נוצרה תדמית כזו לברלין, שלפיה הכל יותר טוב כאן.
אז זהו, שלא. כמו בכל דבר, זו שאלה שהתשובה לה היא היתרונות והחסרונות (אני בן אדם של רשימות). אבל בבלוג הזה אני לא מתכוונת לעשות רשימת יתרונות וחסרונות בכל נושא, ולא לתת ציונים באילו תחומים ישראל מנצחת, ובאילו ברלין. עייפתי מתחרותיות חסרת גבולות, שחייתי עימה ולפיה במשך עשרות שנים.
הגעתי לברלין אחרי שנים שהייתי על הקו ישראל-גרמניה. אי שם בשנה השניה של התואר הראשון שלי (יחסים בינלאומיים) פגשתי בחורה גרמניה שבאה לעשות סימסטר קיץ באוניברסיטה העברית, והתחברנו בצורה מטורפת. עד היום אנחנו חברות טובות, ולא משנה איפה היא או אני נמצאות. היא זו שהביאה אותי בפעם הראשונה לגרמניה. זו היתה אהבה ממבט ראשון. עשינו טיול קטן של שבועיים ברחבי המדינה, וקינחנו בחגיגות השנה החדשה עם המשפחה שלה בנירנברג.
את ברלין חשבתי שאני מכירה כבר מסיפורים, ספרים וסרטים. בפועל, גם אחרי שנים של ביקורים ושלוש שנים שאני חיה כאן, עדיין לא גיליתי לחלוטין את העיר. כל יום הוא הפתעה חדשה, גילוי חדש, היכרות עם עולם אחר ממה שחייתי בו. אבל לא הגעתי לעבור חוויות חדשות, הגעתי כדי ללמוד פה, או לפחות זה מה שחשבתי. אחרי תואר שני בבינתחומי בביטחון וטרור (תחום נדרש בכל העולם, לא? אז זהו. שלא.) רציתי לעשות דוקטורט בארצות הברית. הגשתי כמה בקשות לאוניברסיטאות, ובסוף זה לא הסתדר. אמרתי לעצמי שהנה, הגיעה השעה להגשים את החלום ולהתחיל משהו חדש. עבדתי במקום נהדר, עם אנשים מקסימים ובוסים מתנה משמיים, אבל עבדתי 12 שעות בממוצע כל יום, התלוננתי לעצמי ולאחרים על מה שקורה בישראל, ובסוף גם לי נמאס. החלטתי להמשיך לאקדמיה, ואם לא בארצות הברית – גרמניה היא היעד שלי. ואם כבר גרמניה, אז ברלין.
נתחיל באובייס. לא, אין לי אזרחות אחרת מלבד זו הישראלית. סבא אחד הגיע מפולניה עוד לפני שקראו לה פולין, סבתא אחת ממולדובה אבל אין לנו זכאות לאזרחות, סבתא אחרת נולדה בישראל (עוד כשקראו לה פלשתינה), וסבא אחר הגיע מלטביה לפני המלחמה ובשביל לקבל אזרחות לטבית אמא שלי היתה צריכה לעבור את התהליך לפניי, ובדרך לוותר על האזרחות הישראלית. כמו שאומרים, יש גבולות לאהבה, מה גם שלטביה עדיין בהליכים לכניסה לאיחוד (כשהעניין נדון בזמנו, היום כבר יש שינויים בחוק, ותהיה באתר הרחבה לגבי אזרחות לטבית). עם זאת, כשהתחלתי מחקר רציני באינטרנט גיליתי שיש בפניי ים של אפשרויות בנוגע לויזות של ישראלים בברלין. היום אני יכולה לומר שבגלל שלא נעזרתי במקצוען, התהליך היה הרבה יותר קשה וארוך. כמו כל ישראלי מצוי, חשבתי שאני יכולה לעשות הכל לבד, ולא אתקל בבעיות אם אעשה מחקר מעמיק ביותר. מאז התבגרתי והפסקתי לנסות ולהיות גיבורה לבד.
בברלין הייאוש לא יותר נוח, ולא תמיד זול יותר. אם אתם חושבים לעבור לברלין בגלל יוקר המחיה, כדאי שתחשבו פעמיים (לא הכי יקר כאן במכולת, אבל ביטוח הבריאות יקר יחסית לישראל- הרחבה בפוסט נפרד). יכולות להיות מיליון סיבות, אבל אם אתם בורחים בגלל שאתם מיואשים מהמצב בישראל, זה לא ישתפר בברלין. מכיוון שרוב הישראלים מחוברים לפייסבוק כמו למכונת הנשמה, ומכיוון שלרובנו זו הדרך היעילה ביותר לתקשר עם המשפחה והחברים בישראל, ההרגשה תהיה אותה ההרגשה. כולם חולקים חדשות וכתבות, ואתם עדיין תראו ותחוו את הטוקבקים שאף אחד לא משתיק. אין לאן לברוח, אלא אם אתם מנתקים את עצמכם לגמרי. וזה תהליך שקורה במשך שנים. גם אני, אחרי שלוש שנים בברלין, עדיין מתעצבנת מהכישלונות של כחלון וממסע ההסברה של יאיר לפיד. עדיין לא עבר לי.
ואם הגעתם לברלין בגלל שאתם בורחים מהשדים שלכם, ואתם צריכים מקום נקי להתחיל בו, אולי בלי שאף אחד מכיר אתכם, אולי בלי זכרונות רעים מכל מקום שאתם דורכים בו – הדרך לא קלה יותר, והייאוש והדיכאון לא יותר נוחים, לא משתפרים ולא נעלמים. אני ברחתי מהזכרונות לעיר שאני הכי אוהבת בעולם. כבר לא הייתי צריכה לדרוך במקומות שעשו לי זכרונות רעים, הייתי רק צריכה לאסוף את עצמי ולהמשיך הלאה. אבל אם לא מטפלים בשדים באופן מיידי, אין דרך לעקוף אותם. אני, שכל חיי נמנעתי מפסיכולוגים כי לא ראיתי את הטעם להשקיע כל כך הרבה כסף במשהו שלא יניב תוצאות, הגעתי למצב של נקודת אל-חזור דווקא בברלין. ואז גיליתי שאם אני מבוטחת דרך ביטוח ציבורי, הטיפול הפסיכולוגי ניתן בחינם. מצאתי מטפל (בעברית) שהתחברתי איתו, וגירשתי את השדים. ואז הבנתי שבזבזתי יותר מעשרים שנה ללא טיפול בבעיות, והן מגיעות יחד איתי, לאן שלא אלך.
בשורה התחתונה, אל תברחו. תעשו את הצעד בצורה הכי מושכלת שאפשר. תחשבו, תתכננו, תבדקו. תשאלו את עצמכם האם אתם רוצים לעזוב את ישראל ולעבור דווקא לברלין, או שכל מקום מחוץ לישראל יתאים? למה דווקא ברלין? האם לקחתם בחשבון שבברלין אין שמש חמימה כל השנה, ובשבועיים שכן יש שמש וחם, אין מיזוג? שאין ים (יש אגמים)? שאם אתם לא אזרחים גרמנים או אירופיים (ואוטוטו רק אזרחים גרמנים יהיו זכאים), המדינה לא תעזור לכם בדמי אבטלה או סעד בשנים הראשונות? בקיצור, תקשיבו לעצמכם באמת, ולא לאלו שמזמרים קלישאות. לא הם ולא איש המילקי גרים כאן.
כמו תמיד, שאלות יתקבלו בברכה 🙂
ברלינאית.
