כתבתי כבר מספר מאמרים באתר, וכל הזמן חוזרת ועולה אותה התגובה בצורות שונות על-ידי קוראים שונים ונדמה לי שאני יודע מאיפה היא נובעת. ישראלים רבים שמתוסכלים מהמצב בישראל חושבים שהסיבה לכל מה שקורה במדינה היא בורות, פופוליזם, טיפשות וכו'. אני מסכים שיש גם את אלה. אבל העניין הוא שאני חושב שישראלים רבים מפספסים את הנקודה המהותית יותר שנמצאת מתחת לפני השטח: החילוניות הליברלית בישראל היא מיעוט קיצון שבקיצוניים. רוב גדול מהישראלים לא שם. וזה דבר שקשה להבחין בו ממבט ראשון.

ממה מורכבת ישראל?

כדי להבין את הטיעון שלי צריך להסתכל על המבנה הדמוגרפי של הישראלים היהודים באמת (או לפחות כפי שאני חושב שכדאי להסתכל עליו). ישראל מורכבת ממספר קבוצות מובחנות ושונות זו מזו, וגם יש בתוך הקבוצות זרמים שונים, אבל בכל זאת קיים מכנה משותף משמעותי שלא תמיד מבחינים בו.

הקבוצות הבולטות של הציבור היהודי בישראל הן בגדול חרדים, דתיים לאומיים וחילוניים. החלוקה הזו היא חלוקה גסה וברור שיש הרבה תחומים חופפים/אפורים, אבל בגדול אם תבקשו מהישראלי הממוצע לחלק את ישראל היהודית לזרמים, סביר להניח שרובם המוחלט יסמנו את שלוש הקבוצות האלה כבולטות ביותר.

האם אלה הקבוצות באמת? אז זהו, שממש לא. אני מציע חלוקה שונה לגמרי.

ממה מורכבת ישראל באמת?

אם משנים מעט את השאלה לשאלה הבאה – כמה מבין הישראלים רואים את עצמם כיהודים – מקבלים תשובה שונה לגמרי.

מבין הישראלים היהודים (כלומר להוציא את הערבים ומיעוטים אחרים) החלוקה היא אם כן לקבוצה של כאלה שרואים את עצמם כיהודים (או אדישים לעניין) וכאלה שלא רואים את עצמם ככאלה. וכשמסתכלים על זה כך מתקבלת התמונה הבאה: רוב מוחלט מהיהודים בישראל רואים את עצמם כיהודים או לכל הפחות אדישים לכך. זה כולל כמובן את החרדים, והכיפות הסרוגות, ודתיים ציוניים ודתיים לאומיים אבל זה כולל גם נתח עצום בגודלו של "חילוניים" סו קולד, שהם בעצם מסורתיים, כלומר הם מגדירים את עצמם כיהודים ואת ישראל כמדינה יהודית וחשובה להם המוסרת היהודית והמורשת היהודית. תוסיפו לזה קבוצה לא מבוטלת של אדישים, שמקבלים בהכנעה את העובדה שהם "יהודיים" ולא עוסקים בזה ביום יום אבל לא ממש מתנגדים למה שקורה מסביב. במילים אחרות, החלק היחסי של אלו שרואים את עצמם כיהודים בישראל הוא לדעתי רוב מוחלט – אולי 75%-85% מהמדינה.

הרוב לא בור. אתה פשוט במיעוט.

כשמבינים את הנתון הנ"ל, אפשר להבין למה רוב גדול בציבור, כמעט רוב מוחלט, מצביע למפגלות שהן לכל הפחות לא חילוניות. למה רוב גדול מקבל שלטון יותר דתי, יותר כופה, ופחות חילוני. ולמה כשיש חקיקה דתית יש מעט מאוד מתנגדים ברחובות. נכון שיש כאלה שמרימים את קולם, שזה מאוד מפריע להם, אבל הרוב הגדול לא ממש מתרגש מכך. למעשה, אלו שזה ממש מפריע להם הם סוג של מיעוט שוטה, מיעוט קיצוני שלא ממש שייך לכאן בלאו הכי. הרוב הגדול מאוד של הישראלים חפץ ביהודיות, חפץ בשמירה על המסורת ושמירה על הערכים היהודיים.

צריך להודות באמת. מדינת ישראל האמיתית היא מדינה יהודית. הרוב המוחלט של הישראלים רואים את עצמם ככאלה או לכל הפחות אדישים להגדרתם כיהודים. ולכן, אין כל פלא שהחילונים הליברליים לא מוצאים את עצמם כאן. הם פשוט מיעוט קיצוני.

לכן, חילוניות ישראלית היא מיתוס

חילוניות ישראלית היא מיתוס. שכן רבים מהחילוניים הם בכלל לא כאלה. הם למעשה מסורתיים, שמעדיפים לשמור ולשמר את הזהות היהודית שלהם, לחגוג את החגים, לשמור על השבת, לצום ביום כיפור, לערוך חתונה אורטודוקסית ולימול את בנם. הם אולי לא שומרים על כל המצוות אבל הם לפחות שומרים על חלק. נכון שיש כאן גם פעולה על "אוטומט", תהליך טבעי של שמירה על מורשת ותרבות, ושמירה על מנהגים שעוברים בין דורות, אבל עדיין, מבחינת רבים מ"החילוניים" הללו, הם רואים עצמם קודם כל כיהודיים וחשובה להם היהדות הרבה יותר מכפי שהם מודים בכך. רבים מהישראלים הם קודם כל יהודיים לפני שהם ליברליים ושוחרי חופש. ולכן אין באמת חילוניות גדולה כל כך בישראל כפי שנדמה. יש מעט מאוד חילוניים אמיתיים.