מאמר אורח מאת ליברל
במאמר זה אערוך השוואה בין האפשרויות שיש לכם להתנייד אם אתם נמצאים בישראל מול האפשרויות באירופה. כשאני אומר "אירופה", אני מתכוון בראש ובראשונה לאיזור שנגן (Schengen), כלומר האזור של מעבר חופשי של אנשים וסחורות בתוך אירופה ללא קשר לגבולות המדיניים המצוירים על המפה, אבל חוץ ממנו אני מתייחס גם לשאר חלקי אירופה שבהם כן יש ביקורת גבולות, שברגע שאתם באירופה זה לא ממש בעיה לעבור אותם 🙂 כמו: בריטניה, אירלנד, בולגריה ורומניה.
מפת אירופה
בכחול – אזור שנגן, באפור – האזורים שכרגע מחוץ לשנגן, בכתום – מדינות שעתידות להצטרף לשנגן, הנקודות הירוקות – בפועל חלק משנגן
שטחו של אזור שנגן, כלומר האיזור בו אפשר לנוע באופן חופשי בין מדינות בלי ביקורת גבולות, שאמנם לא כולל חברות באיחוד כמו בריטניה ואירלנד אבל כן כולל מדינות שאינן חברות כמו שוויץ, נורבגיה ועוד, הוא 4,312,099 קמ"ר!
זה אומר שאם אתם נמצאים בתוך אזור שנגן, אם אתם יכולים לנסוע (או לשוט) את כל הדרך מדרום פורטוגל לצפון פינלנד- בלי לעבור ביקורת דרכונים אחת!
ובקרוב, כשבולגריה ורומניה יצטרפו לשנגן, יהיה אפשר לנסוע ללא ביקורת גבולות מיוון עד החלקים הצפוניים של סקנדינביה!
לעומת זאת, שטחה של מדינת ישראל הוא בערך 28 אלף קמ"ר.
(אם לא סופרים גם את יהודה ושומרון\הגדה המערבית, זה רק 22 אלף, ואם סופרים אז תוסיפו עוד 5,860 – חשבו בהתאם לנטייתכם הפוליטית, מה שלא רלוונטי למאמר.)
מצוידים בנתוני הרקע האלה, בואו נעבור קודם כל על אפשרויות התחבורה שלכם בישראל:
אוטובוס: אמנם בישראל לא חסרים אוטובוסים, אבל בכל התחום שורר כאוס מוחלט. המערכת כולה מתוכננת בצורה מסורבלת, ואם אתם רוצים להגיע בין 2 מקומות שאינם בתוך תל אביב, סביר להניח שתצטרכו להחליף מספר אוטובוסים, כשבניגוד לשיטות הנהוגות באירופה, פה על כל נסיעה ונסיעה תצטרכו לשלם בנפרד, גם אם זה שנייה אחרי שירדתם מהנסיעה הקודמת 🙂
בתל אביב יש אפשרות לנסוע חופשי במשך שעה וחצי באמצעות הרב-קו, אבל אם אתם כבר בתל אביב אני ממליץ על אופניים.
רכבת: יש לכם אופציה אחת ויחידה והיא רכבת ישראל, שהיא רכבת בין-עירונית שיש לה רק 4 תחנות בתל אביב, 3 תחנות בחיפה ו2 תחנות בירושלים.
הרכבת אמנם נוחה הרבה יותר מהאוטובוסים, אך היא לא קיימת באיזורים שלמים בארץ, כמו הגליל והנגב שמדרום לבאר שבע (וסליחה לתחנת דימונה!).
כלומר אם אתם רוצים לנסוע לאילת- תצטרכו להסתפק באוטובוס או ברכב פרטי.
הרכבת התוך-עירונית היחידה בישראל היא הרכבת הקלה בירושלים, אם בא לכם קצת אקשן.
יש כמובן גם את הכרמלית בחיפה, מיזם נורא יפה, בין הבודדים בישראל, רק חבל שהיא כוללת רק 6 תחנות.
וכשאנחנו מדברים על אוטובוסים ורכבות בישראל, בואו ולא נשכח את העובדה החשובה ביותר בנוגע אליהם- הם לא עובדים בחלק גדול מאוד מהשנה- שבתות וימי חג.
מונית שירות: אם אתם מתעקשים לנסוע בסוג של תחבורה ציבורית בשבת, יש מקומות שיש בהם מוניות שירות (אני מדגיש- לא בכולם! מבאר שבע למשל לא יוצאות בכלל מוניות שירות אחרי שעה מסוימת ביום שישי). הבעיה פה שהמחירים גבוהים הרבה יותר מהמחיר שאוטובוס או רכבת היו לוקחים על אותה נסיעה, ולמעשה הבעיה המרכזית היא שאי אפשר לסמוך על כל העסק, כי אין שעות יציאה קבועות של מוניות שירות מהתחנה, המונית פשוט תצא כשהיא תתמלא בנוסעים, מה שיכול לקחת גם חצי שעה ויותר, וכל העסק באופן כללי לא מסודר ולא נוח לשימוש.
רכב פרטי: הגענו ליהלום שבכתר, לפחות מבחינת ממשלת ישראל. מכירים את כל מרכזי הקניות המכוערים שנמצאים בצידי הערים (ושווים מאמר נפרד משל עצמם)? אליהם ניתן להגיע אך ורק ברכב פרטי. לזה הם יועדו.
ישראל היא מדינה שסוגדת לרכב הפרטי ומתפללת אליו כל יום בפקקים של הבוקר והערב. בגלל כל הכשלים שתיארתי למעלה, לחיות בישראל בלי רכב פרטי זה לחיות עם סוג של נכות. אתה לא יכול לזוז לשום מקום, בטח שלא בסופי שבוע ובחגים, אם אין לך רכב. כמובן שאם כבר עשית בשכל וקנית רכב, תחסוך טוב טוב כדי שתוכל לשלם את המסים המטורפים שממשלת ישראל מטילה על הדלק, ותשקלו גם להצטייד באפוד מגן כדי להתמודד עם הפראות והחוצפה של הנהג הישראלי.
גם תשתית הכבישים בישראל טעונה שיפור. בכבישים דו-סטריים רבים אין הפרדה בין הנתיבים. גם פקקים לא חסרים בעורקי התחבורה המרכזיים עקב חוסר בכבישים לעומת כמות כלי הרכב ההולכת וגדלה (ובצדק. כי מי הפראייר שירצה לנסוע בתחבורה ציבורית בישראל?).
כמובן שיש עוד הרבה לכתוב על הנושא, כמו למשל על חוסר האטרקטיביות של טיסות פנים בישראל, המחירים המטורפים של מוניות פרטיות או השוואה בין מצב שבילי האופניים בתל אביב לבין המצב בערים מרכזיות אחרות בעולם, דברים שאפשר לכתוב עליהם עוד מאמרים שלמים- אבל הנקודה שרציתי להעביר ברורה: מצב התחבורה הציבורית בישראל הוא בכי רע.
עכשיו בואו נעשה סקירה קצרה של המצב באירופה כדי שתוכלו לקבל קצת פרופורציות:
טיסות: ידוע שטיסות בתוך אירופה זה אחד הדברים הזולים ביותר שיש. אין בכלל מה להשוות בין המחיר המופקע של טיסות בין נתב"ג לאירופה לבין טיסות פנים-אירופיות. בתוך אירופה ישנן שלל חברות לואוקוסט כמו Easyjet, Wizzair או חברות הבת של החברות הגדולות, שישמחו להתחרות על הכיס שלכם ומציעות טיסות זולות יותר ויותר.
אם כבר אתם טסים מישראל לאירופה, שווה לחפש טיסות של החברות האלה, למרות שזה עדיין לא יהיה זול כמו טיסה בין שני יעדים בתוך אירופה. נכון שיש עכשיו גם את UP מבית אל על, אבל מגוון היעדים שהם מציעים ספורים ביותר.
אוטובוס: יש לכם מגוון עצום של חברות אוטובוסים שיכולות לקחת אתכם לכל פינה באירופה בזיל הזול, המערכת נוחה מאוד לשימוש, ובחברות כמו Eurolines תוכלו לקנות כרטיסי נוסע-מתמיד שיוזילו לכם עוד יותר את הנסיעה.
רכבת: פה אני חייב להתריע דווקא על החולשה של הרכבות הבין-מדינתיות באירופה: מדובר בעסק יקר אם לא מזמינים אותן מראש. אם יש לכם נסיעה בלתי מתוכננת שאתם צריכים לבצע באופן מיידי, עדיף לא לקנות כרטיס רכבת אלא לחשוב על אמצעי תחבורה אחר.
אבל אם יש לכם נסיעה מתוכננת מראש- אתם יכולים לחצות את אירופה ברכבת במחירים מצחיקים. רצוי להזמין כמה שיותר מוקדם, עד 3 חודשים מראש. פגשתי בחור ספרדי שקנה בשיטה הזאת כרטיס מברלין לברצלונה ב30 אירו (פחות מ150 ש"ח אז, היום אפילו יותר זול!)
גם פה אתם יכולים לקנות כרטיסי נוסע-מתמיד שיוזילו לכם מאוד את הנסיעות.
תחבורה ימית: בניגוד לישראל, שעל התחבורה הימית שלה אין מה לכתוב כי היא פשוט לא קיימת, פה השוק דווקא חוגג. אתם יכולים לנוע בין נמלי אירופה השונים במגוון של מעבורות נוסעים, באנגליה למשל אתם יכולים אפילו לשוט ברחפת, ואם יש בכם רוח הרפתקנית אתם יכולים אפילו להצטרף לצוותים של יאכטות.
רכב פרטי: כמו שציינתי בתחילת המאמר, השטח שאתם יכולים לנסוע בו ברחבי אירופה בלי לעבור ביקורת דרכונים כלל או מקסימום עם ביקורת דרכונים לא קשה (זה לא אתגר גדול להיכנס ולצאת מבולגריה) הוא עצום. מעבר לאפשרויות של השכרת רכב, יש היום גם אפשרות לחלוק רכב עם נוסעים אחרים בחינם או במחירים סמליים. ובניגוד לישראל, באירופה יש אוכלוסיה של חצי מיליארד בני אדם שמתוכה תוכלו למצוא אנשים בשפע לחלוק איתם רכב. הנסיעה ברחבי אירופה מעולם לא הייתה קלה ונגישה יותר.
קישורים חיצוניים (נפתח בחלון חדש)
