שבוע שעבר התקיים משאל עם על עצמאות סקוטלנד לאחר 307 שנות איחוד עם אנגליה. משאל העם הזה הוא מקרה מבחן מעניין שבו ניתנה למיעוט מהאוכלוסיה שמונה קרוב לעשרה אחוזים אפשרות להתנתק מבריטניה ולהקים מדינה סקוטית עצמאית. בריטניה היתה מאבדת שליש משטחה העשיר בנפט, שמינית מכלכלתה וקרוב לעשירית מאוכלוסייתה אילו אזרחי סקוטלנד היו מציעים להתנתק – ולמרות זאת היא איפשרה לסקוטים להחליט באופן דמוקרטי, מתוך הבנה שזכותם לבחור מדינה ריבונית.
כעת נחזור לישראל בשנת 1987, אז החלה האינתיפדיה הראשונה בקרב הפלסטינים שחיים בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. תארו לכם שעם פרוץ המהומות ישראל היתה מקיימת משאל עם למדינה פלסטינית עצמאית ורובם, סביר להניח, היו בוחרים להקים מדינה משלהם, דבר שדיי סביר שיקרה במוקדם או במאוחר. לא היינו חוסכים קרוב לשלושים שנות מאבק מזויין שגרם לאלפי הרוגים ולהרבה יותר פצועים ונכים? לא היינו חוסכים עשרות מילארדים ש"ח שנשפכו לביטחון לשווא?
ואם לא אז, למה לא עכשיו? ממה ישראל מפחדת? זה אינטרס ישראלי מובהק להקים מדינה פלסטינית (רצוי דמוקרטית, חילונית ומשגשגת). למה המוני ישראלים מעדיפים להמשיך במצב הנוכחי של מלחמה ששני הצדדים מפסידים בה? נדמה לי שרוב הישראלים (והפלסטינים) לא מודעים להפסד "התיאורטי" שלהם אילו היתה קמה מדינה פלסטינית לצד ישראל ושני העם היו חיים בשלום: שיגשוג כלכלי, חברתי, תיירותי וכבר לאף אחד בעולם לא היה סיבה טובה להשמיץ אותנו.
המצב היום, כמעט שלושים שנה לאחר האינתיפדה הראשונה הוא מסובך מאוד והקצין לרמות מטורפות. את החמאס היה צריך כבר מזמן לחסל, אך אל תשכחו שישראל היא שיצרה אותו וכעת היא מפחדת או כפי שהתגלה במבצע-מלחמה "צוק איתן" בעצם לא מסוגלת לו. זו ישראל שדוחפת את הפלסטנים המתונים (אם נשארו) להקצין את עמדותיהם כלפינו (ואולי מצב המלחמה המתמשך הזה נובע, בין השאר, מאינטרס של מערכת הביטחון שנהנת מתקציבים אדירים ולכן מעודדת את המשך המאבק על אש קטנה ומסכלת כל אפשרות לשלום ארוך טווח).
ובכל זאת, אני תוהה למה בריטניה מסוגלת לערוך משאל עם בקרב 5 מיליון אזרחיה שמהווים פחות מעשרה אחוזים מאוכלוסייתה וישראל אינה מסוגלת להעלות על דעתה מדינה פלסטינית שמהווה 40% ביחס לאוכלוסיית ישראל?
אולי כדאי לנו ללמוד מהבריטים.
