Sign In

Remember Me

פסח כאן ומה יהיה שם?

מאת: מיטל אור / עוברים הלאה

טוב… בעוד כמה שעות כבישי הארץ יתחילו להתמלא בנהגים עצבניים שמרגישים שהם אוטוטו מאחרים. חלקם באמת יאחרו, חלקם סתם ירגישו את הלחץ וחלקם דווקא יצאו טיפה קודם ובכלל לא יתקעו בפקק. כמונו, אשר בפעם הראשונה בהיסטוריה המשפחתית ניסע לבית מלון 45 דקות מהבית לחגוג יחד עם כולם. כיוון שנולדה לי אחיינית חדשה נצא מוקדם יותר ונפגוש אותה, מה שאומר שאני עדיין שלווה לחלוטין לגביי החג ואולי זה פשוט היחס שלי לכל הארוחות הללו, מפגש מהנה (לרוב) ושיחה עם המשפחה.

אנחנו עושים את ליל הסדר אצל ההורים שלי – תמיד. אם מישהו רוצה לדעת מה סוג הנישואים ברמה המשפחתית המורכבת אני אומרת שהטוב ביותר הוא להתחתן עם מישהו שאצלו לא חוגגים ליל סדר או את ראש השנה ואם הוא בן יחיד, עוד יותר טוב. אבל, זו חווית ליל הסדר שלי ולא בטוח שלשם כך התכנסנו פה באתר, פה אני מספרת את סיפור ההגירה שלי ופחות משתפכת על החיים האישיים שלי ובטח לא על המשפחה שלי.

אז השנה נעשה ליל סדר קרוב בבית מלון, כמובן עם המשפחה והשנה גם אחותי מגיעה (היא היחידה שחולקת את החגים גם עם הצד השני). אם אני לא טועה אחותי עשתה איתנו גם את ראש השנה והעובדה שאני טסה אוטוטו וזה "חג אחרון שלנו יחד" עושה את שלה וקצת מורגשת באוויר. השאלה – "איך נציין את ליל הסדר בשנה הבאה?" עלתה ובאופן מפתיע לא ממני.

לי אישית עניין קריאת ההגדה בשלמותה כפי שהיא לא ממש נוגע. יש שם כמה קטעים יפים אבל מדובר על הגדה שהיא בעיקרה לא בעברית נוחה לקריאה וככל שעוברות השנים אני מבינה עד כמה הטקסט לא נוח לי כמי שמעמד האישה חשוב לה (לא פחות ממעמדו של הגבר, פשוט אותו הדבר). לעומת זאת, אני לא אוכלת חמץ בפסח וחשוב לי שלא יהיה חמץ בבית. את זה הבהרתי למשפחה והשנה, על אף שלא העפנו את כל החמץ מהבית (כי לניקיונות המטורפים אין לי חשק) הבנו כולנו שחמץ לא יהיה בפה שלנו או לפחות לא בתוך הבית. לבינתיים (לפני שהתחיל החג) כולם מוכנים לשתף פעולה.

 

איך יצא שמעולם לא אכלתי חמץ בפסח? גם לא בחו"ל? 

מגיל צעיר מאד אני זוכרת את ההורים שלי מחליפים את כל הכלים לפסח. מבחינתי פסח היה חגיגה גדולה כיוון שסבתא שלי הייתה אצלנו למשך כל החופש (או כמעט כולו) והיא אחת הדמויות החשובות ביותר בחיי. הקשר שלי עם סבתא שלי היה הקשר האהוב ביותר לאדם מבוגר. אני שוכרת שהיינו משחקות ביחד, מוללות אצבעות זו בזו, מקלפות את האגוזים יחד ומתחבקות. לא זכור לי קשר שכזה עם אף אחד אחר במשפחה. סבתא שלי, שמרה על כשרות ושמרה על כשרות בפסח כאשר אנחנו אשכנזים ולא אכלנו קטניות בפסח (כאן אציין שסבתא שלי עדיין בחיים, אך לא במצב בו אנו יכולות לשחק זו עם זו). כך יצא שתמיד שמרתי על כשרות בפסח.

לעומת הסבתא הזו שלי, ששמרה גם על יום כיפור, הסבתא השנייה שלי כנראה לא דרכה מעולם בבית הכנסת. היא אמנם לא אכלה בבית בשר עם חלב ואמנם הייתה נוכחת איתנו בליל הסדר (סבתא אחת הייתה מגיעה אלינו כי שמרנו כשרות והשנייה כי אמא שלי בת יחידה), אבל לא ממש נראה שהזיז לה עניין הדת יותר מדי. אבל… יום אחד סבתא שלי, שהייתה פמיניסטית ונציגה של ארגונים שונים, סיפרה לי שבשנת 1969 היא הרצתה באירן על זכויות נשים. כחלק מהאירוח של המשלחת הן פגשו בשיח וכולן השתחוו לפניו, כולן חוץ ממנה. היא הסבירה לו שהיא יהודיה והדת שלה אוסרת עליה השתחוות. הוא אמר לה שהוא מכבד אותה ואת הדת שלה ועל כן היא לא צריכה להשתחוות בפניו. יכול להיות שאני מעוותת את הסיפור לא מעט, אך הנקודה בטוח ברורה. כשסבתא שלי סיפרה לי על המקרה הבנתי שגם לה הייתה את נקודת היהדות שלה וקבעתי את נקודות היהדות שלי שאני לא אעבור עליהן: אני צמה ביום כיפור (בלי טלוויזיה וכאלה), שומרת כשרות (לא ממש רלוונטי היום כי אני טבעונית) ולא אוכלת חמץ בפסח. בנוסף לכל אלה, אני גם לא רוצחת, מנסה לכבד את הורי כמה שאפשר, לא נואפת ועוד כל מיני מעשרת הדיברות…

 

ומה יהיה בשנה הבאה?

חמץ אני לא אוכלת בפסח אבל ליל הסדר לא ממש חשוב עבורי. יכול להיות שבשנה הבאה הוא יהיה יותר חשוב כי לא נהיה בארץ ובכל זאת יש לי ילדים. על פניו יהיו לנו שתי אפשרויות מבחינתי; האחת היא לעשות סדר עם החברים, השנייה היא לעשות סדר עם סקייפ פתוח כשבישראל כבר ערב ובקנדה זו ארוחת צהריים. באיזו אפשרות נבחר? אני משערת שבאפשרות הנוחה ביותר עבור כל הצדדים ובזו שההורים שלי יחליטו עליה. דבר אחד אני משערת שנקפיד עליו – לא נאכל חמץ בפסח והבית יהיה כשר.

חג חירות שמח, מיטל.

 

היה ארוך, השקעתי, אז תנו תגובה, אני תמיד קוראת 🙂

ואם בא לך להיות חבר/ה שלי זה הקישור לפייס.

 

מאת

הגב

היה הראשון להגיב

הודע אל
wpDiscuz