בלי ששמנו לב, אנחנו פה כבר שלושה חודשים. למעשה, עברנו את הקיץ הקנדי האזורי (ממש לא נורא במילים עדינות) והגענו אל הסתיו היפיפה שהתמכרתי אליו בשמחה. בין לבין גם עברנו את ראש השנה, הביקור הראשון מהארץ וכפי שכבר כתבתי, גם את פטירתה של סבתא שלי בארץ, מה שגרם לי להרגיש קצת מרוחקת, אבל התחושה הזו עברה קצת ועכשיו הרבה יותר טוב.
קצת סדר בדברים שהיו לאחרונה ואחר כך אתייחס לסידורים שעשינו והמלצות אישיות מתוך ניסיון. ההורים של האיש הגיעו לבקר אותנו כשבוע לפני ראש השנה ונשארו כמעט שבוע לאחריו. הם הביאו איתם את החתול שלנו מהארץ, שחיכה אצלם שלושה חודשים. למה אני אומרת חיכה? כי הוא לא עשה שום דבר, חוץ מלאכול, לישון ולהשמין. הסיבה לכך שבחרנו לא להגיע איתו הייתה שהסידורים בהתחלה הם מאד אינטנסיביים וכוללים מעברי-ביניים רבים שלא חשבנו שדאגה אליו תהיה הגיונית וחששנו שיהיה לו קשה. בסופו של דבר, ההורים של האיש הסכימו לבלות איתו כמה חודשים ולעשות איתו טיול אלינו. היות והם אנשים מאד מסודרים, הם הרגילו אותו לתיק הטיסה (אח שלי רכש לו תיק מיוחד בארה"ב עם גלגלים כדי שלא יהיה כבד מדי לסחוב אותו כל הדרך) וזו הייתה חלקה כשאף אחד לא שם לב שהוא עלה עליה… בהגעה בטורונטו, איפה שהיה עליהם להגיש את כל המסמכים הוטרינריים, לא ביקשו מהם ועכשיו אני בדילמה אם אני אמורה לרשום אותו או לא. אברר ואעדכן מה הוחלט.
ארוחת ראש השנה הייתה אינטימית, בלי חברים אבל עם ההורים של האיש. במידה מסוימת היא הייתה דומה לשאר ארוחות הערב שאנחנו עושים יחד, אבל הוספנו כמה ברכות, היה גם תפוח במייפל ורימון והרבה אוכל שלא נגמר אבל הוביל לשובע מהיר.
אתמול והיום היה יום כיפור. אני צמה, הגברים במשפחה ממש לא והבת התנסתה בחוויה… היות ובית הכנסת רחוק, עשיתי את כל היום בבית והסביבה. בבוקר הלכנו אני והאיש למרכז ליד וביררנו כמה תעלה בדיקת ראייה לילדה לצורך משקפיים (80$). לא סגרנו תור והסברנו שאני בצום ונעשה את זה מחר. משם הלכנו לחברים שגרים קרוב ואיתם הלכנו לאגם. באופן כללי התנועה ברחובות פה שקטה אז אפשר ללכת על הכביש ולהרגיש קצת כמו יום כיפור, אבל כשמגיעים לאזור הראשי – הכל פתוח והמכוניות נוסעות במהירות הרגילה שלהן.
התחושה ביום הכיפור הייתה טובה. כפי שחשבתי, לא הפריע לי שהכול עובד רגיל, לא הטריד אותי מה אחרים עושים והרגשתי שהכול ממש בסדר (חוץ מכאב ראש שהופיע לקראת סוף הצום). כיוון שהילדים לא הלכו לבית הספר כתבתי מראש למורים שהם לא יהיו, הסברתי קצת על משמעות היום והמורה של הילדה כתבתי לי בתגובה "תודה שהודעת לי וגמר חתימה טובה". בקיצור, השקיע ואני מאד הערכתי זאת. יתרון גדול שיש לצום בקנדה – מזג האוויר המושלם.
סידורים שעשינו במהלך שלושת החודשים הראשונים בקנדה
רכישת רכב – רכשנו רכב כשהדגשים היו תקציב ורכב שצריך להיות 4X4. אנחנו לא יודעים איך תהיה פה הנסיעה ברכב והעדפנו לנסוע עם אחד שיהיה בטיחותי ולא לקחת סיכונים. התקציב שלנו לא התאים לרכב של 7 מקומות שהוא גם 4X4 אז הלכנו על סנטה-פה. אישית, אחרי תקופה אני מגלה שזה לא הרכב הכי נוח לנהיגה, אבל הילדים ממש מרוצים מהישיבה מאחורה ותא המטען שלו ענק ומאפשר טיול נוח גם בשעות נסיעה ארוכות.
לפני כעשרה ימים הבנו שבקרוב יהיה לנו צורך ברכב שני אז רכשנו גם טנדר ישן, גם הוא 4X4 ובתקציב נמוך מאד. השאיפה שלנו היא לנסוע איתו שלוש/ ארבע שנים ולהשקיע בו כמה שפחות. היתרונות של הטנדר הם: הוא טנדר, מה שאומר שאפשר להעמיס כמעט כל דבר, יש לו אפשרות גרירה, יש בו שישה מקומות מה שהיה אידאלי כשהסענו את ההורים של האיש לשדה התעופה וכולנו נסענו ברכב אחד. בקיצור, יכול להיות שזה היה אמור להיות הרכב הראשון שהיינו צריכים לרכוש, אבל אנחנו עדיין מרוצים ממה שיש.
רכישת בית – רכישת הבית הייתה פשוטה ומהירה יחסית. ידענו מראש מה אנחנו רוצים, עקבנו כבר מישראל אחר שינויי הנדל"ן ובאופן מפתיע הבית הראשון שראינו הוא זה שהכי אהבנו (גם מבחינת החוץ של הרחוב וגם מבחינת הפנים שלו). ריהטנו את הבית במחיר סביר מאד, הרכבתי כבר הרבה שידות, מיטת פוטון וגם הרכבתי מדפים בתוך ארון חדר השינה.
לגביי הבתים פה, הם מאד מסודרים, למעט העובדה שהם תולים פה בגדים ולכן רוב הארונות לא באים עם מידוף. את המדפים עצמם יצרתי בקלות, קפצתי לKENT (סוג של הום סנטר), רכשתי שתי פלטות מאורכות, ביקשתי שיחתכו על פי המידות שתכננתי מראש (הם עושים זאת ללא תוספת תשלום) ולאחר פחות משעת עבודה עם מברגה, דיבלים ופלס היה לי ארון לתפארת. חשוב לציין שבמקום לא ידעו לעזור לי והם חשבו שהרעיון שלי לא יצליח, אבל בפועל בעלות של 15$ יצרתי ארון. בקיצור, מושלם.
אני ואנחנו מאד מרוצים מהבית, מהאווירה שלו, המיקום, השכנים (דיברנו איתם רק פעם אחת, אבל הם נראים נחמדים מאד), העצים שמסביב וחלוקת החדרים שלטעמנו מאד נוחה ומכניסת אורחים. זה היה הליך מהיר מאד ולדעתי הוא עדיף על פני שכירויות זמניות ובעיקר בשל העובדה שחשוב לנו לא להעביר את הילדים עוד בית ספר.
הכנסת הילדים לבתי הספר – לאחר שרכשנו רכב ובית רשמנו את הילדים לבית הספר. התהליך היה ממש פשוט וכל שהיינו צריכים זה לדעת למי לפנות (וטוב שישנם ישראלים שהגיעו לכאן לפנינו כדי לקבל מהם מידע). לפני ההרשמה חששנו מעט כי בבית הספר הקודם של הילדים שלנו לא היו תעודות וציונים וכל שהיה לנו הוא מסמך שמפרט באיזו כיתה הם למדו וכי הם מוכנים לעלות כיתה (דאגנו לזה מול בית הספר לפני שנגמרה שנת הלימודים הקודמת). כמו כן, דאגנו מעט כי ביקשו מאיתנו להביא את פנקס החיסונים של הילדים והם לא ממש מחוסנים.
התגובה שקיבלנו בעת ההרשמה הייתה עניינית מאד, אמרו לנו לאיזה בית ספר הילדים שלנו הולכים וביקשו שנדאג לחתום על מסמך לפיו הם לא מחוסנים מתוך בחירה שלנו. זהו. בתמורה אגב, נאמר לנו שבמקרה של התפרצות מחלה לא נתבקש להשאיר את הילדים בבית… זה מקובל עליי 🙂
הגשת טפסים לקצבת ילדים – כדי לקבל קצבת ילדים יש למלא טפסים והשמועה אומרת כי ישנו החזר אחורה (רטרואקטיבי) של עד שלושה חודשים. בלי ששמנו לב, הילדים הלכו לבית הספר ואנחנו לא טיפלנו בעניין. הוצאנו את המסמכים מהאינטרנט ולא ידענו מה לעשות איתם, אז יצרנו קשר עם תמיכת ההגירה של YMCA ומישהי בשם רונדה נתנה לי את כל המידע הנחוץ וקבעה לי פגישה עם מישהי שעזרה לי למלא את הטפסים. מסתבר שהוצאנו את הטפסים הלא נכונים ולכן לא הבנו מה עלינו לעשות.
המסמכים הגיעו ליעדם ואני משערת שמתישהו נקבל את הכסף שאנחנו אמורים לקבל. אגב, מדובר עבור שני הילדים שלנו על קצבה של כ-900$ בחודש, שזה המון כסף לטעמי.
הוצאת רישיון נהיגה מקומי – עוד משהו שחשוב להביא בחשבון הוא הוצאת רישיון נהיגה מקומי ובעיקרון יש להוציא אותו (כאן ב-NB) תוך שלושה חודשים. ישנן פרובינציות שלדעתי מאפשרות לעשות זאת תוך לוח זמנים אחרים, אך כאן זה ככה וגם פה, בלי ששמנו לב הזמן עבר והיינו צריכים להתקדם עם העניין. הלכנו לעשות את התיאוריה באותו יום ולאחר מכן קבענו תאריך למבחן דרכים. התורים שהיו נקבעו לשבועיים אחרי מבחן התיאוריה ושלושה שבועות לאחריו, מה שאומר שבעיקרון אני לא הייתי אמורה לנהוג שלושה ימים…
התיאוריה קצת מעצבנת כי בחלקה היא על נקודות, אבל הסתדרנו איתה וכאן חשוב לציין כי מי שאינו מרגיש ביטחון בשפה יכול להביא לעצמו מתרגם. אני מרגישה די טוב באנגלית, אבל ישנם משפטים מבלבלים ולכן האיש עשה איתי את המבחן שלי. מבחן הנסיעה גם הוא יכול להיות מלחיץ וקיבלנו המלצה לעשות אותו בהמפטון ולא בסיינט ג'ון היות ושם אין ממש הרבה מקומות לטעות בהם.
האיש עשה ראשון את המבחן שלו ואני עשיתי אותו אתמול, לפני יום כיפור… המ
בחן היה בסדר, אבל בטעות הג'י-פי-אס דלקה ואמרה לי לאן לנסוע. אני באופן אוטומטי כיביתי אותה והבנתי שכנראה זו טעות להתעסק בזה בעת הנסיעה. הבוחנת שמרה על מבט קפוא לאורך כל הדרך, בסוף המבחן אמרה שהיא תכין טפסים ואני צריכה להיכנס ובסוף כשקיבלתי אותם היה רשום שעברתי.
אז אחרי שלושה חודשים יש לנו רכב (בעצם שניים), בית, ילדים בבית הספר ורישיון נהיגה מקומי. אפשר להמשיך בחיים ולבינתיים, מצרפת תמונות של הסתיו הכי מהמם שיצא לי לראות.
