Omnis cellula e cellula

כותרת המאמר נחשבה בזמנו לתובנה מהפכנית: אין תאי אורגניזמים חיים נוצרים, אלא מתא חי קודם. התובנה שללה סברה שהיתה מקובלת בעת העתיקה ("בריאה ספונטנית"), והיוותה – יחד עם עוד תגליות, כמובן – אחד היסודות למדע הביולוגיה המודרני.

נתבקשתי לכתוב שאלות רב-ברירתיות למבחן על כמה הרצאות, שנתתי ב- איזה מוסד שאם איננו אוניברסיטה ואיננו מכללה, אולי הוא קולג' או ישיבה (?). אחת התשובות האופציונליות שהצעתי טוענת שאורגניזמים עשויים להיווצר ספונטנית מבשר רקוב. אמנם זו היתה סברה אריסטוטלית שמשלה בכיפה במשך תקופה ממושכת כפי שציינתי לעיל, אבל לא בזמנים מודרניים. זה היה בעיקר תרגיל לעצמי, זה עניין אותי כקוריוז – לדעת אם וכמה סטודנטים יבחרו בזה. אלה סטודנטים שלמדו מיקרוביולוגיה, מיינד יו, ועם זאת לא הייתי לגמרי בטוח שלא יהיו בחירות בתשובה הזו.

כך חשבתי לי וסיפרתי את הדברים – בטון משועשע, למישהי שבנוסף להיותה ביולוגית, עסקה גם בהיסטוריה של המדע.

ואז התחיל להיות מעניין. אם תשאל – כך הסבירה לי, את תלמידי הרב עובדיה, הם עשויים לבחור בתשובה הזאת כי בזמנו הוא הוציא פסק הלכה שמתבסס על כך שכינים נוצרות מזיעה.

וואלה? אמרתי, והלכתי לקרוא.

ובכן: יש פה שאלה הלכתית לא טריוויאלית. לנו הדברים יכולים להיראות מגוחכים, אבל יהודי שחשקה נפשו לשמור מצוות מתעניין בסוג מסוים של נושאים, שבסופו של דבר קובעים את הדבר הכי חשוב בחיים: מה מותר ומה אסור לעשות בשבת?

הדת היהודית – כפי שעוצבה בידי חז"ל, נבדלת מדתות אחרות ברמת הפירוט של עיסוק באורח החיים כולל היבט זה. פרקטית, היהדות איננה מאפשרת למי שמשתייך אליה לחיות אלא במחיצת יהודים שומרי שבת וכשרות. זו היתה תופעה ייחודית, בזמן שאחרי התמוטטות האימפריה הרומית ועם שקיעת האנושות לחשכת ימי הביניים: קיומה של קבוצה אנושית מובחנת ונבדלת, שמצד אחד איננה מעורבת או מתבוללת (חס ושלום!) באוכלוסייה שסובבת אותה, ומצד שני מתקיימת בכל האיזורים שבעבר היו חלק של אותה אימפריה. בנוסף לכך – בין חבריה מתקיימים קשרים הדדיים.

ולמה יתקיימו ביניהם קשרים? מטעם זה, שרבים מבין חברי אותה קבוצה עוסקים במסחר. אין להם אינטרנט והם לא מוכרים באמזון, אלא הכל מאוד פיזי, הם חייבים אשכרה לעבור ממקום למקום עם הסוס או השור, רתומים לעגלה, ולמכור בעצמם את מה שהם קנו במקום אחר, יהיה זה מלח, עורות, סכינים או להבים למחרשה. וכשהם מגיעים לאותו מקום בו הם מציעים את מרכולתם, והם חייבים לשהות בו איזה זמן – אין רכבות אקספרס ולא טיסות לואו-קוסט – הם יכולים ללון ולאכול אך ורק במחיצת חבריהם היהודים, אחרת לא יוכלו לקיים את המצוות המחייבות אותם.

זה מאוד שימושי כאשר המלך או הנסיך, זקוקים לאשראי. אנחנו נמשכים לדוגמאות אקזוטיות כי אנחנו אוהבים דברים דרמטיים: הנסיך רוצה לצאת למלחמה, לכן הוא צריך כסף. וזה לא שלפעמים לא התחשק לנסיך איזו מלחמה קטנה, אבל גם אם הוא רצה משהו יותר פרוזאי כמו לבנות טחנת קמח או תעלת מים, הוא היה צריך איכשהו להאכיל ואולי אפילו לפצות, את הפועלים שעבדו בהקמה ובעיקר – את מי שסיפק חומרים, ומאיפה הכסף לזה? נניח שאפשר היה להסתמך על רווחים שיפיק מטחנת הקמח, כדי לשלם תמורת ההקמה. זו הנחה סבירה. אבל במשך הזמן שעובר מרגע הוצאת התקציב ועד לכניסת הכסף – באידיש תזרים – מישהו צריך להסכים לתת כסף, כלומר לממן, ואותו מישהו עושה זאת תמורת כסף, כלומר ריבית.

הגורם המממן צריך שיהיה לו מאיפה לממן, הוא נזקק לרשת קשרים שהיא גם ענפה, וגם מחויבת באופן מחמיר לקוד התנהגות וליחסים של אמון. אני נזכר בסבא שלי שהיה חלפן כספים: עסקאות היו נחתמות בלחיצת יד, ומי שלחיצת היד שלו לא כובדה, לא עשו איתו עוד עסקים לעולם. כי כשאין דרך פרקטית לקבל חזרה את הכסף במקרה של מעילה באמון, אי אפשר להרשות "הזדמנות שניה".

וכאן נכנסת לעניינים אותה קבוצה אנושית, וביניהם רבים שנוסעים ממקום למקום, מחויבים כלפי מנהגים דומים וכפופים למרותם של בתי דין דתיים: הם אלה שיכולים להעביר ביניהם התחייבויות כספיות שבאותם ימים היו בהכרח מבוססות על אמון הדדי, בהעדר מערכות אכיפה מודרניות המוכרות לנו.

ייתכן כי התרחשה פה תופעה מעניינת של דבר שהפך מסיבה למסובב ולהיפך, כלומר מה שהיה ערך בפני עצמו – שמירת מצוות – אולי הפך במרוצת הזמן למכשיר, שהפך את היהודים מעם (בעל דת משלו – דבר שלא היה ייחודי בתקופות קודמות) למעמד חברתי של ספקי שירותים פיננסיים, ובזה באמת אסגור כאן את הדיון בשאלות הפיננסיות והשפעתן על עיצוב החברה היהודית. דיינו בכך שיהודים נפוצו לכל עבר, וכאשר עברו ממקום למקום נזקקו למידה מסוימת של אמון הדדי ביחסם אל יהודים אחרים.

אני מזכיר שאי אפשר להיות חסר דת באותו עולם של ימי הביניים: זה לא קיים בתודעה. אלוהים נמצא בכל פינה של החיים, מביט בך ושופט אותך בכל רגע – בימי הביניים זה איננו דימוי, זוהי המציאות כפי שנחוותה על ידי בני אדם. הדבר המיוחד במציאות היהודית איננו קיומו של אל כל-יודע, אלא ההיבט שבו הדת מקיפה את כל הרגעים הקטנים של החיים, את כ—ל תחומי החיים כולל, לענייננו, האם מותר להרוג כינים בשבת.

וזו שאלה אמיתית, כי בשבת אסור ליהודי דתי להרוג בעל חיים – נניח כרגע בצד את המשמעות ההלכתית הנגזרת משאלת השימוש בבעל החיים. אם כך לכאורה אסור להרוג כינים בשבת.

בנקודה זו חזרו חז"ל על מה שלמדו אצל אריסטו – בשר רקוב יכול להוליד חיות קטנות. דרך אגב, אריסטו שימש להנצחת פיגור חברתי גם בידי הכנסייה הקתולית – זו תופעה מרתקת כשלעצמה. אבל אחזור לענייננו והוא, ההנחה לפיה לכינים אין אבא ואמא, הן לא נולדות זו מזו אלא הן נוצרות מזיעה. על סמך זאת קבעו כי מותר להרוג כינים בשבת – כך פסק הרמב"ם, וכן השולחן ערוך.

כל זה מכניס פרשנים מאוחרים יותר כמו הרב עובדיה, לבעיה קשה.

הרציונל שנתנו חז"ל להיתר הריגת כינים בשבת הוא:  דבר שהוא פרה ורבה אסור להרגו, אבל דבר שלא פרה ורבה מותר להרגו.

אלא ש, אם זה הרציונל – אז יש פה בעיה רצינית מאוד.

כי לפי תצפיות שקשה לכפור בהן, אין בעלי חיים שנוצרים מזיעה או מבשר רקוב או כיוצא בזה אלא כל תא נוצר מתא קודם – כאמור Omnis cellula e cellula. לכאורה נמצא שאין משמעות לתורה שבעל פה, שאותה כמובן קיבלו חז"ל איש מפי איש עד משה רבנו.

ואת זה אסור אפילו להעלות על הדעת. אסור לומר תשמעו חבר'ה, חז"ל לא יודעים מהחיים שלהם, ואם נמשיך להסתמך על אריסטו לצורך הבנת מדעי הטבע – לא נגיע רחוק.

וכשאסור להעלות על הדעת משהו, מוצאים תירוצים למכביר. היו שאמרו בפשטות: גם אם לכאורה התבטל הרציונל – אין לשנות מן הדין, וחסל. היו אחרים שגרסו כי המדע כופר וסותר את עצמו. כאן זה באמת הופך מרתק – שימוש סלקטיבי ומניפולטיבי, שלא לומר מוטעה באופן בוטה, בהיגדים מדעיים:

"… המדע הכופר, סותר את עצמו, אם מצד אחד הוא מקבל את דברי פסטר האומר ששום חי אינו נוצר מעצמו, ומצד שני את דרוין­ האומר שכולם נוצרו מעצמם. והאמת לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא רוב כדברי פסטר, אבל כגון­ הכינים … כדברי דרוי­ן …"

עוד היו שהוסיפו עליהם ואמרו, כי חוקרים ("חכמי אומות העולם", כביכול לא יוכל יהודי כשר להיות כזה) חסרה דעתם, ואינה מגעת לעומק חכמת הטבע ומעשה בראשית אלא רואים רק את שטחיות הדברים, ואילו חז"ל הם שידעו והכירו את הדברים לעמקם.

יש פרשנים שנתלו באפשרות של רביית בתולין: פרתנוגנזיס, ורבייה כזו איננה בגדר פרייה ורבייה מקובלת, וזו הסיבה להיתר להרוג כינים בשבת. נדמה לי שזה לא נכון – אין רביית בתולין בכינים אנושיות, אבל אני רוצה להשאיר לאחרים קצת עבודה, לפחות בעניין זה.

ובסופו של דבר פסק הרב עובדיה כי מותר להרוג כינים וביצי כינים בשבת, והסתמך בדבריו על רבנים מבעלי התוספות, שדיברו בפירוש על היתר הריגת ביצי כינים, ומשום כך ברור שידעו כי כינים מטילות ביצים, ואם התירו הריגת כינים על אף כל זאת, מי אנחנו שנאסור.

וכדי לסיים בתחושה נעימה יותר אחתום בחרוזים:

כדי שלא אצא חפוי \ עם ראש אשר דורש ניקוי

בדבר-מוסר אגמור \ בשר נשמור בקור

נאמר שירה והודיה \ מחיידקים נמנע הרביה

ומאילת ועד מטולה \ Omnis cellula e cellula.

• הפוסט נכתב בחודש יוני. הוא עוכב עד אחרי מועדי הבחינות מטעמי זהירות – לך דע מי קורא את הבלוג הזה. בסופו של דבר לא יצא לי לשאול אם היו סטודנטים שבחרו בתשובה השגויה.