Sign In

Remember Me

כך השתחררתי מצה"ל (צבא התקפה לישראל)

מאמר אורח מאת Sky

וואוו. איזה נוסטגליה. 6 שנים אחורה. אני בן 16 וחצי. באיזה תיכון דפוק בארץ, עם חברי שכבה תת רמה שלרובם לא זורם איקיו וחצי במוח. מקבל את המכתב המצחיק הזה מהצבא. לי, קבעו, החליטו, הכריחו , שאני, חייב לבזבז מזמני 3 שנים מלאות, ולמסור את חיי למען המדינה שיורקת עליי מלמעלה.
רעדתי מאותו צחוק ובכי באותם ימים וחודשים. מה שידעתי כבר אז על המדינה, על המערכת הבטחונית להרבה אנשים לוקח 30 שנה להבין.

שאני אקח רובה ואהרוג בני אדם? שאני ישים על מצפוני דם על הידיים לכל החיים על איזה טרוריסט אהבל שחוררתי לו את הראש באיזה קרב? שאני ייצא עם פוסט טראומה חס וחלילה טפו טפו טפו מאיזה מבצע טיפשי? שאני איזכר במראות הזוועה אם היו קורים שעוברים חיילים בזמן קרב בו הורגים בני אדם ממרחק קרוב? שאני אחיה 80 שנה עם הזכרונות הללו?

מי בדיוק יפצה אותי על זה? מי ישלם לי את הנזקים הנפשיים? מי יחזיר לי את הזמן היקר האבוד על בחור צעיר מגיל 18-21 שבאותו זמן כבשתי את העולם באותם שנים והקדמתי אחרים בהתפתחות האישית שלי. אני? פחחחח. ממש לא אני. וממש לא הסגנון שלי והאישיות שלי. ועם כל הכבוד לכל הפקידים שיושבים באיזה בסיס מסכן בתל אביב ומעבירים 3 שנים בלבזבז תזמן, שירות צבאי קרבי זה נקרא לשרת. כל דביל יכול לשבת בבסיס ולשמור עליו 3 שנים בלי לעשות כלום עם חייו.

אף אחד, אבל אף אחד לא ינצל אותי ובאותו זמן יירק לי על הפנים כמו המדינה.

כך השתחררתי מצהל וגאה בזה עם לב מורם עד היום. למרות האפלייה הממוסדת בקבלה למקומות עבודה שהפלו אותי שנים רבות ועד היום ותמיד. אני שמח ושלם בלב שלם עם ההחלטה שלי.

ביום שבאתי לצו גיוס, לבקום, הם חשבו שהם הולכים לגייס אותי, אבל אני ניהלתי את חיי באופן אחר. באתי יחף, בלי נעליים. הפקידה הראשונה ביקשה את הת.ז שלי. נתתי לה.
הפקידה השנייה שאלה אותי איזה שאלה מטומטמת, עניתי לה.
הפקידה השלישית מסרה לי מסמך משפטי מדיני של שני עמודים, שאני מתערב איתכם שאולי אחוז וחצי מהתגייסים קוראים אותו. ישבתי שם בשקיקה וקראתי אותו שלמטה מבקשים ממני לחתום. במכתב היו רשום: אני ___ בזאת מוסר את חיי ואת נפשי למען מדינת ישראל ומקריב את חיי למען ביטחון המדינה. באותו רגע רעדתי עשיתי לה פחחחחח אחד ענק ואמרתי לה שאני לא משרת בצה"ל. שעה אחת ראיינו אותי ופרשתי את משנת הפיסלוסופיה שלי למה לא להתגייס לצה"ל.
במשך 5 שעות טרטרו אותו והושיבו אותי כמו מסכן על ספסל בכניסה לחדר מנהלת בקום.
במשך 40 דקות היא ניסתה לשטוף לי את המוח כמה חשוב לשרת, להתגייס ובלה בלה בלה והיא רועדת מרוב עצבים על הדברים שאמרתי לה.
היא אמרה שאני לא משתחרר מפה גם עד סגירת הבקום, עד שלא אשנה את דעתי.

מצאתי פרצה בגדר של הבקום, והופ קפצתי אל החופש.
נודע לי מאוחר יותר שבמשך שעות חיפשו אותי בתוך הבקום עד שהבינו שנעלמתי. איזה מחדל וכאב ראש למנהלת בקום. היא העדיפה לשמור על שתיקה.

לאחר 3 חודשים אני מקבל מכתב זימון לקצין נפש.
15 דקות אצלו, והוא אמר לי: שמע, אתה לא עושה לי טובה, אתה אתה לא רוצה אל תתגייס. מה זה שיגעתי לו תמוח שם, שהוא הבין שיש לו עסק עם בחור פציפיסט שהוא לא יזיז אותי ימינה או שמאלה מדעתי על מלחמות- הרג- איך פותרים קונפליקטים- ומה לא- פילוסופיה כלכלית על מלחמות שזה ביסנס אחד גדול של טייקוני מפעלי נשק ומדינות, ומאה ואחד אלף סיפורים מפה ועד סוף העולם למה לא לשרת.
אחרי 15 דקות שלח אותי החוצה.
נודע לי, הודעה מרגשת.

סקאי, הינך פטור מלשרת את צבא התקפה לישראל לכל חייך, 3 שנים חופש, אחרי זה 20 שנה של מילואים חופש. אין לך חובה צבאית למדינה.

איך שמחתי.
עד היום.

כך השתחררתי מצה"ל.

שלכם,

Sky

מאמר קשור: גיוס בכפייה לצה״ל ושלילת החירות

 

אני מקווה שהפוסטים שלי יעודדו אותכם ויעניקו לכם השראה להגר וגם למצוא את האושר האישי שלכם :) קריאה נעימה.

הגב

היה הראשון להגיב

הודע אל
wpDiscuz