Sign In

Remember Me

שבוע אחרון בארץ

ביום שישי מסרנו את הבית שלנו לקונה ובכך הפכנו למשך כשבוע להומלסים המסתובבים בין ההורים, חברים ומעט משפחה. הקטן, בן ה-9.5 ביקש לישון יותר אצל סבתא אחת כשהוא ציין שהוא לא רוצה הפתעות. פעם אחר פעם ביקש שנגיד לו מה בדיוק עומד להיות במהלך השבוע, איפה הוא יהיה ומה נעשה. עבורו המידע הוא יציבות ולכן ענינו על שאלות שונות שיכולות היו להבהיר לו מה קורה. הגדולה, בת ה-12, זרמה יותר, הייתה ספונטנית, ביקרה אצל חברות כמה שיכלה, אצל הדודה, נחה מעט ובעיקר – הייתה ילדה המתאימה לגילה.

התכנון שלנו היה לאפשר לנו ולילדים לעשות את מה שחשוב לנו, להיות לרשות הילדים כמה שיותר, לאפשר להם ליהנות ולבצע את הפרידות בדרך שלהם. כמובן, בין לבין אנחנו דאגנו לסגירות של פרטים אחרונים.

קצת על הפרידות

הקטן – בעיקרון הוא קיבל ברכה מכל ילדי הכיתה ובכך סגר מעגל עם כולם יחד. הילדים חיבקו אותו, המחנכת נפרדה ממנו בצורה המתאימה לו ובמהלך היום הוא ניגש אליה ואמר "אני כבר מרגיש מוכן יותר למעבר". היא מדהימה וטרחה לציין זאת באוזנינו כשהתקשרה להיפרד גם מאתנו. לאחר סוף הלימודים הוא נסע לסבא וסבתא, ישן שם ולמעשה לא ממש עשה פרידה נוספת מהשכנים כי לא היה לו צורך. לאחר יום אחד החברים שלו היה בעיר בו הוא היה ולקח אותו אליו. הם שיחקו כמה שעות ובערב הגענו לקחת אותו בחזרה, אל סבא וסבתא. כשאני נסעתי לבקר את אחותי הוא בחר שלא לבוא ואני לא לחצתי.

ביום שני, החלטנו לפנק אותו ואת שניים מהחברים שלו והלכנו יחד לחדר בריחה בנהריה. נכנסנו חמישה (הגדולה לא הצטרפה) ויצאנו אחרי 28 דקות. התגובות של השלושה היו נלהבות. המקום התאים להם מאד, האווירה הייתה מקסימה והעובדה שהם הצליחו לצאת בזמן ריגשה אותם ואותנו. אחד החברים אמר "זה זיכרון מעולה לפני פרידה". בקיצור, היה מגניב ומשם נסענו לאכול סמבוסק (אני טבעוני) והוא ישן אצלם באותו הלילה. למחרת היה לו חוג D&D אחרון וכולם נפרדו. היה לו קשה, היה בכי והמון עצב, אלו חברים ממש טובים והאמת, גם לי עצוב שהוא נאלץ להיפרד מהם.

הגדולה – יצא שהגדולה ועוד 7 מחברותיה החליטו שיהיה מגניב לעשות "טיול פרידה" בתל אביב. אז חצי באומץ, חצי בטיפשות, יצאנו לתל אביב ברכבת והסתובבנו בעיר. הן בעיקר עשו שופינג ולמדו שהעולם יקר מאד. ת'כלס, לא היה מסובך או קשה, אלה ילדות טובות שרצו להיות קצת בעיר הגדולה ואני שמחתי מאד ללוות אותן. חלק מהזמן, בתוך קניון סגור, התיישבתי בבית קפה וקראתי מתוך הנייד קובץ שנשלח אליי. כשהגענו חזרה נפלה ההבנה שבעצם עכשיו כולן נפרדות ממנה וזהו, לא יפגשו שוב בקרוב (בטח מתישהו נבוא לבקר). שתי חברות נסעו אתנו ועצרנו להן בדרך, מה שהוביל לפרידות אישיות שכל אחת נגמרה בהרבה דמעות מצד הילדה שחזרה הביתה (לא שלי).

אני – לי היו המון פרידות. בכל כך הרבה מובנים אני לא אוהבת פרידות, בעיקר כי אני לא חושבת שהיום אפשר להגיד שאני באמת נפרדת אלא בעיקר משנה מקום ואמצעי תקשורת. בכל זאת, יום לפני שמסרתי את הבית יצאתי עם עוד 4 חברות טובות שלקחו כולן יום חופש מלא ובילו איתי בחדר בריחה (זה היה הראשון שלי) ואחר כך במסעדה. זו כנראה הייתה הפרידה הכי מרגשת כיוון שמדובר בחברות שמלוות אותי ברגעים הכי חשובים של החיים. לאחר מכן נסעתי לפגוש את אחת החברות שוב ואת המשפחה שלה וישנתי אצל אחותי (כאן הצטרפה אליי הגדולה).

נפרדתי, בצער ובאופן לא לגמרי צפוי מהפרויקט בו הייתי מעורבת חודשים רבים, אבל זה מה יש… ואחר כך הלכתי עם אחותי, גיסי, הילדים שלה והגדולה ואכלנו במקס ברנר, הרצליה. המחשבה הייתה לעשות פרידה מתוקה מכולם. האחיין הגדול שלי הבין כנראה שמדובר בפרידה ופינק אותי בחיבוק ענקיסטי… פה לי היו כמה דמעות שהצלחתי לעצור באופן מפתיע.

לאחר מכן, עמדתי לרשות הילדים לאורך השבוע ובין לבין היו לי שיחות פרידה שונות, עבודה (כן, אני יודעת מה אולי יש לכם להגיד על זה, אבל אני עדיין עצמאית) וסידורים אחרונים שהייתי צריכה לעשות. למעט לילה אחד, ישנתי אצל ההורים שלי ורוב הלילות יחד עם האיש שלי.

האיש – הוא לא אוהב פרידות. אז הייתה לו חזרה אחרונה של נגינה בה החבר'ה בעיקר דיברו להבנתי. בנוסף, הוא נסע לבקר את אחד החברים שנכנס לבית חולים וכשהוא הסביר לי את הרעיון אמרתי שזה חשוב מאד שייראה אותו. בכך הסתיימו מבחינתו הפרידות לשבוע האחרון. את בן הדוד שלו נסענו לראות כבר לפני שבועיים.

 

זהו לבינתיים, יש לי עוד המון דברים לכתוב ולהסביר יותר איך בסוף הסתדרנו עם המזוודות ועל כמה דברים וויתרנו, אבל עוד שעתיים אני מתחילה את הדרך לשדה התעופה וזה בהחלט הזמן להתחיל להתארגן.

 

נ.ב: הרופאה שלי פתוחה בשעות משונות אז לפני שאתחיל את הנסיעה ביקשתי ממנה עזרה קטנה בהזרקת B12… אז אני אלך לעשות את זה ואולי אוכל לפרט גם על כך בהמשך.

ומה אתם יכולים לעשות בינתיים? תשאירו תגובה למטה, זה כיף לדעת שאתם קוראים 🙂

מאת

הגב

1 תגובה ב "שבוע אחרון בארץ"

הודע אל
מיון לפי:   החדש ביותר | הישן ביותר | לפי מספר הצבעות

קוראים…קוראים… בתור זוג שאמור לעבור תהליך דומה בחודשים הקרובים, ההתרגשות שלך מורגשת טוב מאוד גם אצלנו….

wpDiscuz