האם אלוהים הכל-יכול יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים?
אנשים רבים סבורים שהשיטה הדמוקרטית היא השיטה הכי פחות גרועה לניהול מדינה. היא מבוססת על חופש, על חירות, ועל היכולת של כל קבוצה להשפיע על גורלה בידיה. המטרה בשיטה הדמוקרטית היא שכנוע. צריך לדון, להתווכח, לשמוע ולהשמיע, ולנסות להשפיע ולהטות את דעת הקהל אל עבר תפיסה חברתית פוליטית מסוימת. השיטה הדמוקרטית היא הכי פחות גרועה, אבל היא רחוקה מלהיות מושלמת.
הבעיה העיקרית בשיטה הדמוקרטית, היא הפרדוקס הקיומי שטבוע בה. השיטה הזאת חדירה. מבפנים. אם כלל ההכרעה הוא שהרוב במדינה יכול לקבוע בעצמו את הכללים שחלים עליו, מה אם הרוב יחליט על שינוי של אותו כלל הכרעה בדיוק? מה אם מי שנבחר יחליט שאין יותר בחירה? מה אם, בכלים דמוקרטיים, תונהג דיקטטורה?
הפרדוקס הזה, שיש לו מופעים רבים, נקרא גם הפרדוקס הליברלי. והוא יוצר מתחים פסיכולוגים וסוציולוגיים עצומים אצל הקהל החילוני-ליברלי (ולא, לא רק בישראל).
הפדוקס הליברלי אומר – האם אני כליברל, צריך לקבל דעות אנטי ליברליות? האם כאדם שוחר חופש, אני יכול להשלים עם פעולות בכפיה? הפרדוקס הזה מכניס הרבה אנשים לתסבוך מחשבתי. כי כליברלים, אנחנו מחזיקים מעצמנו אנשים פתוחים, סבלניים ובטוחים בצדקת דרכנו. אבל אז, מתגנב לו מישהו שמנצל את השיטה שאנחנו המצאנו בפנים. הוא מזהה את החור הקטן, חודר פנימה ומשבש את כל התדרים שלנו. זה מכניס את הליברלים למלכוד.
הפרדוקס הליברלי מייצר מעגליות לא פתורה. אבל אפשר להתגבר עליה, ויש שתי דרכים מרכזיות לעשות זאת:
החריג לכלל
הדרך האחת, היא ההכרה בכך שכל שיטה, ולא משנה איזו שיטה, לא מושלמת. היא לא מושלמת לא במובן האידילי, האוטופי, אלא לא מושלמת מבחינה לוגית. היא לא עקבית. לפי הגישה הזאת כל שיטה שהיא חייבת לכלול אלמנטים מסוימים שהם לא עקביים, שהם בגדר "חריג". למשל, תשובה ד' במבחן: "אף תשובה אינה נכונה". ודאי שבאופן שבו היא מנוסחת היא תשובה פרדוקסלית, כי אם אף תשובה אינה נכונה אז גם תשובה ד' – היא עצמה – אינה נכונה. אז הפיתרון הוא שלטובת תשובה ד' בלבד, אנחנו סוטים מהעקביות הלוגית הרגילה ומניחים שרק לגביה יש חריג והוא שהיא עצמה לא נחשבת תשובה סדורה כיתר התשובות, אלא מעין תמרור בלבד. וכך אנחנו מתגברים על הכשל הלוגי הפרדוקסלי שהיא יוצרת.
בהקשר לפרדוקס הליברלי, המשמעות היא שלפי גישת החריג לכלל אנחנו צריכים להניח שהליברליות אמנם סבלנית לגישות רבות, אך בלתי סבלנית לגישה החותרת תחת עצמה. זה אמנם בלתי עקבי אבל שום שיטה אינה עקבית. תמיד יש חריג לכלל. כאן החריג הוא שבמובן הזה הגישה הליברלית היא ליברלית כמעט עד הסוף – היא ליברלית, אך רק עד שזה מגיע לתחרות ישירה בהגיונות שלה עצמה.
למשל, אם מישהו יוצא להפגין ברחובות ומבקש בהפגנותיו לבטל את זכות ההפגנה, אנחנו מרשים לעצמנו להגיד שכל אחד רשאי להפגין, אבל זה רק עד החריג לכלל – והוא עד אותו אדם שקורא בהפגנותיו לבטל את זכות ההפגנה. בשל עוצמת חשיבות הזכות להפגין אנחנו יוצרים חריג לכלל שמונע מאנשים להשתמש בזכות הזאת כדי לשלול אותה.
אלא שגם הפיתרון הזה לא חף מקשיים. ראשית, משום שכדי לקבוע את החריג לכלל, קודם כל צריך לקבוע את הכלל – ויכול להיות שהכלל עצמו בכלל לא מוסכם. וגם אם היה מוסכם בעבר, אולי הוא כבר לא מוסכם היום? למשל, ההוא שיוצא להפגין נגד זכות ההפגנה יכול להיות שהוא נתמך בכמות אדירה של אנשים, 70%-80% מהעם, שחושבים כמוהו – שצריך לבטל את זכות ההפגנה. האם במצב כזה עצם הכלל שנוי במחלוקת, גם אם בעבר היה מובן מאליו. אבל לא רק את הכלל צריך לקבוע. צריך גם להחליט מתי אוכפים את החריג לכלל. באיזו נקודה החריג מתקיים. ועצם הקביעה של הפעלת החריג היא בעצמה קביעה ערכית. היא בעצמה קביעה שנשעת על הכלל עצמו. לדוגמה – כאשר ההוא שהולך ברחוב עם מגאפון וצועק נגד זכות ההפגנה, מי אמר שהאמירות שלו לביטול זכות ההפגנה נופלות תחת החריג לזכות ההפגנה? מי קבע שפה צריך לשים את הגבול? אולי החריג צריך לחול רק כאשר יש ודאות קרובה שהזכות להפגין תבוטל ולא רק כאשר יש קריאות ראשוניות לכך? ובכלל, מי אמר שהפגנה לאסור הפגנה חותרת תחת זכות ההפגנה ומצדיקה להוות חריג? אולי היא בכלל מעודדת את ההפגנה משום שהיא מבוצעת באמצעות הפגנה בעצמה?
לכן, מדובר בפיתרון לא הרמטי ולא שלם לבעיה שלנו. למזלנו – יש פיתרון נוסף:
הפיתרון הדווקני
הפיתרון הדווקני היא גישה לחיים. זו גישה שאומרת שעקביות היא ערך עליון, ולוגיקה חייבת להיות שלמה, אחרת היא אינה מתקיימת. על-פי הפיתרון הזה, אם קיימת גישה אנטי-ליברלית, החותרת תחת הליברליות עצמה, אזי ליברל אמיתי צריך לקבל את הגישה הזו – גם במחיר של אובדן הליברליות. אם אתה באמת כל כך ליברלי כמו שאתה טוען, אתה צריך לקבל גם גישה שחותרת תחת הליברליות כולה. תנסה לשכנע את כולם שהגישה הזאת שגויה. אבל אם לא שכנעת, אם אתה עדיין כל כך ליברלי, אתה צריך לקבל את רוע הגזירה.
שתי הפגנות באותה צומת: אחת – בעד הזכות להפגין. השניה – נגד הזכות להפגין. הדוכן של הפגנת הנגד מלא ועמוס עד אפס מקום. הפגנת הבעד צריכה לצעוק יותר חזק, לשכנע בצורה יותר ברורה, להעביר את המסר בצורה יותר נוקבת. היא צריכה להתאמץ יותר. היא צריכה להסביר יותר. עליה מוטלת החובה לשכנע בדיוק כמו שקודם לכן היתה מוטלת החובה הזאת על דוכן הנגד. אם למרות הניסיונות, דוכן הנגד סוחף את ההמון, ומתקבלת החלטת רוב לבטל את הזכות להפגין, אז אנשי דוכן הבעד צריכים להתקפל. הם צריכים להבין שעשו מה שעשו, אבל הם הפסידו. הם צריכים לקבל את ההחלטה הליברלית. שוב, אם הם באמת ליברלים. אם הם לא – והם סתם מתכסים בכסות ליברלית, אז ברור שימשיכו לצעוק בעד זכות ההפגנה. אבל אם הם ליברליים אמיתיים, אז בהינתן שהדעה שלהם נפסלה על-ידי רוב קולות, הם צריכים לקבל את החלטת הרוב. הרי גם לרוב יש אוטונומיה וחירות לממש את תפיסת עולמו כפי שהוא מבין אותה.
או במילים אחרות, אם במדינה דמוקרטית ישנו רוב השואף להנחיל שיטה דיקטטורית, אין להתנגד לכך מטעמי הגנה ושמירה על הדמוקרטיה. שכן הדמוקרטיה משמעה בדיוק רצון העם, רצון רוב העם, ואם הרוב מעוניין בשלטון דיקטטורי, צריך לאפשר לו בדיוק את מה שהוא רוצה. דיקטטורה. זו המשמעות הדווקנית. אין חריגים ואין סטיות מהכללים. אם קבעתם שהבחירה היא בחירת רוב – אז הרוב קובע. וזהו.
למה הפיתרון הדווקני הוא הפיתרון הצודק והראוי?
הצענו שני פיתרונות לפרדוקס הליברלי. אחד – הכרה בחריג לכלל והשני דווקני, ללא הכרה בחריג כלשהו. אבל האמת הפשוטה היא, שרק הפיתרון השני יכול להחזיק מים. רק הוא פיתרון רציני. רק הוא פיתרון צודק וראוי. אפילו שהוא לא נעים. ואפילו שהוא לא סימפטי. וכל זה דווקא בגלל שאני ליברל ענק. כנראה גדול יותר מרוב חבריי הסו-קולד ליברליים.
כדי להסביר את זה, צריך להבין שכל בחירה בחברה דמוקרטית וליברלית, כל שאלה, כל דילמה, טעונה הכרעה ערכית. גם אם מציירים אותה משהו כסופר טכני, סופר ברור מאליו, עדיין, אפשר מיד להציגה בשני צדדים. קחו את הזכות להפגין. לכאורה מה טריויאלי ממנה. אבל גם אותה אפשר להציג בצורה פוליטית-ערכית. נניח, אם הסיפור הוא שיש במדינה קריאות למרד נגד השלטון. והחשש הוא מפני אויב מבפנים שבדרך להשתלט על המדינה ולחתור תחתיה. במצב כזה, אם ניתן לו מגאפון ענק הוא עשוי לשלהב את ההמון ולכבוש את המדינה למטרת החרבתה. במצב כזה, ברור שאי אפשר להשלים עם הפגנה שלו. ודאי אם הוא צועק בראש חוצות להחריב את המדינה מבפנים. ומשום שאי אפשר להבחין מי משלנו ומי לא, צריך לאסור על כולם. אין ברירה – זה צו השעה. לכן, קיבלתם הצדקה ישירה לביטול זכות ההפגנה שכנראה גם אתם תתמכו בה.
כל, אבל כל כלל חברתי, טעון הכרעה ערכית. וכשיש הכרעה ערכית בבסיס עצם הכלל – אי אפשר להגיד ברצינות שכלל מסוים הוא "מובן מאליו". אי אפשר להגיד שהכלל הזה חייב לחול מטעמים שמימיים או מטעמים אוניברסליים כאלה ואחרים. אם הכלל טעון הכרעה ערכית – אז הדרך היחידה לתת לו תוקף היא באמצעות בחירה חברתית. רק החברה כמכלול מוסמכת להפעיל בחירות ערכיות. אחרת – אתם לא באמת ליברליים.
אבל הטיעון פה עמוק יותר. אם לא ניתן לחברה כמכלול לבחור בעצמה את הבחירות הערכיות שלה – אז אנחנו בהכרח נותנים רק לחלק קטן מהאנשים בחברה לבחור את הבחירות הערכיות של אותה חברה. ואז בהכרח קיבלנו שלטון של מעטים על הרוב.
חשבו על זה כך: אותה קבוצה פוליטית שרוצה להפוך את המדינה לדיקטטורית, נניח שהיא מיעוט. במצב כזה אין לנו בעיה. משום שהיא מיעוט והדמוקרטיה תשרוד. אבל מה אם היא רוב? אם היא רוב, זאת אומרת שיש רוב בעם שרוצה דיקטטורה. אז מה תטענו? שצריך למנוע את זה ממנו. ולמה? משום שלשיטתכם, אם ניתן לו לקבוע את הכלל הדיקטטורי, יתבטל כלל ההכרעה הבסיסי שמנחה אותנו – לפיו ההכרעות הן דמוקרטיות. אבל – רגע – אם קבעתם את מה שקבעתם, וזאת בניגוד לדעת הרוב – אז הרי שכבר אתם – בעצמכם – יצרתם דיקטטורה. שלטון מעטים. כי את הקביעה שעשיתם ביצעתם כאשר אתם במיעוט. וכפיתם את ההכרעה הערכית שלכם על הרוב. מבלי ששמתם לב – בניסיונכם למנוע דיקטטורה השתמשתם בכלים דיקטטורים. אז מי פה הדיקטטור?
אותו ליברל שמקבל את כל הגישות בעולם חוץ מהגישה האנטי-ליברלית יכול לחיות עם עצמו בשלום לוגי כאשר הגישה האנטי-ליברלית אינה שלטת. אבל אם היא בגדר גישה מרכזית ודומיננטית, הוא לא באמת ליברלי אם הוא מבטל אותה בהינף יד. כי גם היא גישה ראויה להגנה בהתאם לאותם כללים שהוא – הוא עצמו – דוגל בהם.
בצער, אני נאלץ להסכים עם ״הנוסע המתמיד״, שכאשר יש בעם כלשהו רוב ברור ומובהק לרעיונות אנטי-דמוקרטיים ו/או אנטי-ליברליים, אז במוקדם או במאוחר הם יהיו העיקרון השולט. אני גם מבין את ההשלכות של זה על עתיד מדינת ישראל בעקבות קצב הילודה הגבוה מאד של אוכלוסיות שאינן תומכות בדמוקרטיה וליברליזם כלל: היהודים החרדים (שלטון תאוקרטי לפי ההלכה הבדלנית כפי שהם רואים אותה), והיהודים הלאומניים-משיחיים (שמאמינים שהמשיח יבוא בימי חייהם באמצעות שלטון לפי ההלכה כפי שהם רואים אותה, שהוא לאומני, פאשיסטי, ותאוקרטי). אגב, שימו לב, שקיים ניגוד בין שלטון לפי ההלכה של החרדים לבין ההלכה לפי הלאומניים-משיחיים. כלומר, באיזשהו שלב בעתיד יהיה משבר… Read more »
לגבי הדוגמה שנתת על מה יקרה למשל אם בחסות הדמוקרטיה יקום מנהיג שיעשה דברים מסוימים ואז תהפך הדמוקרטיה לדיקטטורה. הרעיון בדמוקרטיה הוא שלכולם יש שוויון וחופש, במסגרת החוק! החוק במקרה הזה אמור להיטיב עם כולם ואף אחד לא יכול להיות מעליו. את חוקי המגן של הדמוקרטיה יש לעגן בחוקה. לדוגמה: אילו הייתה בישראל חוקה שמונעת אפשרות של שינוי אופי המשטר, כולל שמירה אדוקה על החוקה כיאה למדינות נורמליות ועוד כמה חוקים הכרחיים נוספים, היה נוצר מצב שכולם לכאורה היו מרוצים: החילונים והחרדים כאחד היו יכולים לחיות בלי שאף אחד יכפה את עצמו על השני. למיעוטים היה שוויון כמו לרוב ואף… Read more »
ראה ההתייחסות שלי לחוקה בתגובה לתגובת הנודד.
תודה על המאמר המאתגר ומעורר העניין 🙂 כל עוד הכרעת הרוב הדמוקרטי מבוססת על דמוקרטיה ותו לא, אז אכן, הרוב שחפץ בביטול הדמוקרטיה והקמת מדינת הלכה למשל, צודק, זה מה שקרה בטורקיה למשל, אבל… לא זכור לי שארה"ב הוקמה על הבסיס הרעיון הדמוקרטי, רוצה לומר, שיש רכיב נוסף שהמאמר מפספס. אנחנו רוצים להקים חברה שמכבדת את האינדיבידואל וזכויותיו הטבעיות, כדרך להבטיח את חירותו, שגשוגו ואושרו. לשם כך, אנחנו המייסדים של ארה"ב, יצרנו חוקה, שהיא מערכת מערכים חוקים אוניברסלית, שדואגת שלא משנה מה יהיה היא תמשיך להגן על חירויות האזרח. אם 99% מהציבור יציע לקצץ את רגליהם של אנשים בגובה מעל… Read more »
מהמם מסכים בהחלט. יש לי גם נטייה אנרכיסטית שאולי איין ראנד לא הייתה אוהבת אבל אני ארחיב בכל זאת. אני חושב שאין שום דבר מוצדק בדמוקרטיה או כל סוג אחר של שילטון ריכוזי וככל שהוא יותר ריכוזי הוא פחות מוצדק כי על פי הגדרה כמעט הוא יכפה על יותר אנשים דברים שהם נגד רצונם. דמוקרטיה "עובדת" אולי בגלל שהיא מגבילה את הכוח של המדינה בהשוואה לצורות שלטון אחרות, אולי זה בכלל הקפיטליזם או הטבע הליברלי של החברה שדורש זכויות אדם אני לא יודע. כמו שאמרת דמוקרטיה היא פרוקסי לחופש ואיכות חיים ואם היא דוהרת לכיוון שונה אני לא רואה סיבה… Read more »
תודה נודד על התגובה המחכימה. בוא נדבר רגע על חוקה. בחוקה יש שתי סוגיות שאתה לדעתי מתעלם/לא מדייק בהם. האחת – חוקה משקפת את ערכי החברה ביום שנכתבה החוקה. חוקה יכולה לכלול את כל הערכים שהיו באותה תקופה אבל לא ערכים משתנים. החוקה האמריקאית למשל שאתה נשען עליה, הכירה בעבדות כנגזרת של הזכות לקניין של הבעלים. חוקה יכולה להכיר בכל הערכים הנקודתיים של הקבוצה ברגע הנתון שבו היא נכתבה. בהחלט יתכן שהחוקה תקבע איסור על משכב זכר, איסור על הלוואות וכיו"ב. אלא מה, חוקה יכולה להשתנות בכל רגע נתון – וטוב שכך – אם ערכי החברה משתנים. אם החברה מחליטה… Read more »
נקודה מעניינת. היה לי זמן להרהר בכך בזמן חופשתי ביפן. אכן, בעיניי זכויות האדם הטבעיות הם נצחיות, ואין לשנותם לא ב- 2054 וגם לא עוד אלף שנה. מצד שני, אני מבין שצניעות וענווה הם דרך מושכלת להתמודד עם שינויים, כי מי יודע מה יהיה – במיוחד בתקופה שהאנושות עוברת תהליכי קידמה טכנולוגית. ישנם דברים שאני לא יכול לחזות כיום, וייתכן שהחוקה כיום תגביל את הילדים שלנו בעתיד כי יש דברים שאני לא יכול להבין אותם כיום, אבל בעתיד יהיו נכונים. לכן, אני נוטה להסכים לשינויים בחוקה, אבל רק עם רוב משמעותי (80%?) – ובכך אנחנו כנראה מסכימים. אבל אני לא… Read more »
לכן, אני נוטה להסכים לשינויים בחוקה, אבל רק עם רוב משמעותי (80%?) – ובכך אנחנו כנראה מסכימים.אבל אני לא שולל מלחמה, עם רק רוב קטן (60%?) מעוניין לשנות את החוקה – המיעוט (40%?) רשאי להיאבק למען ערכיו… תיהיה מלחמה. אנשים ימותו. יש לי רעיון: ניתן היום לקואליציה לחוקק חוק יסוד: היהדות ושם נגיד שהיהדות היא חלק מכבוד האדם וחירותו ומתוך הגנה על חירות האדם שכוללת את ההגנה על היהדות צריך לאפשר לכל אחד לחוות את היהדות במלואה ולכן קיים איסור על כל עסק לפעול בשבת וחג, חובת מילה לכל בן זכר והפרדה במרחב הציבורי. בהנחה (בכלל לא מופרכת) שיהיו לחוק… Read more »
אני לא חושב שזה נכון, כי אז אתה יכול להגיד שכל החלטה דמוקרטית (של הרוב) היא דיקטטורה. בעוד שהמשמעות של דיקטטורה היא החלטת יחיד על הרוב.
החלטת רוב בעיני משקפת חופש אמיתי. כי יש רוב של אנשים שבעד עניין מסוים ברגע נתון מסוים. זו המשמעות בעיני של חופש. חופש צריך להיות סבלני גם לאנטי חופש קרי לכפיה וזאת כל עוד יש רוב אנשים שמעדיף כפיה על פני חופש. אחרת – זו כפיה מהצד השני בדיוק. חוקה זה תרגיל דיקטטורי לכפות משהו בכסות לכאורה ליברלית. אבל זו עדיין כפיה. כי אם רוב נתון רוצה לשנות את החוקה אז החוקה לא נותנת לו (צריך רוב משמעותי של 80% לדעת הנודד). לכן למעשה חוקה זו כפיה בדיוק מהסוג שהיא עצמה רוצה למנוע. רק שחוקה זו כפיה בצורה אלגנטית. עם… Read more »
הנושא חשוב מדיי מכדי שיכתב בתגובה, לכן, החלטתי לכתוב מאמר בנושא.
מאמר יעזור לי לחקור, ללמוד ולבסס את עמדתי. יש כמה כיוונים שהשיב מדוע יש "לכפות" חוקה על הרוב, ולמה זו לא עריצות, אלא כיבוד זכויות האדם, גם של אלו שמתנגדים אליו.
עידכון: אני טס לאירופה בימים הקרובים, אז אשתדל בהמשך…
שימוש בקפיטליזם בלבד כקריטריון עיקרי מניח שתמחור משאבים והחלטות הוא עניין אינדיבידואלי לכל אדם, והתומכים בקפיטליזם אבסולוטי מציינים זאת כחוזק של השיטה: למי שחשוב נושא מסויים, יתמחר אותו יותר מאשר מישהו שעבורו הנושא לא חשוב, או מישהו שלישי שאפילו מעוניין ״למכור את זכויותיו״ בנושא מסויים, כלומר מתמחר באופן שלילי. אבל לפי הבנתי, ישנן 3 בעיות בסיסיות עם שימוש בקפיטליזם בלבד כקריטריון עיקרי בניהול מדינה של אזרחים שווי-זכויות, כדי שישארו תמיד שווי-זכויות: 1) אנשים נוטים לשגות באופן *קיצוני* בתמחור שהם בעצמם יתנו לנושא מסויים, אם הוא יוצג להם באופן שונה. כזה דבר לא אמור לקרות אם אנשים היו מתנהגים באופן רציונאלי.… Read more »
דוגמה עדכנית מספרד המדגימה היטב את הבעיה בקפיטליזם שנקראת ״הטרגדיה של הרכוש המשותף״ tragedy of the commons. מדובר בכתבה על קידוחים למים מינרליים במי-תהום ע״י חברות מסחריות ואח״כ מכירת אותם המים המינרליים חזרה לאותם ישובים שבהם התיבשו הנחלים והמעיינות. כפי שגם כתוב בכתבה, הבעיה הספציפית הזו קיימת בשנים האחרונות לא רק בספרד, אלא גם מקומות רבים נוספים ברחבי העולם. רצוי לברר אם הבעיה קיימת במדינה והאיזור אליו אתם מתכוונים להגר, או אולי כבר היגרתם אליו. https://www.theguardian.com/lifeandstyle/2024/nov/23/spanish-villages-people-forced-to-buy-back-own-drinking-water-drought-flood (לא קשור לעניין קידוחי מים ולא קשור ל tragedy of the commons, אלא רק דרך אגב לענייני מים: בישראל היום רוב מי השתיה מקורם… Read more »
תגובתך מאתגרת. "1) אנשים נוטים לשגות באופן *קיצוני* בתמחור שהם בעצמם יתנו לנושא מסויים" – על אף שאנחנו מחשיבים את הרציונל כדרך החיים הבריאה שתורמת להצלחה ולשגשוג, אנחנו לא בהרכח מצפים שכל השחקנים בשוק יקבלו החלטות רציונליות, ואין בכך סתירה בניהול כלכלה קפיטליסטית. אני לא מבין מדוע אתה מייחס לחוסר הרציונליות שיקול נגד השוק החופשי. "2) כאשר אין זכויות קניין בסיסיות שמוגדרות כ-״זכויות יסוד שלא ניתן לערער עליהן״ – לכן אנחנו זקוקים לחוקה שתגן על זכויות האדם הטבעיות. כאשר רק ברוב מכריע ניתן יהיה לשנות אותה. "3) ״הטרגדיה של הרכוש המשותף״ – אני נוטה לחלוק על הטיעון, במיוחד בדוגמא האחרונה… Read more »
הנושא הקפיטליסטי הועלה על ידיך בתחילת השירשור לא רק ככלי כלכלי (ובוודאי שאני מסכים שזו שיטה טובה מאד לכך, ברוב המקרים), אלא גם ככלי או אפילו כשיטה לניהול מדינה. כלומר חוקים או תקנות מובאים לאזרחי העם בתהליך ״הצבעה באמצעות תימחור״. בשיטת ניהול מדינה כזו, מדינה המתנהלת כך תהיה חשופה לחסרונות בשיטה הקפיטליסטית, אבל לא רק בהיבטי כלכלה, אלא אפילו בהיבטי זכויות אזרח בסיסיות, לכן צריך לבחון פי 10 את החסרונות. 1) לגבי חוסר רציונאליות + ״כלכלה התנהגותית״: הבעיה לדעתי נובעת מכך שחוקים או תקנות המובאים לאזרחי העם בתהליך ״הצבעה באמצעות תימחור״ יכולים להיות מנוסחים בצורה דמגוגית פופוליסטית כדי לנשל אנשים… Read more »
תודה על תשובתך המנומקת והבהירה. 1) חוסר רציונאליות + ״כלכלה התנהגותית״: אני לא רואה בכך בעיה. למעשה, אתה רומז גם אם לא במכוון שהציבור מטומטם, ואולי המסקנה מכך שיש לפקח עליו על ידי וועדה של מומחים עם נטייה סוצאליסטית עמוקה כי רק חכמי הדור יודעים מה נכון לצי של בורים = ציבור. כאדם שתומך בחירותו ואושרו של האינדיבדואל, תן לו ללמוד מטעויות, לעשות את ההחלטות בעצמו. אני במודע בוחר לזלול מאכלים מתוקים. אני יודע שזה לא בריא, אני אולי לא רציונלי, ובחודשים האחרונים השמנתי קצת, אבל זה בחירתי החופשית. אם הציבור מטומטם, או יותר מדוייק לומר אם האינדיבדואל מטומטם שישלם… Read more »
לגבי (1) חוסר רציונאליות + כלכלה התנהגותית: אני ממש *לא* רומז ״שיש לפקח עליו על ידי וועדה של מומחים עם נטייה סוצאליסטית עמוקה כי רק חכמי הדור יודעים מה נכון״. ממש לא. לא הזכרתי את המילה והקונספט סוציאליזם/סוציאליסטי. יותר מכך — אני משתדל באינטרנט לא לרמוז כלום, כי קל מאד להגרר לחוסר הבנות, אלא לכתוב במפורש באופן ברור את כוונותי. יתכן שלא הייתי מספיק ברור, ולכן אני מעוניין להבהיר: סיכום TL;DR: אנחנו כבר מכירים שוק קפיטליסטי היום כאשר מדובר בקאמפיינים פירסומיים ומכירת מוצרים ושירותים, שזה מצויין! זה בסדר אפילו כולל קאמפיינם פירסומיים עם דמגוגיה ופופוליזם. אבל היום עדיין יש לנו… Read more »
ייתכן שלא הייתי ברור, אז אבהיר שהחוק לא אמור להיות קפיטליסטי, בשום אופן לא. הפוליטיקה במסגרת החוקים יוצרת שוק חופשי, קפיטליסטי, לא השוק יוצר חוק. והאחרון לא תלוי ב- ״הצבעה באמצעות תימחור״ או שלא הבנתי את כוונתך. החוק, שתמיד נגזר מהחוקה מעמיד את זכויות האדם הטבעיות של האינדיבידואל במרכז. את החוקים מחוקקים בקונגרס/כנסת לא לפי דעת רוב הציבור או בהצבעה עממית, אלא לפי הצורך הנדרש עם התקדמות הטכנולוגיה – כל החוקים חייבים להיות כפופים לחוקה, ללא סתירה, אחרת יפסלו. רוצה לומר, שלמחוקקים במדינה קפיטליסטית אין הרבה מה לחוקק, חוקי היסוד או החוקה כבר נכתבו ורובם המכריע כבר עונים לצרכים של… Read more »