הצד הצרפתי-פריזאי בתגובה לפוסט: הגעתי לגן עדן אך הוא הפך לגיהנום

זהו מאמר תגובה למאמר האישי והביקורתי של דמטרי חשבתי שהגעתי לגן עדן אך הוא הפך לגיהנום.

דימטרי אני כלכך מסכימה איתך, זה פשוט גורם לי לאושר למצוא עוד מישהו שחושב כמוני. ראיתי שגם טני שיתף את חוויות הקורונה שלו בתאילנד ובבריטניה, והחלטתי לשתף את חוויותי בצרפת. 

מאז שאני יודעת לקרוא ולכתוב, אני אוהבת לכתוב סיפורים, להמציא דמויות, עולמות משלי ופשוט לברוח מהמציאות האכזרית שלנו. אבל הסיפורים שלי אינם מציגים עולם טוב ויפה, אלא את תחושותיי דרך אירועים שהדמויות עוברות באופן שבו אי אפשר אפילו להבין שככה אני פשוט מרגישה. החלטתי לאסוף את כל הסיפורים שכתבתי מאז 2009 ולשכתב אותם לספר אחד, בצרפתית (המקור בעברית מן הסתם), כיוון שאני מרגישה שאם בא לי לפרסם אותם יום אחד, בצרפת יש יותר סיכוי (?). אז באחד הפרקים אחת הדמויות הראשיות מואשם הואשם בפשע ועובר חקירה בעינויים. ואיך שמצאתי את הפרק הזה בתחילת השנה, אמרתי לעצמי שככה אני בול מרגישה במהלך הקורונה, תחת ההגבלות של תו נאצי, מסיכות, חיסונים. איך הרגשתי שמענים אותי נפשית, שמכריחים אותי לעשות דברים בניגוד לרצוני (אומנם לא להודות, אבל יוצרים עליי לחץ פסיכולוגי גדול, כמו עינוי), שמכריחים אותי לשים מסיכה, שלוחצים עליי להתחסן, מכריחים אותי להשתנות כדי להיכנס לתבנית העוגה של דת הקורונה החדשה. וכל פעם אותן שאלות חודרניות, כאילו אני בחקירה, "למה לא התחסנת?!", "למה את לא שמה מסיכה?!" "למה את כזאת מטומטמת ואגואיסטית?!" שקיבלתי מכמה צרפתים וישראלים נחמדים שלא יודעים לקבל את השונה.

בנוסף, במהלך הסגר הראשון מצאתי פרק בסיפור שכתבתי כשהייתי בחטיבה, על ראש עיר משועמם שאהב להתעלל בתושבי העיר שלו. בפרק הזה הוא החליט על סגר כללי משעה 10 בערב, ומי שהיה יוצא החוצה לרחוב, היה נעצר. חודשיים אחרי, הממשלה הצרפתית החליטה לבטל את הסגר ולהכניס לפועל "שעת עוצר", זאת אומרת סגר לילי, בהתחלה היה אסור להסתובב ברחוב אחרי השעה 10, ולאט לאט זה ירד ל-7 בערב בפריז, ובכמה מחוזות אפילו אחרי השעה 5. זה כלכך הזכיר לי את הסיפור שכתבתי ברוב תמימותי בחטיבה שכלכך נבהלתי!

וזאת הדרך הלא כלכך שיגרתית שלי להביע את רגשותיי.

אף אחד לא מסוגל להבין שגנבו לי שנתיים מהחיים. אני אומנם בת 26, אבל בצרפת עד גיל 25 יש הנחות וכניסה חינם במלא מקומות. ונחשו מה, שנתיים שהכל היה סגור, ואז כשזה נפתח סוףסוף ביוני שנה שעברה, זה היה רק לבעלי תו נאצי. וכשביטלו את התו הנאצי לגמריי בצרפת, הופ, אני בת 26. לא יכולה יותר להנות מהטבות לצעירים, למרות שאני צעירה!

גנבו לי שנתיים מהחיים. שנתיים מהחיים שהייתי סגורה בחדר שלי, וזה כבר לא היה מבחירה. כי קודם כל היה סגר, וקורסים אונליין, קרסתי נפשית. נכנסתי לדיכאון. אפילו היו לי מחשבות אובדניות. נפלתי על אנשים רעים, שטנים על פני האדמה, שהתעללו בי נפשית בגלל שהפשע היחידי שלי היה שלא הייתי מחוסנת. גם כשהייתי בצרפת, וגם ששהייתי בארץ 3 חודשים בקיץ 2020 ובקיץ 2021 בגלל הקורונה (כי יאמר לטובת ישראל, היה הרבה יותר קל למצוא עבודה לקיץ בארץ משאר בצרפת, וזה גם הסתדר לאמא שלי שבילתה איתי יותר זמן). אבל מודה שיותר סבלתי בארץ מתגובות נאצה מאשר בצרפת. והרגשתי את האפליה נגד לא מחוסנים יותר בארץ.

בזמן הסגר השני והשנה האחרונה, הרגשתי כמו בבית כלא, פחדתי לצאת לרחוב. התחלתי להתקרב לקבוצות של צרפתים בטלגרם שחושבים כמוני, אבל פחדתי שזה איכשהוא יגיע לממשלה והם יענישו אותי, כי בתור זרה, אני צריכה להתנהג יפה ולא לעשות שטויות אם בא לי לקבל אזרחות. אז פשוט עזבתי אותם. נעשיתי לפרנואידית שחושבים שכולם עוקבים אחרייה. ושוב מצאתי את עצמי לבד. אף אחד לא יכול לתאר את תחושת הפחד שלקום בבוקר ולראות שמחליטים להטיל תו ירוק על האוניברסיטאות. לא דיברו על זה האמת בכלל, אבל כלכך הייתי בפאניקה שזה לא הפסיק לרדוף אותי. מה שלא קרה בסוף, אבל כלכך פחדתי שזה יקרה. אבל כן התחילו לדבר בחדשות שרצו להטיל תו ירוק על הסופרים, והייתי ממש בפאניקה. כמובן שזה היה סתם פייק ניוז כדי להלחיץ, אבל זה היה במלא עיתונים.

אני מודה שבסגר הראשון היה מאוד נחמד, הייתי בבית פרטי בעיירה מחוץ לפריז ויכולתי לטייל בטבע, אנשים היו יוצאים לרחובות ועושים על האש, ומסתובבים ומדברים וזה הרגיש כמו יום חג. כל ערב ב-8 היו מריעים לאחיות ולרופאים בבתי חולים. הייתה לי הזדמנות לנשום קצת בלימודים ולהתקדם בקצב שלי, התחלתי להבין מושגים שלא הבנתי קודם במשפטים, הציונים שלי השתפרו. הרגשתי בעננים.

גם שרוב הסטודנטים הזרים חזרו למדינות שלהם (לימודים אונליין) אני החלטתי להישאר בצרפת, כי היה לי טוב בצרפת, ועדיין טוב לי בצרפת. הייתי נפגשת עם הידיד הצרפתי, היינו רואים יחד סרטים, מדברים על הכל. אבל אז בספטמבר 2020, הם החליטו שהקורסים יהיו אונליין. דיברנו על זה בקבוצה של הסטודנטים בפייסבוק וכתבתי שלדעתי זה צעד לא נכון, כי יש אנשים שאין להם גישה לאינטרנט או מחשב משלהם, ומצד שני זה גורם לדכאונות וקשה ללמוד ככה. ומישהי פשוט יצאה עליי "את חתיכת בן אדם זבל, אני מאחלת לך שמישהו מהקרובים שלך ימות מקורונה כדי שתביני מה הולך פה" הייתי פשוט בשוק, במיוחד שהתגובה שלה קיבלה לייקים והתגובה שלי בכלל לא. אף אחד לא הגן עליי, אף אחד אפילו לא העיז לחשוב לצאת עלייה ולומר שהיא הגזימה. אני הבנתי שאנשים התחילו להתחרפן, שאנשים התחילו לאבד את זה.

שנת הלימודים 2020-2021 הייתה הכי גרועה בחיים שלי. כלכך סבלתי נפשית ופיזית, ירדו לי הציונים. במזלי התקבלתי לתואר שני שרציתי.

בסביבות פברואר 2021 התחלתי לצאת עם בחור צרפתי שהכרתי (לא הידיד, הידיד הוא מקסים!), בהתחלה היה נחמד והכל, הוא לקח אותי לבתי קפה על חשבונות, עשה לי סיורים בפינות הקטנות של פריז וכד'. והיה מאוד נחמד. היינו משחקי משחקי תפקידים כמו שאני אוהבת וזה. אבל אז בסביבות יולי התו נאצי נכנס לתוקף בצרפת. במקרה אחרי ישראל. והבחור הזה השתנה ב-180. הוא קפץ על החיסון איך שהוא הגיע לצרפת. אני לא התלהבתי ואמרתי לו "אני לא סומכת על חיסון שהוכן בלחץ בחצי שנה, אני רוצה לחכות קצת, לראות אם אין תופעות לוואי. ומה אם כולם קופצים מהגג אני גם צריכה לקפוץ?". והוא אמר לי כזה "לדעתי את צריכה להתחסן".

אחר כך, הגיעה המנה השנייה, השלישית. והיה נדמה שהוא היה עושה בכוונה. הוא היה מציע לי לצאת, והייתי אומרת לו "לא שכחת משהו?" והוא כזה, "אה נכון, אין לך תו נאצי". זה לא היה חד פעמי, ובשלב מסויים הרגשתי שהוא עושה לי מניפולציות בכוונה. מיותר לציין שישלי עבר של אלרגיות רפואיות, ואחות המליצה לי לא להתחסן. אבל כמובן לא נתנה לי שום נייר שזה רשום, גם חשבתי לעצמי, למה אני צריכה להצדיק את עצמי, זכותי לא להתחסן. וסיפרתי לו את זה. ואז חודשיים אחרי, סבתא שלו במקרה התקשרה כשהוא היה אצלי ושמעתי אותה שואלת בטלפון "נו אז ונוס החליטה סוף סוף להתחסן?" והוא אמר לה "לא, לא".

הייתי בהלם, הבחור הזה פשוט חושב שאני ממציאה תירוצים. הוא פשוט לא מוכן להבין! הוא אפילו לא אמר לה שיש לי עבר רפואי של אלרגיות, שאני רגישה. אין פתאום לא הייתי חשובה לו, חיסון מזדיין יותר חשוב לו.

השנה, הייתי עושה בייבסיטר פה לשם לאנשים לצד הלימודים, כי זאת העבודה היחידה שהותאמה למערכת שעות שלי (לימודים עד 4-5 כל יום). ויום אחד פשוט גיליתי שמערכת השעות שלי השתנה ואני אסיים ללמוד כל יום ב-5 מה שאומר שאגיע יותר מאוחר רוב השבוע). באותו היום שזה קרה הילדים ששמרתי עליהם התנהגו גועל נפש, צעקו, הפכו את הבית, דיברו אליי לא יפה. ואז סיפרתי את זה להורים והם אמרו לי "זה בעייתי". וזהו. והתחלתי להיכנס לסרטים שהם יחפשו מישהי אחרת. חזרתי בוכה ובמקרה פגשתי אותו והוא שאל מה קרה. סיפרתי לו והוא פשוט צחק ואמר "אה זה בגלל שאין לך חוזה" וצעקתי עליו "מה אתה צוחק, זה בייבסיטר פה ושם. זה מה שמעניין אותך? אני יכולה לאבד את העבודה היחידה שמתאימה למערכת שעות שלי!" והוא ענה לי "מה, כאילו שחסר עבודות סטודנט. את יכולה לעבוד במקדונלס למשל" והבעיה היא, שהעבודות האלו דורשות תו נאצי. ואמרתי לו "תגיד לי אתה אמיתי, שחכת שאני לא מחוסנת?! איזה עבודה תיקח אותי? כל העבודות לסטודנטים, מלבד בייביסיטר, דורשות חיסון. ואם אני מסיימת מאוחר כל יום, לא אוכל לעבוד בביביסיטר יותר!" והוא פשוט ענה לי באנטיפטיות שלא יאומנת "בעיה שלך שלא התחסנת". הייתי בהלם. בסוף זה הסתדר והמשפחה המקסימה הסכימה להתאים את עצמה לשעות החדשות שלי!!

כמה חודשים עברתי התעללות נפשית מהבן זונה הזה. והכל בגלל שאני לא מחוסנת. התחלתי לומר לו שלדעתי המסיכות לא שוות כלום, כי זה מונע מאיתנו להוציא את החיידקים החוצה, והוא התחיל לצאת עליי ממש ולהגן על האידולואגיה שלו שכמה חשוב לשים מסיכות. אמרתי לו שאני לא מוכנה לשים יותר את כף רגלי במסעדות שלא נתנו לי לאכול בלי תו ירוק. והוא ענה לי באגרסיביות שאני מונעת מאנשים להתפרנס. מה הפאקינג קשר, זה הכסף שלי וזכותי לא לממן אנשים שלא רצו שאני יאכל אצלם. כמובן שזרקתי את הזבל הזה, שממש השתנה והפך לבן אדם אנטיפטי ומגעיל, פאנטי של דת הקורונה שמהלל את החיסון וההגבלות כמו איזה קדוש נוצרי.

אני גם זוכרת שישבנו כמה סטודנטים בערב, ובחור אחד שממש הסתדרתי איתו והכל ודיברנו סתם על דברים ולפתע זה הגיע לנושא החיסונים. אני שמרתי על פרופיל נמוך, אף אחד לא ידע שאני לא מחוסנת. לא רציתי לפתוח את הנושא, מבחינתי זה סודי רפואי. והבחור שממש הערכתי התחיל לפתע להתצעבן ולקלל "נמאס לי מהלא מחוסנים האלו, חלאת האנושות, הלוואי שימותו כולם, צריך לסגור אותם במחנות השמדה!" הייתי בהלם טוטאלי ופשוט ברחתי משמה בוכה. לא הבנתי למה אנשים מרשים לעצמם לדבר ככה. הרגשתי שאני בשואה. הרגשתי שמונעים ממני להיכנס למקומות שאני לא מחוסנת, כי אין לי תלאי ירוק. מכריחים אותי לעבור בדיקה חודרנית. הרגשתי כמו המצורעים בימי הביניים שעוברים עם פעמון ברחוב כדי שידעו שהם שמה ושיתרחקו.

ראיתי בכל מקום שבו רשום "תו ירוק חובה" איך לפתע השלט נהפך ל"אין כניסה ליהודים". נתקפתי התקף חרדה, בחיים לא חשבתי שאחייה כמו אבות אבותיי בשואה. ולכל המתייפיפים, מותר לי להשוות לשואה, סבתא רבא שלי ניצולת שואה מאושוויץ.

הייתי בחרדות בחדר שלי, חרדות שנמשכות עד עכשיו ולא עוזבות אותי. אני גם ככה בחורה חרדתית מטבעי, והקורונה הזאת פשוט החמירה את המצב. כשסטתי לארץ לא מזמן לבקר את המשפחה לשבועיים, גיליתי שפיתחתי חרדה מטיסות ! התחלתי לפתע לא לעכל בשר בקר (שאני מאוד אוהבת), אני כל הזמן עייפה ורוצה לישון. פיתחתי כזאת איבה ושנאה כלפי בני אדם, מרגישה שלא יכולה לסבול על אף אחד, מרגישה שכולם חלאות וזבלים.

זוכרת איך שאלו אותי שאלות כלכך דביליות אבל כלכך מפחידות, כי האופן שבהן הן נשאלות מראות שהבן אדם ששואל אותן חושב שזה נורמאלי "אה את לא מחוסנת, איך את עושה קניות? איך את הולכת לאוניברסיטה?"

אני מודה, אני כניראה בפוסט טראומה. אבל רוב האנשים הם עדיין חיים במטרקיס שלהם, חושבים שהכל מוצדק. לא מזמן יצא מייל בחברה שבה אני עושה התמחות, עם המלצות כדי לשמור על עצמנו נגד שפעת סינית עם 99% אחוזי הבראה. ואז פתאום אחת הקולגות החליטה לבטל תחרות עוגות, והאחראית על המתמחים החליטה לבטל את ארוחת הבוקר של כל המתמחים. ממש התעצבנתי וכתבתי בקבוצה שאני לא מבינה מה הקטע לבטל, אין יותר שום הגבלות, אלו רק המלצות שלא מחייבות כלום ושמי שמפחדת להידבק שיבוא או עם מסיכה, או שלא יבוא. כולם יצאו עליי וקראו לי קונספירטורית, חיה בסרט, אגואיסטית. אלו היו מתמחים מכל החברה (חברה ענקית עם מלא מחלקות, ואני היחידה במחלקה המשפטית). שוב הכל חזר, שוב הרגשתי לבד. רק אחת הגנה עליי. סיפרתי על מה שקרה עליי לבחורה שמלמדת אותי את המקצוע, והיא אמרה שהם הגזימו. לפחות במחלקה שלי האנשים שאיתי מבינים אותי…

יחסית למדינות כמו קנדה ואוסטרליה, צרפת הייתה בדיי אותו מצב כמו בארץ. רק שבצרפת לא היה תו ירוק באוניברסיטה ולא בשום סופר או חנות, ולא מחוסנים יכולים להיכנס מחוץ לאיחוד האירופאי לצרפת תחת כמה תנאים.

אני עדיין מצולקת נפשית, היום שוב בכיתי במיטה. אני מרגישה שזה גדול עליי. אני מרגישה שאני לא יכולה יותר. אני פשוט לא מוכנה להודות שאני מפחדת, שאני מפחדת שהכל יחזור. שאני שוב ארגיש לבד בכולם, שכולם נגדי.

לסיכום: למרות שצרפת דיי עשתה העתק הדבק מישראל בכל הנוגע לטיפול ב"מגיפה" (אפילו ראש ממשלת צרפת לשעבר הודה זאת, ואמר שיש לקחת דוגמא מישראל), יחסית למדינות אחרות בעולם, המקום הזה שפוי. יש פה לא מעט אנשים שחושבים כמוני. והכוונה לחושבים כמוני זה לא להיות נגד חיסונים לגמריי, אלא שלכל אחד יש זכות על הגוף שלו, לבחור מה להכניס לגוף ומה לא, לכל אחד הזכות לסוד הרפואי. אנשים שתומכים בזכויות אדם בסיסיות, הזכות ללא אפליה, הזכות לשלמות הגוף, הזאת לשיוויון. את רוב ההנחיות אפילו לא כיבדו, אני לא באתי עם מסיכה מפברואר, לא לאוניברסיטה ולא בתחבורה ציבורית, כמעט ולא העירו לי. בתחבורה הציבורית אפילו התיישבו לידי אנשים כאילו כלום לא היה. בישראל שנה שעברה, כל האוטובוס יצא עליי כי הייתי בלי מסיכה.

בצרפת לא עשו תו ירוק לאוניברסיטאות. בצרפת נתנו לאנשים לצאת מהבית כדי להתאוורר, לעשות קניות, לראות משפחה וחברים. למרות כל הסבל והעינויים הנפשיים, התקופה הזאת גרמה לי להבין מי החברים האמייתים שלי, מי מקבל אותי באש ובמים, ולראות איך מתנהגות מדינות בזמני משבר, והאם המודל של המדינה הדמוקרטית מחזיק מעמד בעת משבר? וצרפת עברה את המבחן. צרפת לא הפכה לדיקטטורה רפואית כמו אוסטרליה, קנדה וסין. צרפת ניסתה להודד להתחסן, צרפת אומנם שמה תו ירוק ותו חיסונים וניסתה להגביל את הלא מחוסנים, אבל היא מעולם לא כפתה את החיסון. ולמרות הטראומה שחוויותי, אני רואה שאין מה לדאוג מלחיות בצרפת. העם הצרפתי, הדור של ההורים שלי לפחות, שמרו את המנטליות הצרפתית הקלאסית, של המחאות, המרידות ולצאת לרחוב. הם חושבים כמוני. בעת שהדור שלי, כל הבני ה-20, פשוט אוהבים לרבוץ על הספה ופשוט מוכנים להתחסן רק כדי ללכת לקולנוע ולמסעדה. זה מגעיל אותי.

מיותר לציין שאני לא קונספיטורית שמאמינה בתיאוריות כמו "סדר עולמי חדש", "שבב בחיסונים" וכד'. הסיבה שגם התרחקתי מהקבוצות של הצרפתים שחושבים כמוני שרובם האמינו בתיאוריות האלו והתחילו לספר דברים כלכך מפחידים, בסגנון 1984 שפשוט הפסקתי לישון בלילות מרוב התקפי פאניקה.

אני בן אדם שתומך בזכות של הבן אדם לבחור מה להכניס לגופו, בסוד הרפואי ובחוסר אפליה. וכמובן בקבלת דעות שונות. וכן, מי שרוצה להתחסן נגד קורונה, שיהיה לו בכיף. אני לא נגד זה, אני נגד כפייה. במיוחד כפייה של חיסון נגד שפעת סינית. אני נגד הגבלות מטופשות כמו סגרים ותוים ובדיקות דביליות.