הרשו לי להציג את עצמי: ישראלית במקור, ברלינאית בהווה (כבר שלוש שנים) וגרמניה בהתהוות.
זה בלוג שמיועד למי שרוצה לעבור לברלין ולדעת קצת מעבר למה שמספרים בתקשורת הישראלית, אבל לא רק. זה בלוג שמיועד לסקרנים ולמתלבטים בקשר להגירה בכלל – אני מאמינה שתמצאו כאן תשובות מניסיון אישי בתהליך ההגירה. זה בלוג שייגע בעיקר בהבדלים התרבותיים שחווים ישראלים לשעבר בגרמניה בכלל, ובברלין בפרט, בכל נושא אפשרי.
תהליך ההגירה לא מסתיים אחרי תקופה מסוימת. אזרחות/דרכון הם רק נתון בירוקרטי, ותו לא. התרבות ממנה אנחנו באים, החינוך על ברכיו התחנכנו, הסביבה שלנו במהלך חיינו – אלו הדברים שמעצבים אותנו, ומשאירים את חותמם עלינו למשך כל החיים. ההגירה היא רק שלב נוסף בדרך, שההצלחה שלו תלויה לא רק בנו, אבל בעיקר. זה תלוי גם במדינה אליה עוברים, באנשים, ובעיקר בתרבות.
בגרמניה אנחנו קוראים לזה "להתגרמן".
נתחיל בשיעור היסטוריה קצר. זוכרים שלמדנו בבית הספר על העליות הציוניות שהגיעו לארץ ישראל להפריח את השממה בפלשתינה? אז גם לנו יש עליות לפי תקופות.
העליה הראשונה נמצאת בגרמניה כבר עשרות שנים. הם הגיעו בתור ילדים מישראל, או צעירים שרצו להכיר גרמניה ששונה ממה שסיפרו בבית. אפילו סטודנטים הגיעו לכאן. רובם ככולם בעלי אזרחות גרמנית.
העליה השניה התרחשה איפשהו בין שנת 2000- 2005, כשבישראל דיברו על מלחמה וטרור, וחלקם לא רצו להיות חלק מזה. הרבה מהם לא חיכו לאזרחות גרמנית או אירופאית, ופשוט עזבו את המציאות הקשה מאחור על מנת לפתוח בחיים חדשים, ואולי טובים יותר.
ניצני העליה השלישית מושרשים עמוק בתוככי 2007-2011. יוקר המחיה, הרצון לגלות את העולם, האכזבה הפוליטית שלא הסתיימה עדיין – יש עוד הרבה, תבחרו מה שבא לכם.
העליה הרביעית (בה אני הגעתי, בניגוד לסבא שלי, שהגיע מפולניה לפלשתינה בעליה השניה) מכסה את השנים 2012-2014. עליה קצרה זו הרביעית, אבל כוללת המוני אנשים, שסופסופ הגשימו חלום ישן. העליה הזו קצרה במיוחד משום שאחריה התחילה העליה החמישית, מה שאתם קוראים בישראל "הגירת המילקי".
על "הגירת המילקי" יש לי הרבה מה לומר, בעיקר זה שאין בה משהו מעניין וחדש. הגיע לו בחור בשם נאור נרקיס לברלין, חי כאן שלושה חודשים וחזר לישראל כשהוא מחצרץ בראש חוצות כמה שהמילקי זול בברלין. התקשורת עלתה על הגל, ואכן הגיעו לכאן גם אופורטוניסטים שמחפשים לעלות כסף קל במינימום הוצאות.
נאור נרקיס נעלם מהר מאוד. טרנדים סופם להסתיים בקול דממה, אבל הטרנד שהוא יצר נעלם בקול תרועה, משום שהוא ניסה לצאת כנגד רשת "סופר פארם", ובישראל זה דבר ידוע שאסור לצאת נגד טייקונים, כי לא תנצח… אז אלו איימו על מר נרקיס שיתבעו לו את הצורה, והוא ירד למחתרת, משאיר מאחוריו הרבה אנשים ששילמו לו כסף ותלו בו את כל תקוותם. הוא לקח את שניהם.
ברלין היא חלום שניתן להשגה, אם רוצים מספיק. בברלין יש מקום לכולם, ולא שופטים אף מגדר או מגזר. בברלין תכירו אנשים שלא הייתם מכירים בשום מקום אחר: סורים, אפגנים, אירים, סקוטים, דנים, טורקים וכו' וכו' וכו'. ברלין היא לא היחידה. כל מטרופולין גדול בעולם מורכב מאלפי תרבויות שונות ואנחנו לא כל כך שונים, כמו שאנחנו מחונכים לחשוב. נכון שכל תרבות היא ייחודית בפני עצמה, אבל ההיטמעות טמונה בהבדלים התרבותיים ואיך מתגברים עליהם, איך מתגברים על הקשיים שבדרך, איך מתגברים על "מה השכנים יגידו" ויוצרים לעצמכם חיים טובים יותר, במקום שאינו ישראל.
מקווה שכאן תמצאו תשובות לשאלות ולספקות. ושאלות, כמובן, יתקבלו בברכה.
ברלינאית.
