היום לפני ארבע שנים הייתי עדיין בישראל, מזועזעת עד עמקי נשמתי.
נושא הפליטים/מהגרי עבודה היה עדיין לוהט (ואני חנכתי ילדה אריתראית, אז הזעזוע הוכפל מהיכרות אישית איתה ועם סביבתה) וגם הגזענות כלפי אזרחים ערבים היתה נושא חם. האמירה של אלי ישי, של "לנצל את התאספות המסתננים ולהעלותם לאוטובוסים", או של יריב לוין, של "אפריד בחקיקה בין ערבים מוסלמים לנוצרים", פוגעות בערכים של כל מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית. אני מסתכלת אחורה ועדיין מרגישה את הכאב הזה של "מה אני עושה כאן עדיין, אין כאן מקום לאנשים כמוני".
מעריכה את מי שנשאר ונלחם בטחנות רוח, אבל מקווה שגם הם יחפשו חיים טובים יותר, במקום שיתייחסו אליהם טוב יותר ויעריכו את זה שאיכפת להם. היום לפני ארבע שנים אמרתי לעצמי שדי, אני לא נשארת, וחודש אח"כ כבר טסתי לבדוק אם ברלין או פרנקפורט. עברתי אחרי שלושה חודשים. התירוצים נגמרו ו/או שהצורך דחק. לא ראיתי ברירה אחרת.
ובצירוף מקרים מדהים, בדיוק לפני שנה העלינו את האתר המחודש של 'לרדת מהארץ', עבור כל אלו שלא רואים ברירה אחרת יותר. לכל אחד מותר לרצות להיות מאושר במקום אחר.
רק היום שמעתי שעוד חוק דתי עבר בכנסת, אני רואה לאן מתקדמת המדינה הזאת ושלמה עם הבחירה שלי בכל רגע …
אני ממש שמח שכל הפמיניסטיות הרדיקליות הישראליות מהגרות לברלין. הרי באיזה מקום עוד ירצו כמוכן?
אני ממש שמח שכל הימנים הקיצוניים מתלהבים למצוא עוד פוסט שאפשר להגיב עליו בצורה דוחה ומעוררת בחילה במקום לשמור את דעותיהם לעצמם. הרי באיזה מקום עוד חוץ מהאינטרנט ירצו אנשים כמוך? (רמז: מדינה במזרח התיכון הממוקמת במרכז הלבנט)
ואכן שם הוא נמצא, ומהם אני (גם לא פמיניסטית רדיקלית) בדרכי לברוח 🙂 חבל שכל שאר בני משפחתי וחבריי ישארו עם אוכלוסיה שכזאת
ואו, דויד. הכי לא מצאת לך מישהי שהיא פמיניסטית רדיקלית. למה לקלל כשאתה לא מכיר אותי? 🙂
אתה פשוט צריך התבייש אתה והמקום ממנו באת
מזדהה, עם המצב בארץ אני ממש לא רואה את העתיד שלי שם. איך אני יכולה לחיות במדינה שהאידולוגיה של הממשלה פוגעת את האני מאמין שלי, שלא נותנים לי חופש מדת, שפוגעים לי בזכויות בשם הדת [למשל, לא מוכרים לחם בפסח], עם אוכלוסייה גזענית מהיסוד, עד כדי כך שאני בצרפת מפחדת לומר מאיפה אני בגלל חשש לגזענות, כי בישראל, איפה שגדלתי, כל חיי סבלתי בגזענות בגלל הפאקינג מוצא שלי. עד היום אני רועדת ומתביישת לומר מאיפה באתי. אז הפחדים נשארו, ואנשים לא מבינים למה אני כל כך מפחדת לספר על המוצא שלי. הם לא מבינים מה זה לעבור גזענות טהורה מגיל… קרא עוד e »
היי
עם את עדיין רואה את התגובה דברי איתי במייל.
לצערי כמה שאת צודקת . כמה מכות חטפתי בילדות רק בגלל שאני "שונה" .
כמה פעמים קראו לי צרפתי מסריח ותחזור לצרפת .
פשוט מביש
כולנו חוו את זה … בצרפת לפחות אף אחד לא מציק לך. אנשים מאוד נחמדים ולבבים, אולם יש שם ביוקרטיה קשוחה ומנטליות דבילית בענייני עבודה ודירה. יש להם דרישות שלא מהעולם הזה. חוץ מזה אין על צרפתים.