למצוא את עצמי בארץ חדשה

ישראל זכתה באירוויזיון. ישראל זכתה באירוויזיון! שמעו אותי על המאדים? ישראל זכתה באירוויזיון! הישג עצום, גאווה לאומית ויאדה יאדה יאדה. מיום ראשון בבוקר ועד לרגעי כתיבת שורות אלה אני מופצצת באיחולים לרגל הזכייה בתחרות הנחשקת. האירוויזיון ממש, אבל ממש לא מעניין אותי, אבל אני מגיבה, בעל כרחי כמעט, בתודה מנומסת לכל המברכים.
למה אני טורחת בכלל לכתוב טור על תחרות שלפני רגע אמרתי שלא מעניינת אותי? הזכייה, והאיחולים שאני מקבלת בעקבותיה, עוררו אצלי מחדש שאלות לגבי זהות לאומית. נתקלתי בתהיות האלה לפני כשנה, כשהשתתפתי בקורס אינטגרציה למהגרים שכל המהגרים לפינלנד חייבים להשתתף בו, ולא משנה מאיפה הם הגיעו. בשיעור הראשון של הקורס המורה ביקשה מכל התלמידים להציג את עצמם. "אני x ואני רוסייה", "אני y ואני סומלית", "אני z ואני סורי".
כשהגיע התור שלי להציג את עצמי, הבנתי לפתע שממש לא בא לי להגיד "אני ישראלית". לפני שהצלחתי לחשוב על משהו חכם לומר התור שלי אכן הגיע, אז אמרתי פשוט שאני a ואני גרה בפינלנד כמעט שנתיים. האם אני מתביישת להגדיר את עצמי כישראלית? חד משמעית כן. לא בגלל  השחיתות והפוליטיקה, לא בגלל מדיניות החוץ, לא בגלל המצב הכלכלי, אלא בגלל תסמונת הישראלי המכוער שמוכרת ברחבי אירופה הכר היטב. "זה לא בושה להתבייש", אם אני זוכרת נכון זה שם של סיפור קצר מאת אתגר קרת, שאני תמיד נזכרת בו כששואלים אותי אם אני מתביישת לומר שאני ישראלית.
מסתבר שהמורה חיכתה שמישהו ישמיט מהשיחה את המדינה שממנה הוא הגיע, כי השיעור עוסק בהגדרה עצמית וזהות לאומית. היא הסבירה שאף אחד לא מצפה מן המהגרים לפינלנד לבטל את זהותם הלאומית ולוותר עליה, אבל יש אנשים שבוחרים לעשות את זה וגם זה בסדר גמור. כן מצופה מכולם להכיר את התרבות ולדעת את השפה, אבל אף אחד לא מכריח את המהגר לשכוח את שפתו ולהתכחש לתרבותו, אבל מי שרוצה- גם זה בסדר.
מתי בעצם מהגר הופך להיות בן המדינה שאליה הוא היגר, אם כמובן הוא ירצה בכך? לדוגמה, מי אני? אני לא רואה בעצמי ישראלית כי עזבתי את ישראל ואין לי כוונה לחזור. האם אני יכולה להגדיר את עצמי כפינית? עדיין לא. מה מגדיר את זהותו הלאומית של אדם? האם המדינה שבה הוא נולד, המדינה שבה הוא גדל, או שמא המדינה שבה הוא בוחר לחיות? כרגע אני מגדירה את עצמי כ"עוד מעט פינית" (בפינית זה נשמע יותר טוב), ואם מתעקשים לדעת מאיפה הגעתי אני אומרת "ישראלית לשעבר". החלטתי שאגדיר את עצמי כפינית כשאקבל אזרחות פינית, וזה מקובל על כולם. גם אמרתי את זה בכיתה ונרשמו הנהוני הסכמה כלליים, אבל המורה אמרה שאם אני רוצה אני יכולה להגדיר את עצמי כפינית כבר עכשיו, זה לא יפריע לאף אחד. אז מה עוצר אותי? בעיקר השפה. כל עוד הפינית שלי עילגת (ולצערי היא עדיין עילגת), לא אוכל לקרוא לעצמי פינית בלב שלם וגם אם אוכל, מי יאמין לי? טוב נו, עד שאקבל אזרחות זו כבר לא תהיה בעיה, כי צריך לעבור מבחן שליטה בשפה כדי לקבל אזרחות. היגרתי בגיל יחסית מאוחר אז סביר להניח שתמיד יהיה לי מבטא זר. עם אותה הבעיה התמודדתי גם בישראל (נולדתי במדינה אחרת) וגם בישראל לא היו לי חיים קלים בגלל זה, אבל לפחות העניין הזה לא חדש לי ואני יודעת למה לצפות.
בחזרה לעניין הזכייה של ישראל באירוויזיון (על הירח שמעו?), האם האיחולים לרגל זכיית המדינה שלי מגיעים לי, אם אני כבר לא רואה אותה כמדינה שלי? מסופקני, אבל אני חייבת להודות בנימוס לכל המברכים, סתם כי אין לי כוח או חשק להסביר לכולם את הרהורי ההגדרה העצמית שלי. למזלי לאיחולים במדיה חברתית אפשר לענות בצורה יחסית נייטראלית, יבורכו ממציאי האימוג'י. האם התבאסתי כי הנציגה הפינית לא זכתה? לא ממש. כבר אמרתי שהאירוויזיון לא מעניין אותי. רמת העניין שלי היא דומה לזו של רוב הפינים, הספיק לנו לורדי, תודה רבה. מי זוכר את Hard rock hallelujah? כאן זה לעולם לא יישכח. מישהו אמר לי פעם שב2006 הוא ממש התבייש להיות פיני כי כל העולם צחק על חבורת הליצנים הזאת, מדברים על גאווה לאומית. אמרתי לו שזה לא אשמתו שחבורת ליצנים עושה בושות למולדת, כמו שאין זו אשמתי שישראלים מתנהגים כמו שהם מתנהגים. אמנם לא הייתי כאן ב2006, אבל לפי מה שסיפרו לי דעתו של אותו אחד בזמן אמת היתה מיעוט שבמיעוט. רוב הפינים התגאו והתנאו בזכיית בני ארצם בתחרות בינלאומית חשובה ואפילו שינו את השם של הכיכר המרכזית של רובניימי לכיכר לורדי, אבל לפי הלך הרוח עכשיו נדמה ששאר העם יישר קו עם הגישה הזאת. אני מקווה בשביל הזוכה הישראלית שהיא לא תזכה לגורל דומה. אמנם עכשיו כולנו תרנגולות והכל כיף, אבל כנראה שגם על זה יצחקו בשנה הבאה מאותה הסיבה שצחקו על לורדי, ומאותה הסיבה שהאירוויזיון מעצבן אותי: גימיק רודף גימיק, שוב תודה לורדי.
בחזרה לאותו שיעור בקורס אינטגרציה למהגרים, שעסק רובו ככולו בהגדרה עצמית: המורה אמרה עוד שבעולם מושלם כל אחד יהיה זכאי להגדיר את עצמו כראות עיניו ולפי רגשי ההזדהות וההשתייכות הפרטיים שלו. לפי מה שזכור לי, לאורך ההיסטוריה היהודים נאבקו ונלחמו על זכותם להגדרה עצמית. למרבה האירוניה דווקא מדינת ישראל, שהוקמה כדי לשמש בית לאומי לאותם יהודים, מפרה את הזכות הזאת בצורה גסה. כתבתי בפוסט הראשון שלי על איך הלכתי למשרד הפנים הפיני, שם הוצע לי להגדיר את עצמי באופן רשמי מבחינת ייחוס דתי. בקטגוריה הזאת בפינלנד החופש הוא מוחלט. נניח שאדם רוצה להגדיר את עצמו כנוצרי. הוא צריך להביא מסמך מהכנסייה שמאשר כי הדת הנוצרית מכירה בו כנוצרי, ונגמר הסיפור. אותי שאלו אם אני רוצה להיות רשומה כיהודייה, כי במסמכים הישראליים שלי כתוב שאני יהודייה. בפעם הראשונה בחיי הוצעה לי בכלל האפשרות לבחור, כי הרי בישראל אם נולדתי יהודייה אני גם אמות יהודייה, ולא יעזור כלום. לא מעניין את הרשויות אם אני מגדירה את עצמי כאתאיסטית, מבחינת היהדות אני עדיין יהודייה וכך גם אהיה רשומה. מצד שני, הדת היהודית (או כל דת אחרת לצורך העניין) ממש לא מעניינת אותי ומבחינתי חוקיה אינם חלים עליי. האם אני יהודייה? מבחינתי ממש לא וגם נרשמתי בפינלנד כאתאיסטית, אבל הפרדוקס הזה עושה לי כאב ראש כבר שנים…

ברכות לזמרת הישראלית על הזכייה באירוויזיון! לדעתי איחולי הזכייה מגיעים לה, ולה בלבד. כל מה שכתבתי לא בא להפחית מההישג האישי העצום שלה כזמרת, גם אם הגאווה הלאומית המתלווה אליו אינה רלוונטית כלפיי וגם אם המוזיקה שלה אינה לטעמי. ברכות גם לישראלים שכן מתגאים בהישג הלאומי, לכל מי שהצביע בעדה ולכל מי שרצה שהיא תזכה.