Sign In

Remember Me

פרק שני: החוויה ההודית שלי

פרק שני: החוויה ההודית שלי

אחד השיקולים שלי "לבדוק מה קורה בחוץ" ולבחור דווקא במקום שבחרתי בו הוא החוויה ההודית שעברתי, והתובנה שישראל, בתהליך הדרגתי נעשית דומה להודו. לפני כמה שנים נסעתי להודו מטעם העבודה – בסך הכל שמונה ימים, ואני רוצה לשתף בחוויה הזו. לא ראיתי את הודו של התרמילאים, נסעתי כמו הייטקיסט עם נהג ורכב צמוד, וישנתי בבתי מלון טובים. בהתחלה נהניתי מהפינוק. המסקנות באו אחר כך.

השירות בבתי מלון בהודו הוא משהו שלא מהעולם הזה. מסרתי חולצה ומכנסיים לכביסה וקיבלתי אותם מבהיקים, מגוהצים ומקופלים כמו בול דואר חדש. באופן כללי, איש השירות במסעדה ובבית מלון דומה לרוח רפאים שמופיעה כשצריך אותה, ונעלמת כאילו אל תוך הקיר כשאין בה צורך. אבל אלה בני אדם אמיתיים.

טיילתי ועבדתי בכמה ארצות, ודווקא במדינות היותר – נקרא לזה, "סוציאל דמוקרטיות", השירות במסעדות לא תמיד היה מושלם. קרה שהגעתי לבית-אוכל כלשהו בארצות האלה, רגע אחד מאוחר מדי. הם הרימו את הכיסאות, או סגרו את דלת המטבח, או פשוט הודיעו – "סגרנו". ואז, לא יעזור בית דין – מת העולם, נשרף הים, הדגים טיפסו על העצים: לא תקבל אוכל. ואני דווקא מעריך את בעל הבית שמודיע לי בנון-שלנטיות: חביבי, יש דברים שאינם למכירה, הכסף לא קובע עכשיו. מנוחת הצהרים שלי איננה סחורה ואני לא מבשל יותר. משיכת כתפיים: לך מכאן.

לעומת זאת במסעדה בהודו, גם אחרי הרגע שבו המפתח כבר יצא מחור המנעול, גם אז תוכל להגיע ולומר תסלחו לי, אני רעב. אפשר להכין לי משהו? ותוך דקות יהיה אוכל מבעבע על השולחן, והוא יהיה טעים, והוא יוגש במאור פנים. וזה ביזנס, אבל בכל זאת זה נעים. וזה גם מאפשר ניצול, עד לשד העצם, עד מוות.

יש רשת קניונים שמיועדת להודים עשירים, ושה- "Unique selling point" שלה הוא: אין לנו שום דבר מתוצרת מקומית. יש שם נעליים ובגדי מעצבים מאיטליה, סלמון סקוטי, ויסקי יפני, לובסטר קנדי וענבים מקליפורניה ויש מי שמסתובב שם, קונה הכל ושולח הביתה, ואחר כך נכנס לפאב ומזמין מה שבא לו. הייתי בפאב שם: בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה סוגים של סינגל מאלט במקום אחד. בינם לבין העולם הרעב שבחוץ יש חומות עבות. שומרים גדולים ואלימים בכניסה שומרים שה- "אוכלוסיות הלא רצויות" יישאר בחוץ. כמו שאמרו לי הודים: India is the cradle of discrimination . האפליה היא שם חוק טבע למרות שבאופן מחריד, אסור להתייחס אליה – אסור לדבר על משטר הקסטות.

נכנסתי לסוכנות של הארלי דיווידסון כדי להסתכל על אופנועים, מה-זה יפים. יש להם רשימה, תור של יותר ממאה ממתינים לאופנוע שלהם שהזמינו, במחיר שיכול להאכיל משפחה הודית בערך לנצח. אחת מהממתינים בתור היא בחורה בת עשרים וארבע שמשוטטת לה באותם קניונים. אבל ליד הסוכנות, על המדרגות ישבו ילדים וגוועו מרעב.

אני לא הוגן, אני יודע. אבל ראיתי בהודו פערים מפלצתיים יותר מדרום אפריקה הישנה. האדישות של ההודים לפערים האלה היא מזעזעת.

אוקצור לקראת סוף השבוע קיבלתי טלפון ממשרדי החברה ששואל, האם תסכים ליסוע ללקוח במקום אחר בהודו? הסכמתי וטסתי לשם. המערכת שהחברה מכרה להם "לא פעלה" לדברי המהנדסים המקומיים. חשדתי שמקור הבעיה הוא בטיפול תקופתי מסוים שהמערכת דורשת, ואשר בוצע בזמן שהגעתי. בזמן שחיכיתי שהטיפול יסתיים, ניגשתי למערכת ובדקתי איך הוא מתבצע. כדי לקצר אומר רק, שצינור מסוים שמזרים חומר ניקוי, היה מקופל. חומר הניקוי לא זרם, וכל אחד יכול היה לראות זאת – אילו טרח להסתכל. סיכום: טסתי הלוך וחזור לקצה השני של תת היבשת, שני לילות במלון טוב ושלושה ימים נוספים בחוץ לארץ עם נהג ורכב צמודים – הרי אף אחד לא יעלה על דעתו לדרוש ממך להסתובב לבד או לנהוג בעצמך בהודו – כל זה, כדי ליישר צינור פלסטי מקופל. אני כבר לא מדבר על חיבורי החשמל שראיתי – במפעל מפורסם שלא אזכיר פה את שמו. סמנכ"ל ההנדסה אמר לי שעוד לא ראיתי כלום. סיפר לי על אנשי אחזקה שמחבלים בציוד בכוונה ומיד באים לדווח על תקלה בהבעה מודאגת, כדי למשוך תשומת לב. זה לא מעורר זלזול, זו מסכנות, זוהי מצוקה של אנשים שנמצאים כל הזמן על סף החידלון וזה מעורר רחמים וגועל.

הודו מגעילה אותי.

קיכלי הסהרון היה – לא לפי הסדר – יזם, חבר קיבוץ, מנהל הנדסה, מדריך טיולים, מפקד בצבא, פקח ברשות שמורות הטבע, חקלאי, צולל, צפר, ועוד כל מיני.  הוא אב לשלוש בנות מחוננות, עובד וכותב במקום רחוק וקר.

Subscribe
Notify of

13 Comments
Newest
Oldest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
יוסי
Guest
1 year ago

אני עכשיו בהודו בפעם הראשונה. לא עם נהג ולא בתי מלון הכי יקרים. אנשים יקרים, הודו אולי התאימה לצעירים אחרי צבא שזה בשבילם המשך שרות מפנק. אני נסעתי לרישיקש כי אמרו לי שזה מקום עם תיירות מערבית ונוח. אחרי לילה מהגיהנום בדלהי.אז אל תאמינו למילה של מי ששולח אותכם לכאן. דלהי זה סיוט. זוהמה, ניצול תיירים מרגע הנחיתה. יש מעט מאוד תיירים. ראיתי 3 ביומים שהייתי. רק אחד מהם עזר לי.כי כל ההודים שיקרו מהיכן לקנות כרטיס רכבת. אין שילוט, אין מכירה באינטרנט לתיירים ויש הקצבה של מקומות לתיירים. הודו לא חיה על תיירות. רק תיירות פנים. כולם כאן מטיילים… Read more »

Reply to  יוסי
1 year ago

יוסי, אולי תכתוב מאמר על הודו באתר?
אני רוצה לטוס למזרח הרחוק בחורף ומתלבט לאיזה מדינות. חשבתי על הודו, אבל אני מודה שהיא אף פעם לא משכה אותי (בניגוד מוחלט לתאילנד). מה שמעניין אותי במדינה זרה זה בעיקר היכולת ליצור קשרי ידידות עם זרים והודו לא נשמעת כזאת. חוץ מזה שהמראה ההודי לא מושך במיוחד.

אבל הודו מדינה ענקית עם מילארד איש, אז בטח יש שם מקומות ואנשים מדהימים, לא?

Admin
1 year ago

אוו! זה מאמר מעניין ומפתיע. מעולם לא ביקרתי בהודו, משהו במראה ההודי לא מושך אותי והאוכל חריף או מטובל מדיי. מצד שני, שאני נפגש עם הודים בלונדון, הם ידידותים למדיי וזו תכונה שאני מעריך לעומת הסינים והיפנים, למשל, ששומרים מרחק. אבל החוויה המרכזית שלי עם הודו, היא דווקא נציגי שירות הלקוחות שמדברים/ות אנגלית במבטא הודי שאין לי מושג מה הם אומרים ובדרך כלל הפתרונות שלהם לא עובדים, אז אולי "הצינור המקופל שמזרים חומר ניקוי" הוא תמצית הבעיה ההודית 🙂 למה התכוונת ב"מצוקה של אנשים שנמצאים כל הזמן על סף החידלון" – למה אם אני נמצא על סף החידלון ארצה למשוך… Read more »

Last edited 1 year ago by הישראלי הנודד
Reply to  קיכלי הסהרון
1 year ago

נשמע שמה שראית הוא תוצאה של התרבות ההודית שמקשה על המעמדות הנמוכים לשפר את מצבם כי הם נולדו למעמד מסויים וזה גורלם. ואני בטוח שחוקי המדינה הסוציאליסטית מקשים עוד יותר לפתח חברה קפיטליסטית משגשגת ועשירה. שמעתי שבתקופת הקורונה, אנשים היו צריכים להביא בלוני חמצן לבתי החולים בשביל להנשים את יקירים שאושפזו, כי לבתי החולים הסוצאליסטים לא היו בכלל בלוני חמצן. ההודים המבריקים הם מנכ"לים של החברות המצליחות בעולם, אין ספק שיש להודים יכולות גבוהות, אבל עם השיטה החברתית-כלכלית-פוליטית בהודו כנראה שאפשר להצליח מחוץ להודו – אני מרגיש אותו הדבר לגבי ישראל: שבבריטניה האפשרויות גדולות, מגוונות ומעניינות יותר מישראל. האם אתה… Read more »

האם
Guest
Reply to  הישראלי הנודד
1 year ago

האם זה לא ככה ברוב מדינות העולם
שכל מיעוט או בעל דעה פוליטית לעצמו וקהילתו?
בארהב יש המון מיעוטים וסגנון שונה של אנשים.
גם שם איש וקהילתו.

Libertarian
Guest
1 year ago

מאמר מאוד מעניין. הארת תופעות שלא העליתי על דעתי את קיומן.

Kek
Guest
1 year ago

האם גם בנותיך מתכננות לעזוב בעתיד? למה לא חשבת שנים לפני ,לעזוב את הארץ? רק בגלל שלל תפקידיך? או בגלל שאתה חבר קיבוץ?