טעויות שאנשים שרוצים להגר עושים

רוצים להגר? זאת כבר התחלה. אבל רוב האנשים פשוט נופלים לאותו הפח, וכמו עדר כבשים עושים בדיוק את אותן טעויות שיש להימנע מהן. כי הטעויות האלו הם אומנם תמימות לחלוטין, אך לא יגרמו לכם בדיוק להתקדם בתהליך שלכם. אז מהן בדיוק ?

טעות ראשונה: לפרסם בפייסבוק

קבוצות ישראלים ב___ הן אחת ההמצאות הגאוניות שמאפשרות לנו כישראלים ליצור קהילה ישראלית בחו"ל שבה ניתן לשאול שאלות בנושאים כגון ביוקרטיה, לקבל עצות וגם סתם לברר לאיזה בית ספר עדיף לשלוח את הילדים ואיפה ניתן להשיג טחינה בקופנהגן למשל. אבל, אם יש משהו שמרגיז אותי, זה פוסטים מהסוג הזה: "היי, שמי נבוכדנצר, ויש לי דרכון אירופאי. אני יודעת עברית ואנגלית שוטף. לאן כדאי לי להגר? אוכל למצוא עבודה רק עם אנגלית?"

הפוסט הזה לא יעזור לכם במיוחד. תקבלו המלצות אבל חשוב מאוד שתדעו שאם אתם מפרסמים פוסט כזה, אתם ישר יוצאים מהכאילו ידיעה שאפשר להגר רק עם דרכון אירופאי. וזה בולטשיט. ומה עושים אנשים ללא דרכון אירופאי, ומה עשו כל הזרים באירופה שהם לא מהאיחוד, כמו רוסים, בריזילאים, הודים וכד'? הם באו משמים? איך הם הגיעו לאירופה? הרי אין להם דרכון בורדו.
אז תפסיקו לחשוב שזה שיש לכם אזרחות זרה זה אומר שיפרסו לכם שטיח אדום בשדה תעופה ויובילו אתכם בלימוזינה לדירה וימצאו לכם עבודה. זה לא עובד ככה. חוץ מגרמניה, שיש לה סוג של תוכנית של תושב חוזר כמו בארץ, רוב מדינות אירופה לא עוזרות בידיוק לתושבים חוזרים. גם אם אתם עוברים למדינה שיש לכם בה אזרחות, ואתם לא יודעים מילה בשפה המקומית, יעמקו לכם את הפרצוף וגם תזכרו בהטפות מוסר של למה אתה לא יודע את השפה שלך וכד'. אנשים כאלו אישית מרגיזים אותי.

הפוסטים האלו יעילו לכם כדי ללמוד קצת על מדינות ואיפה אולי משלמים פחות מיסים ואיפה יותר ידידותיים לישראלים, אבל לא מעבר. אל תצפו שיקבלו אתכם בזרועות פתוחות בגלל צבע הדרכון שלכם. וגם אם יש לכם דרכון זר, אתם צריכים להירשם במדינה. למשל בצרפת צריך לגור ולעבוד 3 חודשים כדי להירשם לביטוח רפואי. גם עם אזרחות צרפתית. אם אתם באים לצרפת ללא ידיעת צרפתית יעקמו לכם פרצופים וסביר להניח שיטיפו לכם מוסר של "את צרפתייה ולא יודעת צרפתית? תתביישי לך" וכל מיני. הצרפתים הם פנאטיים לשפה שלהם. ומבחינתם להיות צרפתי ולא לדעת צרפתית זה חוסר כבוד למדינתם ואפילו העלבה. ואני מאמינה שרוב המדינות הן ככה.

רוצים להגר? אתם צריכים שיהיה לכם כיוון. להגר זה כמו ללמוד. אתם צריכים לדעת מה אתם רוצים ללמוד, ושיהיה לכם לפחות מושג קטן באיזה מקצוע אתם רוצים לעסוק בעתיד. הרי לא תלכו ללמוד כלכלה אם אתם חולמים להיות וטרינרים, לא?

טעות שנייה: לא לבחור מדינה, ויותר גרוע, לבחור מדינה אבל לא ללמוד את השפה המקומית

הטעות השנייה בפוסט של נבוכנדצר היא "אני יודע עברית ואנגלית שותף". מאז הברקסיסט, מעמד האנגלית דיי ירד באירופה. אומנם זאת נשארת תמיד שפה חשובה, וכשמקומיים מחפשים עבודה נדרשת מהם לרוב ידיעת אנגלית ברמה מסויימת, אבל זה לא מחליף ידיעה של שפת המקום!

רוצים להגר? מעולה. זה צד ראשון. אבל להגר זה דבר נרחב. להגר לאן? לאיזו מדינה?

העולם מלא במדינות, ולכל מדינה תרבות ושפה משלה. אם אתם רוצים להגר ושההגירה תצליח. אתם צריכים להשתלב בחברה. וכדי להשתלב בחברה המפתח הוא ידיעת שפה. אז השלב הראשון והחובה של כל מהגר לעתיד הוא לבחור את היעד וללמוד את השפה שלו. אף אחד לא אמר שאתם צריכים להתחיל ללמוד גרמנית ספרותית או שוודית אקדמאית, אבל לפחות לדעת את הבסיס ולבוא תחילה ללימודי שפה במדינה זאת התחלה טובה. עם ידיעת השפה המקומית תוכלו למצוא בקלות יותר עבודה, אם אתם צעירים תוכלו ללמוד את השפה שנה-שנתיים במדינת היעד ואז להירשם לאוניברסיטה וללמוד תואר. בתור סטודנט זר עם תואר של המדינה שבה אתם רוצים להגר, יהיה לכם הרבה יותר קל להשתלב בשוק העבודה, כי מן הסתם תכירו אותו. אתם תעבדו בעבודת סטודנט, אתם תעשו סטאז'ים. כן זה קשה למצוא את זה, אני מודה. אבל לעומת בן אדם שבא ממדינה אחרת עם דיפלומה זרה ו-0 ידיעה בשפה המקומית, יהיה לכם הרבה יותר קל להשתלב ויותר קל למצוא עבודה.

בן אדם שלא מתכוון מראש ללמוד את שפת המדינה הוא לא אדם רציני מבחינתי. אתם מצפים לחיות בבועה משלכם עד סוף חייכם כשאתם מדברים אנגלית שוטף ושתי מילים בספרדית למשל?

גם יהיה לכם יותר כיף ונחמד במדינה החדשה כשאתם יודעים את שפת המקום, יש לכם עבודה במקצוע שלכם (או משהו קרוב בתור התחלה) וכשיש לכם חברים מקומיים ושאתם יכולים ללכת לבלות עם יכולת לתקשר ולהבין את העולם סביבכם.

טעות שלישית: לא לחסוך כסף

זאת טעות פחות נוראה אם אתם מהגרים בעקבות רילוקשיין ויש לכם מקום עבודה מופתח. אבל תמיד אבל תמיד לפני כל הגירה, צריך להתכונן מינימום שנה מראש. והדבר הכי חשוב בימינו, כפי שאתם יודעים, הוא כסף. וכל מהגר מתחיל צריך לדעת כשמגיעים למדינה זרה, למצוא עבודה נעשה לדבר מאתגר וקשה. לעיתים אפילו עבודות פשוטות כמו מקדונלס. אני עברתי את זה בעצמי. ייקח לכם לפחות כמה חודשים עד שתמצאו עבודה ראשונית, ולעיתים צריך להתפשר. אף אחד לא אומר לכם להתחיל לעבוד בניקיון כשבארץ הייתם רגילים לעבוד בהייטק, אבל הבנתם את הכיוון שלי. אחר כך כשתצברו ניסיון מקומי ותשלטו יותר טוב בשפה, תוכלו כמובן למצוא עבודה טובה יותר.

אבל כסף, הגירה זה דבר יקר, מאוד. אבל הגירה היא ממש לא רק לאנשים עשירים. עובדה שיש אנשים שבהתחלה באו בלי כלום ובסופו של דבר הם קונים לעצמם בית, מוצאים עבודה טובה וכד'. אבל להתחלה צריך שיהיו לכם חסכונות. הדבר הכי יקר הוא דירה. ראשית, רוב בעלי הדירה מבקשים שתשלמו להם מראש את שכר הדירה, צריך כסף לזה. שנית, תצטרכו וודאי לקנות דברים רבים שלא יכולתם להביא מהארץ, למשל רהיטים, כלי בית, בגדים (אם למשל אתם מהגרים לקנדה, לא תוכלו להסתפק במלתחה מהארץ, אלא אם כן אתם מתכוונים לשהות בה רק בקיץ), סדינים והרשימה עוד ארוכה. אולי תרצו להביא אתכם את חברכם הטוב ביותר בעל ארבעת הרגליים. לחסן אותו, לקנות כלוב מיוחד, זה גם עניין שעולה כסף.

לרוב כשתגיעו למדינה לא תוכלו לקבל ישר ביטוח רפואי ממשלתי, ותצטרכו להסתפק בביטוח פרטי מקומי או ביטוח מהארץ. עוד כסף. ובזמן שאתם מחפשים עבודה, אין לכם הכנסות. לכן חשוב שיהיה לכם חסכונות שתוכלו לחיות באופן נורמאלי ולא לגווע ברעב או חס וחלילה לישון באוהל בפארק.

בנוסף כל העניינים הביוקרטים, ויזות או אפילו להוציא תעודת זהות מקומית (אם יש לכם אזרחות) עולים לא מעט כסף.

טעות רביעית: לא להתפשר ו/או להיות עצלנים

מעבר לאנשים צבועים, דו פרצופיים ושקרניים. אם יש אנשים שאני לא סובלת, אלו אנשים עצלנים, מפונקים ושמתלוננים על כל דבר. ולרצות לישון עוד קצת או להתעצל ללכת לשטוף כלים אחרי יום עבודה קשה הם לא נחשבים עצלנות מבחניתי. בעצלנות הכוונה שלי לחוסר רצון לעשות משהו. להתפנק, ולצפות שהכל ייפול משמים.

כשעזרתי לאקס שלי לעבור לפריז, הבנתי עד כמה הוא לא מתאים לי. הבן אדם לא רצה לעשות כלום ובעצמו, וציפה שאני אעשה לו הכל! שאני אחפשר לו דירה, עבודה. בהתחלה עזרתי לו, אבל כשראיתי כמה הוא נעשה לקשה ובלתי נסבל, אמרתי לו שיחפש לבד. הבן אדם לא רצה להתפשר. הוא רצה X ורק X ואם זה אז כלום. ומה שהוא רצה היה יקר ולא מתאים לתקציב שאין לו, מן הסתם, לא עובד. וההורים לא יכלו לשלם לו את זה.
מצאתי לו חדרים פנויים אצל אנשים, אפילו שילמתי לאתר כדי למצוא יותר בקלות חדרים להשכרה, אבל כל מה שמצאתי לו זה לא היה לו טוב. "רחוק מידי, אני רוצה 5 דקות מהמכללה", "לא, זה שולחן קטן מידי, לא מתאים לי", "לא הרכבת עוברת בערים עם אוכלוסיות שאני פחות אוהב" כל פעם משהו מפריע. אם משהו מפריע, אפשר לתקן. שולחן קטן? מי אמר שבעל הבית לא יכול להביא לך שולחן גדול יותר או אפילו שתקנה בעצמך. הכל אפשר לפתור בדיבורים. עובר בערים עם אוכלוסיות שאתה לא אוהב? הרכבת רק עוברת שם, זה לא אומר שאתה צריך לגור שם! ומה הבעיה בחצי שעה נסיעה? אני עוברת שעה וחצי לכיוון! איזה פוץ

כשעוברים למקום חדש צריך בהתחלה להתפשר. אם הדירה קטנה יותר, זה לא נורא. זה זמני. זה לא אומר שתגורו שם עד סוף חייכם, אבל לפחות שיהיה לכם מקום לשים את הראש! אם אתם קונים בית זה משהו אחר, מותר לכם להתפשר. אבל כמובן לא בכל מחיר. אם הדירה לא ראוייה למגורים או באיזור מסוכן, אל תקחו אותה! הכל במידה. כנ"ל לגבי עבודה.

וזה האמת גרם לי להבין שהגירה היא לא לעצלנים. ואפילו לעבור מכפר קטן לעיר גדולה זה חתיכת סיפור. הוא גם לא התאמץ בכלל למצוא עבודה, ושאלתי אפילו בשבילו שותפים אם הם יכולים לשאול בעבודה שלהם אם הם מחפשים מישהו (מדובר על מקדונלס וכאלה, סטודנטים אחרי הכל) והוא לא רצה לשמוע! זה חירפן אותי. הבן אדם לא רצה לעשות כלום מעבר לשחק במחשב, לזלול ולישון. זה הגעיל אותי.

וכמובן שהבן אדם לא מצא לא עבודה, לא דירה. ורק רצה לשחק במחשב כל היום. אני לא יכולתי להמשיך לארח אותו אצלי (גם לא רציתי, הוא נעשה בלתי נסבל) וגם הכסף שלו הלך להיגמר ואמרתי לו בעצמי שאני לא מתכוונת לממן אותו (כי הוא גם קנה שטויות) אז בסופו של דבר הוא נאלץ לחזור הביתה (כי גם גירשו אותו, תודה לאל). מי שרוצה, הכל ייפתח מולו.

אז אם אתם מפונקים, לא רוצים להזיז את התחת למצוא דירה ועבודה ומבזבזים כסף על ממתקים, אין לכם מה לנסות להגר. תישארו לגור אצל אמא ואבא, אוכל ושירותי מלון חינם מובטחים.

ולסיום, טעות אחרונה: להיות נואשים.

אני מבינה את הרצון לגור בחו"ל בכל מחיר. אבל לא ממש בכל מחיר. אתם לא צריכים להתחתן עם מישהו שאתם לא אוהבים בשביל אישור שהייה, ולא להסכים לעבוד בעבודה חרא עם תנאים ברצפה כדי להרוויח כסף. לכל דבר יש גבול. תמיד תמצאו בסופו של דבר פיתרון, ואת הדבר שמתאים לכם, אם תאמינו בעצמכם ותמישכו להתמיד. וגם אם נופלים, זה קורה לכולם, קמים אחר כך. והכל מסתדר.