מאת: מיטל אור / עוברים הלאה
זה בלוג שנקרא במקור "עוברים הלאה" אבל היום נפלה בי ההבנה שביום בו נתתי לעצמי את האישור לעבור הלאה פתחתי פתח לא רק להגירה כי אם לדברים רבים נוספים.
*זהירות – קצת רגשי בדרך 🙂
הכל התחיל לפני שנתיים וכמה ימים
ביום העצמאות לפני שנתיים (שנת 2014) מילאתי טפסים למעבר לקנדה. את ההחלטה לעבור קיבלתי באופן רשמי יום לפני. האיש היקר שלי הגיב להחלטה שנעשתה יום לפני ב"אני אחשוב על זה" ואני מצדי לא חיכיתי אלא התקדמתי הלאה. כל הסיפור התפתח כמו כדור שלג (פה יורד שלג פעם בשנה, אוטוטו נחווה את זה בגדול) ועכשיו, אחרי שנתיים אני עם כרטיס טיסה לכיוון אחד עם תאריך של עוד חודשיים פחות שבוע, אבל מי סופר (סתם, אני סופרת, כל יום).
אישור ה PR הוא לא הדבר היחיד שהשגתי בתקופה של השנתיים האחרונות ואני יכולה להעיד על עצמי שמשהו נפתח בי. תפיסת החיים שלי השתנתה ככל שהתהליך התקדם. לחלק מהשינוי יש קשר ישיר לחלקו לא ממש ומדובר פשוט בצירוף מקרים של תאריכים.
האפשרות להיפתח לחוויות חדשות יחד עם ההבנה שאני יכולה לשנות את החיים שלי, דרבנה אותי לכיוונים שלא חשבתי שאגיע אליהם. לצורך ההבנה אציין שאני טיפוס תחרותי מאד ואוהבת אתגרים אך עם זאת לא חשבתי מה תעשה אצלי ההבנה שהחיים יכולים להיות אחרים.
אז הנה רשימת השינויים (החלקית בוודאי) שחוויתי מעבר לרכישה של כרטיס טיסה:
- התקדמתי בעסק – מי שעוקב אחריי בוודאי כבר הבין כי אני מתפרנסת מכתיבה. לאורך השנתיים האחרונות ייצבתי את העסק, גייסתי לקוחות ופיתחתי אמונה שיש לי יכולת להמשיך להתקדם ואין זה משנה איפה אני גרה (אגב, אם יש לכם אתר אינטרנט ואתם צריכים כותבת… אשמח לעמוד לשרותכם).
- התפתחתי כאמא – האמהות היא חלק חשוב מאד בחיי ותמיד הייתה. עם שני ילדי הייתי קצת יותר משנה וחצי בבית, הנקתי כמעט עד גיל שנתיים ואחר כך התחלתי לחפש את עצמי. הילדות הראשונית שלהם, בה אין צורך בשיח מתמיד, הייתה קלה לי. המעבר לחו"ל הביא אותי להתמודדות מול רגשותיהם, לשיחות שלא ציפיתי שאצלח ולשיח פתוח בבית כמעט על כל נושא אפשרי. השיח הופך אותי לאמא טובה יותר.
- חזרתי לתחביבים – אני משחקת טניס. זוהי מתנה שהענקתי לעצמי לאחר שהייתי בחו"ל עם אח שלי במקום שהיה בו מגרש טניס. החזרה למשהו שאני מאד אוהבת היא מתנה ענקית ומכאן הבנתי שמותר לי להשקיע בעצמי ונתתי ל"פולניה" שבי לנוח (ולא, לא בקבר).
- כתבתי ספר – טוב. גילוי נאות, עוד לא סיימתי, אבל בסוף החודש הוא יהיה מוכן לעריכה. זה חלום ישן שלא העזתי להוציא החוצה ועכשיו הוא פשוט פורץ. אולי הידיעה שברגע שהוא יימכר אהיה רחוקה מהתגובות של הקרובים אליי גרמה לי לרוץ על העניין ואולי זה ממקום אחר, בכל מקרה נדרשה כאן תעוזה.
- רכשתי כרטיס טיסה – בכל זאת, תכננתי את המעבר, הכנתי את הילדים, מכרתי את הבית וקניתי כרטיסי טיסה לכיוון אחד, אז לא לציין את זה שווה לפשע 🙂
במבט לאחור אני מבינה שהמסע לארץ חדשה מלמד אותי הרבה דברים (גם) על עצמי.
בפעם הבאה אכתוב על ההתרגשות והארגונים שנשארו לנו, פחות מחודשיים לפני הטיסה.