מאת: מיטל אור / עוברים הלאה
זהו. החלטנו לעבור הלאה. אנחנו כבר יודעים למה אנחנו רוצים לעבור ועכשיו מתחיל החלק הפרקטי של "איך עוברים". יורדים מהארץ, עוזבים, מהגרים… לא משנה איך נחליט לקרוא לזה, אנחנו ממשיכים הלאה.
קנדה נראית לנו אופציה נפלאה. יש בה דגש גדול על שוויון בין האזרחים, היא ממוקמת במקום שביעי בעולם ברמת איכות החיים והיא מתפרסת למרחבים אדירים כך שצפיפות היא לא הקושי.
קראנו, שאלנו, ביררנו ועוד נמשיך לעשות זאת לפני שנגיע למחוז חפצינו, אך בינתיים אנחנו צריכים לדעת איך מתחילים.
קנדה היא מדינת הגירה. נכון לשנת 2014, 1 מכל 6 קנדים נולד בקנדה. כל השאר היגרו. מדובר על אלפי ויותר מהגרים אשר מגיעים כל שנה לקנדה. ניתן להגר לקנדה בדרכים שונות.
דרך ראשונה היא עבודה- שנה זו היא השנה האחרונה בה קנדה מפרסמת רשימה של מקצועות מבוקשים ומי שמתאים לקריטריונים נכנס לתחומה על בסיס כל הקודם זוכה. כיוון שאנחנו לא עונים בדיוק על הקריטריונים הללו, זו לא האופציה עבורנו.
דרך שניה היא פרובינציה- כל פרובינציה מקבלת מכסה של מהגרים שהיא יכולה לקלוט אליה. לאחר אישורי הפרובינציה, אלו נשלחים לפדרציה (כלומר לאישור ממשלתי) ולאחר אישורים ניתן להגר לקנדה. אנחנו בחרנו בדרך הזו (כלומר, זו הדרך שאפשרית בפנינו). הדרך הטובה ביותר כנראה להגיע לראיון בפרובינציה היא דרך משרד עורכי דין אשר מנוסים בהעברת ההליכים הללו. אז הנה, אנחנו מוצאים את עצמנו שואלים שאלות ומתכוננים להגיע לקנדה לראיון באוקטובר.
באוקטובר, שזה עוד 5 חודשים בלבד, אנחנו אמורים לטוס, להכיר מקום חדש למגורים ולעבור ראיון קבלה לפרובינציה. לפי משרד עורכי הדין, לאחר שנעבור את הראיון, נצטרך לספק טפסים שונים ומגוונים, נעבור בדיקות רפואיות וכשנה לאחר הראיון הראשון כבר נוכל להמשיך הלאה לקנדה (או לעבור/ להגר/ לרדת).
זהו, על פניו נשמע ממש פשוט, אבל האמת היא שבפנים הבטן מתהפכת. אני מנסה להבין איך זה שמשהו שאני כל כך רוצה בו יכול לגרום לבטן שלי להתהפך ככה ואז אני מספרת לעצמי שמדובר בחיים חדשים, התנהלות שונה, תרבות ובכלל שינוי. וגם שינוי טוב יכול להיות מפחיד…
אגב, ישנן דרכים נוספות להגר לקנדה, אבל הן לא ממש רלוונטיות נכון לרגע זה עבור הישראלים, אז לא התעמקתי בהן.
< למאמר הקודם | למאמר הבא >
