היום הראשון שלנו בסינט ג'ון הוא יום לפני הביקור, או יום לפני שאנחנו פוגשים את הקהילה, מה שאומר שיש לנו זמן לטייל ולבדוק את העיר כמו שאנחנו רוצים.
קמנו בבוקר, רעבים וכיוון שאני טבעונית החדר שהזמנו הוא בלי ארוחת בוקר. אז יצאנו לחפש סופר מרקט. טוב, זו לא היתה משימה מורכבת כי בדקנו מראש איפה הוא נמצא ובאלו שעות. וולמרט פתוח החל מהשעה 7:00, אז נסענו וגילינו שיש פה אזור קניות וכשאני מתכוונת לאזור הכוונה היא לעיר קטנה שיש בה הכל, לפחות פעמיים (זה ממש לא מצחיק אבל יש פה הרבה חנויות שיש פעם אחת מכל צד של הכביש…).
רק כדי לסבר את האוזן: שילמנו 80$ על הקניות שכללו: מים, קולה, לחם, אבוקדו, בננות, פירות יער, ענבים, עגבניות שרי, מלפפון (ענק כמובן), שמן זית, עוגיות אוראו, תחליף בשר, רוטב עגבניות, פסטה, פסטרמה וגבינה (לאיש), ממרח בבקבוק לחיץ (דומה למיונז), תפוציפס ועוד אחד מסוג דומה, תוסף לקפה בטעם אגוזים, פטריות, כלי רחצה ואולי עוד משהו… סיימנו את ארוחת הבוקר שלנו מאד מרוצים ונשאר לנו המווון אוכל.
לאחר האוכל ירד גשם, אז החלטנו לנסוע ברכב לאזור רוט'סיי וקויינספמסיס (אני לא ממש מצליחה להגות את האזורים נכון). הנסיעה היא לא ארוכה ואנחנו נסענו בדרך הארוכה ככל שניתן לעזור על מנת לראות את הבית. אהבנו את אזור קוינספמסיס, יש שם שכונות שנראה שיש שם יחסית הרבה ילדים וכל בית יושב על שטח קטן עד ענק כשמצד אחד האוקיינוס ומצד שני הכל נראה ירוק. לבקשת הבת הגדולה, "בדקנו" את בית הספר העליון וגילינו שאין שם תלבושת אחידה. גם בבית הספר היסודי נראה שאין תלבושת, אז יוצא שלפחות הבת הגדולה מתחילה להיות מרוצה מהעניין.
האמת היא שהפרשי השעות עדיין השפיעו עלינו והחלטנו לחזור למלון ולנוח. לא הצלחנו לעשות את המשימה ולא נרדמנו, אבל האיש החליט שהוא לא רוצה לטייל ולכן יצאתי לבד למרכז הקניות, לראות את ההיצע. חיפשתי אחר מתנות לילדים, מחבט טניס לעצמי, נעליים וזהו פחות או יותר. יצאתי מטויס אר אס עם מתנה לבן הקטן- משחק פלייסטיישן שעלה 30$ ומתנה לאחיין שהייתי צריכה להחזיר כי אח שלי כבר קנה משהו דומה… חזרתי למלון, (שוב) הכנו אוכל ויצאנו עם זוג חברים שגם הם באים לעשות את הליך ההגירה.
טיילנו לכיוון המגדלור, עצרנו בפאב להזמין מקום למחר כדי לחגוג לי יומולדת, הלכנו קצת בין שכונות ואחר כך כשכבר היה לנו קר הלכנו (איך לא) למרכז הקניות. החברה שאיתנו היא מעצבת שיער (כשתגיעו למקום תשאלו אם היא כבר עברה ותיהנו מאחת הבנות היותר מוכשרות שתוכלו לפגוש) והיא החליטה שהגיע הזמן לעשות לי "קצת" שינוי. רכשנו צבע לשיער ונכנסנו חזרה למלון לעשות תספורת חדשה. יצא מקסים, אני עוד אוסיף תמונות 🙂
בקיצור- השורה התחתונה:
עד כה, הקנדים מאד נחמדים. עד כדי כך נחמדים שהתחלתי ממש להכיר אנשים:
בחנות הפלאפונים פגשנו מוכרת שעברה לפני פחות משנתיים מהפיליפינים שאמרה כי סינט ג'ון זה מקום נפלא לעבור אליו.
בחנות השיער והצבע פגשנו מוכרת עם קעקועים ופירסינג שאמרה שבדרך כלל הקנדים נחמדים, אבל כשהיא יוצאת לאזורי הפריפריה פחות אוהבים אותה… היא נשואה ולבעלה יש ילד שנמצא איתם פעם או פעמיים בשבוע. היא העידה שסינט ג'ון זה מקום מושלם לגידול ילדים ואז העזתי סוף כל סוף לשאול את השאלה הכל כך ישראלית- האם אפשר לחיות פה ממשכורת מינימום?? והתשובה היא שכל עוד שני בני הזוג עובדים אשר לחיות חיים בסיסיים. כלומר- צריך מינימום של 3200$ משכורת (לפני מס) על מנת לגדל פה ילד. נחמד.
עוד הערה אחרונה לעצמי- אנשים עובדים פה בכל דבר ושמחים. כלומר, המוכרת אוהבת את העבודה שלה והיא לא רואה עצמה "מתקדמת" או נמצאת בעבודה זמנית כי היא אוהבת את מה שהיא עושה. אמרנו לה שאנחנו מקווים לעבור תוך שנתיים והתשובה שלה הייתה- "תחזרו, אני אהיה פה".
כיף.
את התוצאה לאחר התספורת תראו בפוסט הבא, בו יש תמונה מבית הכנסת של סנט ג'ון.
< למאמר הקודם | למאמר הבא >
