חייל גיבור מחליט לקפוץ על רימון כדי להציל חייל אחר, חברו. הרימון מתפוצץ והכותרות למחרת מספרות על מותו של חייל אמיץ שהקריב את חייו. על מסכי הטלויזיה בבתים הממוזגים, בפרלמנטים בבתי הקפה, בפאבים על בירה קרירה, כולם – פה אחד – משבחים את עוזו של החייל שברגע האמת שם את חיי האחר חשובים משלו.
ואני, רק אני הקטן, מסתכל על האירוע הזה בבלבול מסוים, הערכה מסויגת, ספק אפילו זלזול. למה ככה? ולמה אני כזה? האם משהו דפוק בי?
מבוא לתועלתנות אגואיסטית
נולדתי תועלתן. אדם ששם את היעילות כמנוע יחידי, ואין בלתו, לכל פעולה, החלטה או מעשה. אני תומך רק ובכל מה שאני מוצא כמועיל.
דוגמה א':
המדינה מחליטה לסגור את התמיכה הממשלתית במעונות היום לנשים מוכות. בניתוח כלכלי ממקור בר סמכא, נמצא שתפעול מעונות היום יקר יותר מאשר התועלת החברתית שבהצלתן של נשים מוכות על-ידי מעונות נתמכים ממשלתית.
באופן אישי, אף שאני ודאי לא מתנגד עקרונית למתן מחסה לנשים מוכות אני אתמוך בהחלטת הממשלה הנשענת על תחשיב כלכלי ממקור בר סמכא (אשר גם אני תופס אותו ככזה) להפסיק את התמיכה האמורה.
מהצד, תמיכתי בהחלטה תיתפס כמרושעת, כאלימה, כפוגענית. אך בהסתכלות רחבה, תמיכתי בהחלטה תעזור לקדם דברים אחרים מועילים יותר, כמו תמיכה ממשלתית במחלקות אונקולוגיות המצילות חיי חולי סרטן או תמיכה ממשלתית בבתי ספר נחשלים בפריפריה, אשר יעודדו יציאה ממעגל העוני (ואז במעגל רחוק יותר יקטינו אלימות מטופשת כלפי נשים).
בנוסף לצרה הראשונה, נולדתי גם אגואיסט. לא די שאני בעד לקדם את מה שמועיל, ורק אותו, אלא שאני שם רק את עצמי במרכז העולם. רק אני חשוב לי. לכן אני אעשה רק ואת כל מה שאני מוצא כמועיל עבורי.
דוגמה ב':
אני אוסף שאריות פסולת ליד הבית הפרטי שלי, כי ניקיון הכניסה מעלה את תחושת הנעימות שיש לי בעת הגעתי הביתה. פסולת הזרוקה חצי מטר מעבר לחומת הבית שלי בשטח הסמוך לבית השכנים, לא אתכופף להרים. הדבר אינו מועיל לתחושת הרווחה האישית שלי, ולכן אני מוצא אותו כמאמץ מיותר.
מהצד, התנהגותי האגוסיטית לא נעימה, ואנשים אחרים עשויים לראות בה מכוערת או משום זלזול בוטה בהם. אך בהסתכלות רחבה, אני לא חייב דבר לאיש, ובאותה המידה לא מצפה מאף אחד אחר להיות חייב לי. כל אחד חי בשביל עצמו.
[כהערת אגב: יש גם תועלת בחיי קהילה]
כדי לעדן מעט את הבוז הרב שיקבל המאמר הזה (שלדעתי נובע אך ורק מטיפשות, שטיפות מוח ובורות של הקורא, אבל זה כבר עניין אחר) אציין שלפעמים חיי קהילה, חברות ובכלל קשרים אישיים הם דבר מועיל. הם מועילים לנפש האדם שמתורגם בתורו להיבטים תועלתניים אחרים.
לפיכך, פונקציית המטרה שלי היא להשיא את הרווחה של עצמי באופן מוחלט, וזאת גם בהתחשב בערכים חברתיים כאלה ואחרים שמידי פעם נכנסים להם. למשל, אני אסכים בהחלט לסייע לניקיון רחבת הכניסה של שכניי אם אחוש שהם, בתורם, יפנו את רחבת הכניסה שלי, ככל שתהיה להם הזדמנות. כלומר, כל עוד יש הדדיות, שכנות טובה, וקהילתנות, והכל בסימטריה (ואפילו אם הסימטריה חלקית ולא מושלמת) אז במידה סבירה יש ערך תועלתני גם במעט זולתנות.
הקופץ על הרימון
מי שקופץ על רימון אל מותו, רק כדי להציל את חברו, הוא מבחינתי אניגמה לא ברורה. אני חש כלפיו צער עמוק. לא רק על מותו המיותר לגמרי (כי מי שמת ב-2024 מפיצוץ רימון זה מוות מיותר מכל הבחינות האפשריות). אני חש כלפיו צער בעיקר על כך שאני לא יודע איך להכיל את המעשה שלו. אני רוצה להתבטא בצורה קצת בוטה, אבל עוצר את עצמי מפאת כבוד המת. אבל בואו נאמר זאת כך: אני חושש שהוא לא ממש הפעיל שיקול דעת בריא כשעשה את מה שעשה.
עצם הימצאותו בשדה קרב בשנת 2024 היא כשלעצמה החלטה הזויה ומטופשת להחריד. אבל להוסיף לה קפיצה על רימון זו כבר רמה אחרת. מעשה לא ברור, משונה ובעיקר בעיקר בעיקר מיותר עד מאוד.
תראו, ניחא הקופץ על הרימון דימם כולו, פסע קטן מן המוות. גם אז המעשה הוא בבחינת התאבדות מטופשת (כי מי יודע אולי בכל זאת יינצל). אבל אדם בריא לגמרי שמציל אדם בריא לגמרי אחר? מה לעזאזל המטרה? מה חשבת לעצמך? למה מי מת?!
ואסביר: הערך של אדם כלשהו, אחד על פני אחר, גם לפי הקולקטיביסטים המטומטמים האדוקים ביותר, אלו שרואים את הקהילה לפני הכל, ערך כל אדם זהה לחברו. מבחינה תוצאתית, מה זה משנה אם פלוני או אלמוני נשארו בחיים? אז למה לקפוץ על רימון ולהקריב את עצמך כדי שהאחר יחיה? מה זה נתן לאנושות? כלום. פשוט כלום. אמנם הצלת את פלוני, אבל גם הרגת באותה נשימה את אלמוני. מה עשית בזה?
ועכשיו תוסיפו לזה קצת את הערך העצמי למשוואה: לא די שלא הועלת לאנושות, גם מן הסתם לא הועלת לעצמך. דפקת את החיים שלך, של המשפחה שלך, של הילדים, של ההורים, של כולם. דפקת את כולם, וכל זה בשביל מה? בשביל משפחה של מישהו אחר? למה לעזאזל?
מה דפוק בי?
הקורא את הטקסט הזה (ובכלל טקסטים שלי, ולהערכתי גם טקסטים נבחרים אחרים שאני מוצא פה באתר הזה) עשוי לחוש רעד לא קטן בעת קריאתו. הוא מוצא אדם קר מזג, ניבזי ושפל שלא בוחל באמירת דברים קשים ביותר, אנטי קונצזואלים, שלא לומר אלימים ובוטים. הקורא הזה עשוי לחשוד במניעים שלי, ולא להבין מה מוביל אותי לראות את העולם כל כך אחרת ושונה מאיך שהוא תופס את המציאות.
בתורי, גם אני לא ממש יודע להסביר את הטבע שלי. אבל לא בגלל שהוא לא ברור לי, אלא בעיקר בגלל חריגותו. הטבע של תפיסת עולמי כל כך מוצק ונהיר לי, עדי כדי שאני לא מבין מה בו לא מובן מאליו לכל השאר. במילים אחרות, איך זה שאני היחיד שרואה את הדברים בצורה נכוחה כזאת? האם אני שדפוק, או שאני דווקא בסדר ואלו שדפוקים הם כל השאר?
אני נוטה לא להאמין ב'חוכמת ההמון'. אני חושב ששטיפת מוח ותעמולה עובדת טוב משום שהיא מעוורת את ההמון לקו חשיבה מרודד וטיפשי. הרבה יותר קשה להעמיק את השיח ולהפוך אותו לתבוני ורציונלי, מאשר לרדד אותו. זו הסיבה שתעמולה בדרך כלל עובדת לכיוון הפשיסטי, הריכוזי והקולקטיביסטי ולא לכיוון השחרור, הרציונליזם והחופש.
מה דעתכם? האם גם אתם תקפצו על רימון ואני הוא הדפוק?
אני אתחיל בזה שגם אני מחבב נורא את איין ראנד. רציתי להתייחס לכמה דברים ואני אנסה לשלוט בעצמי כי אני הכי אוהב את השיחות האלה. אלטרואיזם לדעת איין ראנד זה איזשהו רוע שיצר אפלטון וחיזק קאנט ושרוש בתרבות וצריך להשמיד אותו. אני לא מסכים שהוא תרבותי ולא ביולוגי אני חושב שהיא טועה כאן. בביולוגיה יש מושג שנקרא group selection. לצערנו הרב התמריץ האבולוציוני הוא להעביר את הגנים הלאה ולא לחיות חיים מאושרים ומלאי משמעות. לכן בני אדם שנועדו לחיות בשבטים לא גדולים במיוחד שבהתאם כללו הרבה בני משפחה בדרגות שונות בנויים ביולוגית עם דחף מסוים להקריב את עצמם למען הקבוצה.… Read more »
לעניין הדחף הביולוגי – אותה ביולוגיה גם יצרה לבני אדם תבונה. תבונה מאפשרת לך להשתחרר מהיצרים הביולוגיים שאינם מקדמים אותך לשום מקום ומתעלת אותך לעבר דברים מועילים. לדוגמה, לא תילחם עם אדם אחר על מזון גם אם זה כדי לשרוד, אלא תנסה למצוא פתרונות יצירתיים תבוניים אחרים. לכן, באותה מידה מבלי להתווכח איתך אם יש או אין ביולוגיה מאחורי שבטיות (ולדעתי אין) אפשר בקלות להתגבר עליה באמצעות התבונה. לא כל שכן, אין ל׳ביולוגיה׳ הזו שום הצדקה להקריב/להתאבד בשביל האחר. ברמה המתמטית (אם להשתמש בטרמינולוגיה שלך) אין שום הגיון במשפחה או שבט כזה או אחר. הרבה יותר הגיוני הסכמי אד הוק… Read more »
אני לא בטוח שאני מבין ממש אבל הרעיון הוא שהאבולוציה פועלת לטובת הגנים לא לטובתינו ולכן יצרים כמו הקרבה עצמית הגיוניים במישור האבולוציוני ולא האישי. בכל מקרה אני כמובן לא מעודד אנשים לקפוץ על רימון אני פשוט אומר שלא מפריע לי אם אנשים מתנהגים באלטרואיסטיות או אגואיסטיות באופן תיאורטי. זה כן מפריע לי כי אנחנו חיים בדמוקרטיה ככה שהפעולות שלהם משפיעות על החיים שלי. הייתי מעדיף שמילואימניקים יפסיקו להתנדב כדי שהמלחמה הזאת תסתיים ולא תיפתח חזית בצפון וגם הייתי רוצה שאנשים יזהו שהביקורת העולמית עלינו מגיעה לרמות מאד מסוכנות אבל כל אלה מפריעים לי כי הם פוגעים בי. פוגע בי… Read more »
אני חושבת שיש מתח אבולוציוני תמידי בין הישרדות אינדיבידואלית לשבטית כי שניהם תלויים ומזינים זה את זה, וכמובן ששבט זה גורם משתנה. מה גובר על מה תלוי במיקום הגיאוגרפי, בתנאים ובמבנה החברתי ובגנים של האינדיבידואל (גנטיקה זה גם נושא מורכב בפני עצמו כי ביטוי גנים שאחראים להתנהגויות מסוימות נתון לבקרה ומושפע מאותות סביבתיים מטענים גנטיים של ההורים וכו' ) אז אני לא חושבת שיש תשובה מכרעת. מה שמעניין זה שאפשר לראות נטיות טבעיות של אנשים לפי הנטיות הפוליטיות שלהם, במיוחד בזמנים כאלה. יצא לי למשל לראות הרבה אנשים ב-X עם כל מיני טיעונים שמצדיקים את החמאס בצורה רציונלית, ואני רואה… Read more »
את מחוננת וכתיבתך מרתקת. כמובן שאת מוזמנת לכתוב גם מאמרים באתר, ולא רק תגובות חכמות.
תודה רבה (: גם הכתיבה שלך ושל רבים מהאתר מרתקת- עוד עדות לבריחת מוחות (:
קשה לי להסכים איתך "שהאבולוציה פועלת לטובת הגנים לא לטובתינו". אני חושב שהיא פועלת לטובת הגנים וגם לטובתנו. אין בהכרח מאבק בינהם.
אני מסכים איתך, הסברתי זה במילים אחרות.
שזוגות מתחתנים ומביאים ילדים לעולם, יש להם אינטרס אישי, הם לא עושים את זה מתוך הקרבה עצמית, ומי שכן, גוזר על עצמו חיים אומללים.
היי Alone, טוב לדעת שאתה מתעניין באיין ראנד, שהיא הפילוסופית הגדולה ביותר בעיניי. כפי שכתבת: "אלטרואיזם לדעת איין ראנד זה איזשהו רוע שיצר אפלטון וחיזק קאנט ושרוש בתרבות וצריך להשמיד אותו.". קראתי מספר פעמים את ההודעה שלך, ניסיתי להבין את שורש המחלוקת, אתה טוען שאלטרואיזם הוא נובע, בין השאר, מסיבות ביולוגיות, כך הבנתי. לא חשבתי על זה לעומק, אבל במחשבה ראשונה, אני נוטה לחשוב שככל שאנחנו ברמה מחשבתית גבוהה יותר, כך הקשר לביולוגיה או לגנטיקה חלש יותר. רוצה לומר, אנחנו כשאנשים חושבים (או לפחות אלו שחושבים), יכולים להתעלות מעל הצורך הביולוגי, כי אחרת, מצטער שאני בוטה, אם המטרה שלי להעביר… Read more »
אז אני לא חולק על איין ראנד בהרבה מאד דברים. הדרישה שלה שנחייה למען האושר והשגשוג של עצמנו לפי הערכים שלנו היא נכונה בהחלט לדעתי. אני רק טוען שאלטרואיזם שורשי יותר מאיזושהי תופעה חברתית תלוית תרבות. למרות שגם זה משפיע. בקשר לשאלות של למה אני לא אונס 10 נשים כל יום… יש כאלה שכן. ברמה העקרונית לכולנו יש מערכות ביולוגיות שנועדו להעביר את הגנים הלאה אבל בגלל שחיים אנושיים הם גם מאוד חברתיים אז נכנסים לתמונה פקטורים נוספים. למשל אם אנחנו חיים בשבט איך יגיבו הזכרים האחרים בשבט אל מול אונס כזה? בכל מקרה אני לא מדבר על הדחף האלטרואיסטי… Read more »
ילדים וזקנים רוצים להתרבות? רוב האנשים לא רוצים להתרבות במשך רוב חייהם. גם מבוגרים, במשך חייהם הבוגרים, הם לא רוצים לעשות ילד כל שנה ולחיות עם עשרה ילדים, ואם יש אחד לפעמים זה יותר מדיי. אני חושב שאתה מייחס להתרבות הגנטית משמעות רבה יותר ממה שמגיע לה. אני מסכים שלביולוגיה שלנו השפעה מכרעת עלינו ומחשבתינו, אבל לא הגן האנוכי, במשמעות של התרבות אין קץ, כי האדם הוא יצור חושב, שהצליח להתעלות מעבר למטרתם של בעלי החיים שהיא התרבות נטו. להמחיש את דבריי, אקח לדוגמא חתולה ממליטה, אחרי שגורים גדלים מספיק, היא מתחיימת שוב והזכרים מריחים, מתחרמנים ומכניסים אותה להריון נוסף,… Read more »
פעם אנשים הביאו הרבה ילדים, פשוט חצי מהם מתו בלידה והרבה מאלו ששרדו מתו בהמשך חייהם ממחלות או התקשו להביא ילדים בהמשך אז בפועל לא הרבה אנשים שרדו. אני חושבת שזאת הסיבה שאנשים התנהגו יותר כמו חיות פעם, וכשהתחילו להתפתח תחומים כמו היסטוריה, רפואה, כלכלה אפילו פילוסופיה ופסיכולוגיה איכות החיים השתפרה משמעותית והרבה אנשים שרדו וחיו חיים ארוכים יותר (אושר ובריאות נפשית גם תורמים לבריאות פיזית ויכולת להביא צאצאים בריאים בעתיד). כנראה בגלל זה בני אדם למדו לאמץ תחביבים שלא נראים קשורים באופן ישיר להישרדות אבל נראה שיש להם תרומת מסוימת שאנחנו לא מודעים אליה- ככה הם הפכו לתמריץ חיובי.… Read more »
רעיונות מעניינים. אני אוסיף שבעולם הישן, למשל באיזורים הכפריים באפריקה, הנשים מולידות הרבה ילדים, אבל בעולם המודרני-מערבי 1-2 ילדים מספיקים. אסביר מדוע: הנחה ראשונה באפריקה/בעולם הישן, הערך או איכות העבודה של אדם זהה לחברו, נניח עוסקים בחקלאות או צאן – אתה לא צריך להיות איטלגנטי במיוחד לדאוג לכבשה או לגדל בטטה. כל האנשים היו שווה ערך פחות או יותר. כלומר, בעלי תפוקה זהה. הנחה שניה הרבה אנשים מתו ממחלות, תאונות (תנין שאכל לך את הרגל), צייד, וכמובן בלידה (כפי שציינת). כלומר חלק מהילדים שלך ימותו דיי בוודאות. הנחה שלישית ההורים בגיל זיקנה (30-40 שנה) לא מסוגלים לעבוד פיסית, ותלויים באחרים.… Read more »
אתה לא היחיד שחושב כך.
אתה לא היחיד שחושב כך, אבל אנחנו מיעוט זעום. מה שלא מובן לי לגבי "קופצי הרימונים" הישראלים זה הדואליות בהתנהגותם. מצד אחד הם יעצרו את חופשתם, יעופו על טיל לישראל כדי להתנדב למילואים, יסכנו את חייהם, עסקיהם, מצבם הבריאותי והנפשי ויפגעו קשות במשפחתם. הכל בשביל עם ישראל. מצד שני בהתנהגותם היום יומית הם מראים עד כמה הם "לא סופרים אף אחד". בכל הזדמנות הם ינסו להראות עד כמה הם עצמם חשובים וכל השאר לא. הם יחסמו חניות, ידליקו מוזיקה מפוצצת במרחב ציבורי, יעשנו ליד ילדים, יחתכו אנשים בפקק, יעקפו בתור וכו'. קופץ הרימונים מוכן לסכן את חייו עבור עם ישראל… Read more »
כנראה נובע מרגש חזק ועמוק של השתייכות למקורות היהודים-ישראליים שחונכו עליהם שמתעוררים בתחושה של סכנה קיומית (לא שהחמאס הוא סכנה, אבל הממשלה מציגה אותם כממשכי הנאצים מסיבות פוליטיות). ובמצב הזה, ההיגיון מפנה את מקומו לרגש שמכיל תחושות זעם, הלם וגם הקלה שסוף סוף יש הוכחה מוחצת ששונאים אותנו ועכשיו נחזיר להם! זה מסיט את הכעס מהממשלה, מהמיסים, מיוקר המחייה, מהמהפכה המשפטית, "לאויב" שפעם היה "חבר" נערץ, בין טיפוחו של ביבי וחבריו במערכת הביטחון – לצערנו, המלחמה הזאת יצא מפורפורציה, אבל כפי שכתב קיכלי הסהרון במאמרו הקודם: מלחמה היא המשכה של המדיניות. היא חלומו הרטוב של ביבי והפוליטקאים והגנרלים בישראל… רק… Read more »
רק עבודות פרך ??? עונש מוות בכיכר העיר !
אני יודע שכתבת בהומור, אבל אענה ברצינות 🙂 בישראל אין עונש מוות על בגידה במולדת, רק למבצעים פשעים נגד האנושות, וביבי עדיין לא נכלל בהגדרה הזאת (למרות שיש שטוענים שזה מה שישראל עושה בעזה, אבל אני לא סבור כך), לכן הייתי תומך בהגשת כתב אישום על בגידה במולדת בהיותו ראש ממשלה שגרם למותם וחטיפתם של מאות ישראלים וזרים, שגזר דינה הוא מאסר עולם מצטבר. משמעותה שלעולם לא יראה אור יום. ביבי לא היחיד, יש לו חברים (בממשלה, במערכת הביטחון וכמובן ראשי החמאס, חבריו לשעבר, שדאג לרווחתם עשרות שנים, אותם היה צריך לחסל מזמן, בעזה ובקאטר אבל ביבי משקשק מפחד, הדבר… Read more »
[כתבתי תגובה לשלך, אבל נראה שהיא נמחקה, אז אצטרף אותה כאן.] מבחינה משפטית הוא יטען שהכספים שנתן לחמאס והשארתו בשלטון היו כדי למנוע מלחמה ושפיכות דמים. לאחר מכן, הוא יאשים את הצבא (הוא כבר מאשים), שהם לא עמדו על המשמר, והם האחראיים לזוועות, אבל הוא – הוא פעל לפי רק לטובת עם ישראל. את צעירה יחסית, אז לא בטוח שאת זוכר: בתקופת יצחק רבין, היו המון הפגנות של הימין נגד הממשלה הכופרת שחותרת לשלום עם הפלסטינים, אז זה היה ביבי שהקיא את נשמתו על יצחק רבין, ובלי לומר את המילה המרשיעה, נתן במה לכל אותם פורעים שאותם לא גינה כאשר… Read more »
זה נראה לי התיאור הכי מדויק שראיתי של התרבות הישראלית, פשוט הזיה. היו גם סיפורי גבורה אחרים, שהיו לפחות יותר הגיוניים מהסיפור הזה. היה אבא שנסע למסיבה כדי להציל את הבת שלו ואחרי שהצליח לחלץ אותה נשאר כדי להציל עוד אנשים. מצד אחד זאת באמת גבורה וזה דורש אומץ, למזלו זה גם הצליח והוא והבת שלו לא נפגעו (הרבה אנשים גם ניצלו בזכותו), מצד שני תמיד הפריעה לי המחשבה הזאת שהוא בחר להישאר עם הבת שלו ולסכן את שניהם בשביל להציל אנשים שהוא לא מכיר. אולי זה אנוכי מצדי אבל אני חושבת שאם הייתי אותה הבחורה הייתי קצת כועסת מבפנים… Read more »
הבאת כאן נקודת מחשבה מאוד מעניינת. אני בספק גדול שאתה היחידי שחושב כך. אני לא מוצא שום דבר ״דפוק״ כאן. חשוב מאוד שציינת את הנושא של חיי קהילה. כל הרעיון בלנקות את החצר של השכן זה לדעת שהוא יעשה את אותו הדבר עבורך. חיי קהילה חשובים מאוד עבור ההישרדות שלנו וזה עזר לנו לשרוד תקופה מאוד ארוכה. זה בנוי על אלטרואיזם. המצב האידיאלי הוא כאשר שאר חברי קהילה תורמים במידה בערך שווה לשלך. הבעיה נוצרת כשיש פער. כשיש מישהו שעושה ניקיון של חצרים בזמן שיש כמה שמפזרים זבל בכוונה בשביל הצחוקים. יכול להיות שזה אגויזם אבל יכול להיות שאינך פשוט… Read more »
במידה רבה, הערכים שלך מזכירים את פילוסופיה האובייקטיביזים של איין ראנד. מה שאתה מתאר הוא הבריא, הרציונלי והנכון ביותר – רק שאנחנו חיים בחברה קולקטיביסטית ולא בחברה אינדיבידואליסטית, ולכן, בעיניי רוב האנשים, לא רק הישראלים, הקרבה עצמית למען הזר, תוך ביטול עצמך ראוי לשבח, בעוד שמדובר על התאבדות רעיונית, השמדת החיים, ממש כך. איין ראנד מדברת על הפילוסופיה הקולקטיבסטית ששולטת בכל היבט בחיינו כמקור לכל האסונות הנוראיים ביותר באנושות, מתפיסה זו, שהקהילה קודמת לפרט, צמחו הדתות, הנאציזם, הפשיזם, הקומניזם וגם הדת הירוקה ורעיונות סוצאליסטים אחרים. מכיוון שאתה בריא בנפשך, בחרת בדרך החיים האנוכית, ואני רוצה להוסיף, אנוכית-רציונלית שרואה אותך כאינדיבדואל… Read more »
המילים שלך כל כך חכמות, חדות ומדויקות בעיניי כאילו אתה מדבר מגרוני (אף ששפתך יפה יותר משלי, אודה ולא אבוש).
אך לא פחות חשוב מכך – הן נותנות תקווה באנושות. יש לפחות עוד משוגע אחד כמוני.
תודה 🙂 מחמיא מאוד, רק אל תשכח שאתה זה שכתבת את המאמר! אני חושב שבמספרים מוחלטים תמצא רבים מאיתנו, אבל באחוזים הם כפי שציין SID בתגובה למעלה, אנחנו מיעוט זעום. התפיסה המוסרית של רוב בני האדם היא שהמדינה צריכה לדאוג לנו, במקום תכליתה האמיתית להגן עלינו. רוב האנשים מתבלבלים בין הדאגה להגנה, והם יגידו שאם כבר להגן למה גם לא לדאוג? ומה עם ערכי השיוויון ועוד רעיונות שהם לא מבינים לעומקם כי הם עסוקים בהישרדות או שמבחינה אינטלקטואלית זה כבד עליהם. אנחנו, האינדיבידואלים-האנוכיים-רציונלים, חלוצים מבחינה מוסרית, הרוב נמצא הרחק מאחור. יתרה מכן, לא נעים לומר, אבל רבים, גם אלו שרואים… Read more »