הבוקר ביום שישי התקשרתי לאימי לשאול לשלומה והיא שתפה אותי בחווית הקניות שלה מהשבוע האחרון בישראל. את התיסכול שליווה אותי ששמעתי את סיפורה אני כותב בפוסט הזה.
היא נזקקה לכרית אורטופדית חדשה לכיסא גלגלים, זו כרית מתנפחת שעלותה גבוהה כאלפיים ש"ח. אימי נסעה לחנות לציוד רפואי והמוכר הציעה לה – מציאה! כרית שהוזמנה ללקוח אחר שנפטר בטרם אסף אותה ולכן, היא זכאית ל- 50% הנחה על הכרית החדשה. לי הסיפור נשמע תמוהה, הרי נולדתי וגדלתי בישראל, אז למדתי לזהות את הישראלי החאפר, אבל אמא שלי, אישה טובה שמאמינה לכולם הסכימה מייד.
כשהמוכר ניפח את הכרית הוא גילה שמידותיה גדולות בכעשרה ס"מ ממידות המושב. מכיוון שהכרית לא נכנסה לכיסא, למוכר עלתה הברקה: הוא שיחרר את האוויר מהכרית וצימק אותה עד שהתאימה, אבל אימי ציינה שהכרית גולשת מחוץ לכיסא, אינה מנופחת כראוי ולכן איבדה מהאפקטביות שלה. המוכר התעקש ולחץ "אם לא תקני עכשיו אחזיר אותה למפעל ותפסידי את ההנחה!" וגם לא שכח להבטיח "תנסי אותה כמה ימים ואם לא תיהיה מרוצה תחזירי אותה לחנות…".
אימי נענתה בחוסר רצון בתקווה שאולי התמזל מזלה והכרית תתקצר בעשרה ס"מ בדרך הביתה, ככה זה שיש לך אמא שנמנעת מעימותים בכל מחיר. הכרית כמובן לא התקצרה מעצמה ולמחרת היא נאלצה לנסוע לחנות כדי להחזיר אותה, אך נחשו מה אמר המוכר? "אי אפשר להחזיר כי צריך לקבל את אישור המפעל" ועוד שלל תירוצים שממציא הקומבינטור הישראלי המצוי.
אגב, את הכרית הוא מכר לה ללא אריזה כלשהי. חשבונית? ממש לא, רק קבלה של אלף ש"ח, בלי פירוט, מהקופה רושמת ועכשיו לך תוכיח שהיא קנתה כרית ולא בובה מתנפחת 😐
כעת, הנושא בטיפול של עורך הדין המשפחתי שלנו.
ישראל ארץ אוכלת יושביה.
