יותר מ-2,200 הצעות חוק פרטיות מוגשות כל שנה, וחברי הכנסת נאבקים ביניהם לאן להפנות את משאבי המדינה כדי לפתור בעיות, גדולות כקטנות. כל יום מסעיר את דעת הקהל נושא אחר, משאלי רחוב מצביעים על מחלוקת חריפה, והטוקבקסטים נחלקים בעמדתם בעד ונגד.לשני המחנות, בעד ונגד, יש מכנה משותף: שניהם רוצים את המדינה בצד שלהם, או במילים אחרות, שהמדינה תתערב למען המטרות שלהם. אך צודקות ככל שיהיו, מה המשמעות של ההתערבות הזאת?
כשהכנסת מחוקקת חוק הוא מגיע בחבילה אחת עם תקני כוח אדם, עלויות אכיפה, הוצאות משפטיות וכיוצא באלה, המוסיפים על תקציב החוק. רק השנה תקציב המדינה עומד על 400 מיליארד שקל. אחת הדרכים העיקריות למימון הוצאות הממשלה היא גביית מסים. אנחנו כל כך רגילים לשיטה הזאת עד ששכחנו שלקחת כסף בכפייה זו פגיעה בזכות הקניין של האדם. וככל שהוצאות הממשלה גדולה יותר, כך גובה המס גבוה יותר, ובהתאם הפגיעה בזכות הקניין של הפרט גדולה יותר.אנחנו מסכימים לשיטה הזאת כי סיפרו לנו שהמדינה עוזרת לחלשים ולנזקקים, ואולי ביום מן הימים גם אנחנו נזדקק לעזרה והמדינה תעזור בחפץ לב. אז אנחנו משלמים (הרבה מאוד) מסים כדי שהמדינה תיקח את כספנו שהרווחנו ביושר ותעבירו בצורת תשלומי רווחה לקבוצות "נזקקות". אך הבעיה לא נגמרת כאן, מהי קבוצה נזקקת? תלוי את מי שואלים.
קריטריון החלוקה הכספית נקבע על ידי פוליטיקאים שבוחשים בקדרה ומעניקים תמיכות כספיות לקבוצות שיצביעו להם בבחירות (למשל תושבי עיירות הפיתוח) או לחילופין לקבוצות העשויות להזיק להם (חברת החשמל) אלמלא יעבירו להן את ליטרת הבשר מתקציב המדינה. התוצאה: מינהל לא תקין, שחיתות ציבורית, יחסי הון-שלטון ומגזרים שתמיד מרגישים מקופחים.
כעת דמיינו שהמדינה לא הייתה מתערבת בשוק, כלומר שהשוק היה חופשי: שוק חופשי שמתקיימת בו תחרות ללא פיקוח או הגבלות כלשהם, תחרות אמיתית שבה כל אחד רשאי להציע ביוזמתו החופשית את מרכולתו ללא איסורים כלשהם. במצב כזה כל אחד מרוויח על פי הערך האמיתי שהוא מעניק לקהילה ולא כי הוא חבר בוועד עובדים חזק שמאיים לשתק את המדינה אם לא ייענו לדרישותיו.
בעלי ההון והיזמים הקפיטליסטים יספקו את כל השירותים, לרבות חינוך, בריאות וביטחון אזרחי. בתי הספר הפרטיים יתחרו ביניהם כדי להציע את החינוך הטוב ביותר לילדינו, מערכות הבריאות היעילות יטפלו בנו במיטב הטכנולוגיה הרפואית, והפשע המאורגן יגווע משום שכל סוגי העסקים יהיו חוקיים. פקקים בכבישים? תשכחו מזה. בתנאי תחרות יעודדו חברות הכבישים נסיעה מהירה בכבישים הבטוחים ביותר, אם לא כן יבחרו הנהגים בכבישים של המתחרים.
אם כך כל שירות יעלה כסף, אפילו ללכת לחוף הים? נכון, אבל הרבה פחות ממה שאנחנו משלמים היום.
כשהמדינה אינה מספקת שירותים, אין לה הוצאות ולכן אין מסים, כלומר אין מס הכנסה על המשכורת שלך, אין מע"מ על המוצרים, אין מס היטל שבח על נדל"ן, אין מס יבוא על מוצרים מחו"ל, ואפילו אין יועצי מס ורואי חשבון. ליתר דיוק, אין מסים – יש רק מס אחד, אחיד ושווה לכולם בגובה אחוזים בודדים, מס שישולם על כל מכירה ויממן את השירותיים הציבוריים המצומצמים שעל המדינה לספק לשם שמירת זכויות האדם. ביטול אלפי המסים היה מחזיר לכל אזרח בממוצע יותר מ-40 אלף שקל בשנה ותורם לשפע ולשגשוג שלא נראה כמותו.
היום, כשהמדינה מספקת שירות לאזרח, היא נוהגת כמונופול הגובה תשלום בדמות מס כבד תמורת מוצר נחות ושירות ירוד שהיא מספקת. לולא התערבותה היו החברות הפרטיות מתחרות ביניהן, מחירי השירותים יורדים, איכות המוצר עולה ושירות הלקוחות משתפר (ולא דיברנו על המגזר הציבורי שזולל כמויות אדירות של כסף רק כדי לקיים את עצמו ורובו המכריע מיותר). לקוח יכול להחליף חברה פרטית באחרת אבל להחליף מדינה זה כבר סיפור אחר.
יחסי הון שלטון? שחיתות? הבעיה היא לא השחיתות, אלא המערכת שמאפשרת לשחד. ללא התערבות המדינה אין את מי ועל מה לשחד.
תחשבו על זה: כאשר רוב הקרקעות בבעלות המדינה והיא שמחליטה מתי ולאיזה שימושים להקצות אותן, היא מעודדת גורמים אינטרסנטים לשחד גורמי ממשל כדי לקצר תהליכים ולזכות בעושר שלא בצדק. כשכל חדר ומרפסת זקוקים לאישור, החיכוך בין המדינה לאזרח גדל, והמרחק לשחיתות מתקצר.
כאשר המדינה היא המעסיקה הגדולה ביותר במשק, לא נופתע לקרוא בעיתון שהשר הממונה סידר לחברי מרכז המפלגה ג'ובים במגזר הציבורי המנופח.
ככה עובדת השיטה – ככל שהמעורבות הממשלתית בשוק גדולה יותר, כך השחיתות גואה.
במדינה קפיטליסטית האוליגרכים – אלו העשירים שמרוויחים כסף מהשפעתם על מדיניות הממשלה – היו מאבדים את כוחם לטובת הקפיטליסטים העשירים שמרוויחים בזכות הערך האמיתי שהם מעניקים לקהילה ולא בשל קרבתם לצלחת.
מונופולים וקרטלים? חברת גוגל מפעילה את מנוע החיפוש הפופולרי ביותר בעולם. היא מונופול בתחום החיפוש באינטרנט, ועל אף היותה מונופול לא הייתי מחליף אותה, נכון להיום, במנוע חיפוש אחר. אבל מרבית המונופולים בשוק מוכרים מוצר נחות במחיר מופקע, וזו הסיבה שכולנו שונאים מונופולים (אלא אם כן אנחנו הבעלים). לשוק החופשי פתרון שעובד נהדר כאשר הוא מעמיד מול בעל ההון השולט במונופול עשרה בעלי הון אחרים שיתחרו בו ויתרמו לביזור השוק, להורדת מחירים ולשיפור איכות המוצרים והשירותים. מתברר שהשוק החופשי הוא המערכת היעילה ביותר לאיזון כוחות השוק ולבלימת כוחות מונופוליסטים.
לעומת זאת, כאשר המפקח על הבנקים מציב תנאי סף דמיוניים להקמה של בנק חדש, אז אנחנו נשארים עם קרטל בנקים שמתעלל בלקוחותיו כרצונו כי אין להם חלופות אחרות. כשהמדינה תבטל את הפיקוח על הבנקים, על הביטוח, על שוק ההון וכיוצא באלה, תכניס התחרות דם חדש לשוק, וחלק מהבנקים הוותיקים והחדשים יפתחו במבצע ביטול עמלות כדי לגייס לקוחות חדשים או לשמור על הלקוחות הקיימים, וזאת בלי התערבותו בכפייה של הרגולטור.
משברים ומיתונים? גם הם תוצר של התערבות ממשלתית. הדינמיקה של השוק החופשי שפועלת על פי היצע וביקוש מונעת ממשברים וממיתונים להופיע כיוון שהיא מאזנת בפרקי זמן קצרים עיוותים וסטיות הנובעים בחלקם מהתערבות המדינה.
למשל, כאשר המדינה אוסרת על בנייה למגורים בקרקעות מסוימות, על בנייה לגובה באזורים מסוימים ועל חלוקת דירות מגורים ומעכבת פרוייקטים בגלל ביורוקרטיה שלטונית, היא יוצרת עיוות במשק שמעלה באופן מלאכותי את מחירי הדירות לרמה זהה לזו שבפריז ובניו-יורק ללא כל הצדקה. בבוא היום, כאשר ירד הביקוש לדירות, יתרסקו מחירי הנדל"ן באדיבות המדינה.
לכן הפתרון היעיל ביותר למשברים, לזעזועים ולמיתונים בשוק הוא לתת לגאונות של השוק החופשי לעשות את שלה.
הקפיטליזם הוא מערכת פוליטית של חופש.
נשמע תמים? חזון אחרית הימים?
הקפיטליזם הוא שיטה חברתית המבוססת על הכרה בזכויות האדם. כוחה ועוצמתה נובעים ממערכת כללים המתאימה לטבעו האנושי של האדם. על אף שבשיטה הקפיטליסטית כל אחד דואג לעצמו, עקרון היד הנעלמה גורם שכלל הקהילה מרוויחה מהערך שיוצרים פרטיה למען האינטרס האנוכי שלהם. אך כאשר ישנה פגיעה בזכויות האדם, מוטלת על המדינה החובה להתערב ואף להשתמש בכוח כדי להגן ולשמור על זכויות האדם.
מדינה קפיטליסטית תשגשג כאשר תקיים מערכת משפט חזקה שתעניש באופן מקסימלי כל פגיעה בזכויות האדם ורק פגיעה בזכויות האדם, שהרי זו תכליתה. מצד אחר, המדינה לא תתערב בשוק החופשי, שכן לאורך זמן תהיה תמיד חכמת השוק עדיפה על חכמת המדינה, או במילים אחרות, אתה יודע טוב יותר מפקידי המדינה מה טוב בשבילך!
נבחרי הציבור לא יוותרו בקלות על הכוח שאנחנו נותנים בידיהם, אבל אם הם רוצים להיות נאמנים לשליחותם, הדרך לעשות זאת היא לעשות פחות: במקום לחוקק חוקים ולהגביל הגבלות מוטב שיאפשרו לנו האזרחים לפעול בתנאים של שוק חופשי באמת.
