Sign In

Remember Me

פרק חמישי: עייפות החומר

פרק חמישי: עייפות החומר

שמעתי וקראתי גם כאן, על אנשים שעזבו את ישראל בכעס. אני קורא פה ביקורת על המציאות בישראל. אני שומע בדברים כאב, אהבה, תחושת בגידה, אני מזהה פצעים פתוחים.

החיים שלי אינם פעולת גמול

אם לי יש פצעים ואם הם הגלידו או לא – אני לא מוצא טעם להפוך אותם לנושא. החיים שלי אינם פעולת גמול. כל עוד כעסתי – היה לי אכפת, מה שנתן לי סיבה להילחם. אבל עייפתי ממלחמות. אני הרבה יותר מפויס היום. איך אמר עמוס עוז? אנו באנו ארצה כדי להתפייס. אז אם העניין הוא להיות מפויס, אנחנו יכולים להסכים שכעס איננו יועץ טוב.

קראתי אצל Venus, דברים שהזדהיתי איתם במישור ההיסטוריה הפרטית שלי. גם אני מחונן, וגם אצלי – ובכן, אפשר היה לגלות את זה בגיל צעיר. מסיבות שונות, לא יכולתי לפתח את הפוטנציאל הזה. היו לי בעיות קשב שליוו אותי כל החיים. לקח לי שבע שנים לסיים תואר ראשון. אנשים טענו שאני פשוט עצלן והאמנתי להם. וגם לי כמו ל- Venus, יש תכונות אופי של מחונן (אוהב לקרוא, אוהב להתבודד, וכן, אוהב חיות…) אבל אף פעם לא הצלחתי לממש את זה. היום יותר טוב לי ואני לאט לאט מצליח.

Venus תיארה מצבים של הגירה בעקבות טראומה. אולי היו לי טראומות, אבל הן לא גרמו לי לעזוב.

אני לא רב עם אף אחד

אני לא מתאר מצב שבו תרבות הדיבור, הניקיון, היחס לשטח ציבורי ולכללי התנהגות – קבעו עבורי תחושת שייכות, או שינו אותה. גם בהינתן שהם משחקים תפקיד בקביעת ההרגשה כלפי המקום, כל אלה קיימים בעיקר במישור הרושם, זה שטחי וזה לא מה שגרם לי לקחת את הרגליים ולנסוע.

לפני למעלה משלושים שנה, הייתי פקח ברשות שמורות הטבע ("רשות הטבע והגנים" של היום). עד היום, אני זוכה לעיתים למגה-בייטים של שנאה רק על אזכור העניין הזה. כבר אז, זכיתי למנות גדושות של תיעוב מופגן. אמנם אהבתי את התפקיד, מצד שני ראיתי את הפנים הפחות-נעימות של ציבורים ישראליים. אבל כל זה מעולם, לא גרם לי לחשוב על עזיבת הארץ. להיפך: המשכתי להתנדב לצוותי חילוץ, לשירות מילואים, לספירות ציפורים, לכיבוי אש.

האמנתי, ואני עדיין לא שולל, שצריך להישאר בארץ ולהילחם כדי לשפר, לעזור להפוך את ישראל למקום יותר טוב. הרבה שנים הייתי שותף למאמץ ול- "תורנות" הזו, לשאת את המשא ולקוות שמה שאני עושה עוזר ותורם לבניית חברה מתוקנת, בישראל דווקא.

לאחרונה פרסם אורי משגב מאמר דיעה ("שמאלנים – הילחמו"). יש תובנה שבעיני היא המרכזית בו, ואותה אני יכול לקבל:

"… כל שיתוף פעולה עם שיח המזוודה הריקה משחק לידי הגוש הימני-לאומני-דתי, לא רק מעשית, אלא גם ערכית. הוא מחזק את הטיעון הבסיסי שלו, כאילו זיקתו לארץ ישראל ולמדינת ישראל חזקה יותר. אבל גם זה קשקוש: ישראל לא שייכת לימין הלאומני דתי. לא אדמתה, לא סמליה, לא מוסדותיה ולא תרבותה. גם לא הצבא ואף לא היהדות…"

אבל אני לא שותף למסקנה שהוא מסיק: "… אז גם ייפסק מאליו הלהג אודות דרכונים זרים, אשרות הגירה ורישיונות עבודה…" ולסיפא של המאמר: "עכשיו הזמן להילחם".

Esprit de guerre

אם מדובר ב- "להג" או לא, זה לא העניין. העניין הוא שכדי להילחם דרושה רוח לחימה. וזה עניין אישי.

לפני כ- 25 שנה יכולתי להוציא דרכון הולנדי ולא עשיתי זאת.

בעיקר בגלל שהיה חסר לי מידע על האזרחות ההולנדית, אבל גם הערכתי, ובראייה לאחור גם היום נדמה לי שצדקתי – שאין טעם לעבור לארץ שאינני דובר את שפתה ואין לי בה עבודה. אבל בנוסף לזה, כי בראייה שלי, ללכת ולהוציא אזרחות אירופית – זו היתה אמירה שהכעיסה אותי. למה לי דרכון הולנדי? בשביל זה ההורים שלי עלו לארץ?

ואני עדיין מעריך אנשים שזה מה שמשאיר אותם בארץ. אבל אני חי את החיים שלי ובוחר את הבחירות שלי. לא את שלהם, ולא את אלו של יאיר לפיד. כל עוד הבחירה היא שלי, מקום המגורים ייקבע על דרך החיוב, לא על דרך השלילה, בוודאי לא על דרך המלחמה.

אני בוודאי לא מתבייש להיות ישראלי, דובר עברית, יהודי. אם אני גאה? לא בטוח. אני גאה בתהליך שעברתי עם עצמי. אני גאה בהצלחה (הזמנית מדי) שלי לאכול בריא. אני מאוד גאה כשתיקון תהליך (troubleshoot) מצליח לי באופן שמוסיף פרק לטקסט-בוק, ועוד יותר – כשתהליך שתכננתי פועל כראוי. אבל להתגאות במשהו שלא היתה לי בו שום בחירה ולא השפעתי עליו בשום צורה? אני לא מבין למה.

לאחרונה, מכבי חיפה עלתה לשלב הבתים בליגת האלופות. שמחתי! אבל לנכס את ההישג – לומר עליו שהוא "גאווה גדולה לכל אזרחי ישראל"? לא, יאיר לפיד: כשם שהבחירה במקום מגורים היא שלי, כך גם ההישג הזה, הוא של מי שהשתתף במשחק, רץ והזיע ותיקל על הדשא, לא שלי.

קיכלי הסהרון היה – לא לפי הסדר – יזם, חבר קיבוץ, מנהל הנדסה, מדריך טיולים, מפקד בצבא, פקח ברשות שמורות הטבע, חקלאי, צולל, צפר, ועוד כל מיני.  הוא אב לשלוש בנות מחוננות, עובד וכותב במקום רחוק וקר.

Subscribe
Notify of

25 Comments
Newest
Oldest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
אני
Guest
10 days ago

היי קיכלי הסהרון קודם אגיד שאני מאוד נהנית לקרוא את המאמרים שלך. הם מאוד רגועים ולא מתהלמים (לא שאני לא מסכימה גם עם המאמרים שבאים ממקום של בטן מלאה על מה שקורה בארץ, אני מזדהה איתם, אבל בכל זאת הנסיון תמיד להישאר רגוע ואופטימי, למצוא את הטוב במה שאפשר ולנסות לשפר, ראוי להערצה). משפט שכתבת שאני מאוד מתחברת אליו – "האמנתי, ואני עדיין לא שולל, שצריך להישאר בארץ ולהילחם כדי לשפר, לעזור להפוך את ישראל למקום יותר טוב". זאת תמיד התלבטות פנימית שקיימת אצלי. אני עדיין מחכה לדרכון אירופאי וכל עוד שאני פה אני כן מנסה לשפר – להתנדב במסגרת… Read more »

Tomer
Guest
Reply to  אני
8 days ago

אני גם לא שותף לתפישה שצריך להשאר ולהלחם, מסיבה פשוטה אחת: ישראל היא מדינה דמוקרטית לעילא (אלא אם נולדת ערבי), והדת, החושך והבערות הם רצון העם, חד וחלק. במצב הדברים הזה ניתן לבחור באפשרות הלא-סקסית במיוחד של להשאר ולהתלונן, או לקחת את גורלך בידיך ולעבור למקום שמשקף בצורה טובה יותר את סולם הערכים שלך. אלה שקוראים בשמות גנאי למי שבוחר באופציה השניה, לא מבינים כמה היא הרבה יותר נאצלת ודורשת שיעור רוח מהראשונה. אלה שנשארים הם לא לוחמים: הם כמעט תמיד טיפוסים פאסיביים שנותנים למציאות לנהל אותם. "לברוח" זה להתחמק מלקחת אחריות על החיים היחידים שקיבלת.

Tomer
Guest
Reply to  קיכלי הסהרון
8 days ago

התכוונתי בדיוק לזה: עבורנו ה-"יהודים" (נניח), זו דמוקרטיה לדוגמא ממש (עם הסתייגות גדולה בכל מה שקשור לשירות הצבאי והנוכחות הצבאית במרחב הציבורי, פקודות לשעת חירום ושאר אלמנטים מזעזעים), בעוד שעבור אזרחי ישראל הערבים זו מדינה שמדירה אותם מכל סממן לאומי, מערוצי הטלויזיה, ממקומות העבודה ומזכויות יסוד.

אני מסכים איתך שזה חתיכת דיסקליימר מחפיר שמעיד על מצב הדברים שם, אבל הטענה המקורית בעינה עומדת: הסיטואציה הפוליטית היא שיקוף מושלם של רצון ה (חלק היהודי של ה-) חברה בישראל כיום, וכל נסיון להציג אותה כניסיון חטיפה או הפיכה כמו באירן, למשל, שעלינו להשאר ולהילחם כדי למנוע הוא הטעיה.

Tomer
Guest
Reply to  קיכלי הסהרון
8 days ago

שאלות קשות, שאין להן מענה של ממש. מצד אחד, אני לא חושב שקבוצה של אנשים מתכנסת בחדר אפלולי וחושבת איך לשמר את השליטה באוכלוסיה דרך הפרזה מתוקשרת באיום הבטחוני (מוהאהאהאהאהא). מצד שני, ברור לי שיש התמכרות קשה לרטוריקה המלחמתית התמידית. צה"ל היה ונשאר הפרה הקדושה היחידה בחברה הישראלית (השואה היא של האשכנזים), והכוח האלקטורלי שטמון בהעלאת הנושאים הבטחוניים על נס הוא כזה שאפקטיבית, מה שאתה אומר מתקיים.

הדברים אכן דינאמיים והחברה בישראל היום ימנית בהרבה מזו שבה גדלתי. נראה לי שזה תוצר של דמוגרפיה יותר מכל דבר אחר.

Tomer
Guest
18 days ago

הגירה היא מהצעדים הקיצוניים שאדם יכול לנקוט בהם, וקשה לי להבין כיצד אדם יכול לדון את עצמו לגלות מרצון בלי בטן מלאה על המקום ממנו נמלט כדי להתחיל כמעט מאפס במקום שבו אין לו קשרים, לא מוניטין ואת שפתו הוא דובר במקרה הטוב מבעד למעטה של מבטא כבד. ואלה שמות: ערסים, דת, צפיפות, חום מהביל, טבע דל, צבא מצחין שמושל בכיפה, פוליטיקה מטונפת ובטח עוד כמה דברים ששכחתי. עשור חלף עבר לו, עם העבר והמדינה כבר מזמן התפייסתי, והסיבות שהבריחו אותי נהירות לי היום כמאז. גם היום, כשאני לכאורה "משולב היטב", אני זר כמו ביום הראשון, ותמיד שמח להתקל בישראלים… Read more »

Reply to  Tomer
18 days ago

אני מזדהה איתך לחלוטין תומר.
כנראה שיש ישראלים שהיגרו "בעל כורחם" מטעם העבודה. אז אין להם את ה"בטן המלאה" שאתה מדבר עליו, והמניע שלהם אינו ערכי-תרבותי, אלא כלכלי: "נרוויח יותר ונראה עולם", לאחר כמה שנים הם חוזרים לבהמיות הישראלית כי הם בעצמם כאלו 😀

Last edited 18 days ago by הישראלי הנודד
Tomer
Guest
Reply to  הישראלי הנודד
18 days ago

אז זה כבר סתם רילוקיישן, בלי המחויבות והתהליך הפסיכולוגי של הגירה אותנטית.

Reply to  קיכלי הסהרון
17 days ago

הנושא הזה ראוי למאמר בפני עצמו: "התפיסה כאילו אני עושה דברים, *כתגובה* למשהו חיצוני.""הגישה הנפוצה מאוד היא כזו: אנחנו – תמיד "מגיבים". זאת אומרת, "עושים לנו דברים", הדברים שעושים לנו – באים מבחוץ, הם חיצוניים לנו, ואנחנו – נעבעך – רק "מגיבים" כמו שכל אדם סביר היה מגיב למשהו שמעוללים לו." זו הגישה הרווחת של השמאל הפוליטי – אנשים מגיבים לאירועים חיצונים, כי אין להם יכולת לקבל החלטות בעצמם, ולכן, הם מובלים על-ידי אחרים ואם כך זה לא אשמת השודד/רוצח/עבריין שביצע פשע, כי מסכן "היתה לו ילדות קשה" ואולי הוא נרקומן אז זה לא שהוא רוצה לגנוב, אלא שהוא "נאלץ"… Read more »

Last edited 17 days ago by הישראלי הנודד
Tomer
Guest
Reply to  קיכלי הסהרון
17 days ago

מעריך מאוד את התגובה המושקעת. הייתי מחלק את הסיבות להגירה לכמה קטגוריות – 1. סיבות "שטחיות": הנפוצות ביותר בקרב טוקבקים מסוג "תחזיקו אותח או שאני יורד מהארץ!". יוקר המחיה (גרוע כמעט באותה מידה בכל מקום ראוי כיום), שירותי הרפואה בארץ (הטובים ביותר בהם נתקלתי עד היום) וכדומה. "בקנדה רופא מרוויח XYZ" (מתעלמים במופגן משכר לימוד של מאות אלפי דולרים). 2. סיבות "מהותיות": קשרי משפחה רופפים, טראומות להמלט מהן, חוסר התאמה אקלימית, חוסר התאמה תרבותית. 3. סיבות "פוליטיות": דת, אי-יכולת להעלים עין מהחזקת עם אחר במעצר מנהלתי. לכל אחד סדרי עדיפויות שונים, אבל דבר אחד בלט במיוחד במשך עשור של התבוננות… Read more »

Reply to  Tomer
16 days ago

מאוד נכון. הסיבות שפירטת גם מייצגות את היכולת של המהגר להתמודד עם הקשיים ולהשתלב במדינה החדשה לפחות עד לקבלת האזרחות. הסיבות שלי הם עירוב של סיבות מהותיות ופוליטיות.

אבל קיכלי טוען שיש סיבה רביעית, ואם הבנתי נכון, זה לא בגלל סיבות חיצוניות-שליליות (כל השלושה שציינת הם חיצוניות), אלא משום שיותר טוב לו בקנדה (סיבה פנימית-חיובית).

Tomer
Guest
Reply to  הישראלי הנודד
15 days ago

גם אני כאן כי יותר טוב לי פה: תמיד חלמתי על סתיו צבעוני, על פריחת דובדבן באביב, על אוויר קריר ונקי, שקט ונוף להרים. טיולים בטבע בכל סוף שבוע בלי להתבאס ממי שסביבי ומהפקקים בדרך חזרה וכל הג'אז הזה. השאלה היא אם אפשר להגיד "טוב לי בקנדה" בלי לדבר על נקודת הייחוס (ובאופן טבעי על למה טוב יותר).

Admin
20 days ago

יפה כתבת, אני לומד ממך. נשמע כמו תובות מאדם בוגר שהתייאש ממלחמות (סתמיות) ומחפש את השלווה הפנימית שלו. אני עובר את התהליך הזה בעצמי. אבל בניגוד אליך, אני בהחלט היגרתי כתוצאה "מטראומה", אפילו הרבה. למרות שאני מגיע ממשפחה חילונית, המדינה "שלחה" אותי לבית ספר ממלכתי שמלמדים בו שיעורי דת, חגי ישראל קשורים לגמרי לדת וההשפעה הדתית מחלחלת כמעט בכל היבט של חייו של הישראלי (אין תחבורה ציבורית בשבת למשל). אצלי, ואני כנראה במיעוט, שהדבר שהכי הפריע לי, זה שבישראל אין הפרדה בין דת למדינה – זה צורם ברמה שאני פשוט לא יכול לסבול. מטראומה נוספת שהיתה לי קשורה למכונית שלי.… Read more »

Last edited 20 days ago by הישראלי הנודד
Reply to  קיכלי הסהרון
19 days ago

אמונה היא עניין פרטי, והדתו של אדם היא עניינו, אבל כשקהילה או הממשלה כופה על האינדיבידואל חוק דתי, אז הדת הופכת לעניין פוליטי, ולמעשה אנחנו עדים שהדת בישראל היא עניין מאוד פוליטי שקשור בקשר הדוק למפלגות פוליטיות, לשליטה וכסף.
המקרה שכתבתי באודות באתר זה מראה עד כמה רחוק הגיע הדת בישראל, שהמוכרת בסופרמרקט סירבה למכור לחתול שלי מזון כי הוא לא היה כשר לפסח.

לכן תשובתי היא שדת היא שניהם.

דויד
Guest
20 days ago

היי, קודם כל כייף לקרוא את מה שאתה כותב, רציתי לשאול אותך מתי "נפל" לך הרגע הזה שאמרת "טוב אני לא נשאר פה" ?

Kek
Guest
21 days ago

אוקיי , אבל מה לגבי משפחתך? הם בסדר עם "ההגירה" שלך? הייתה רוצה שגם בנותיך יעזבו בעתיד?