אנחנו פה בערך עשרה ימים וכבר הספקנו לעשות כל כך הרבה דברים: עברנו בין שלושה מקומות עד שהתמקמנו בדירה, רכשנו רכב, פגשנו את אנשי הקהילה, הקטן מצא לעצמו חבר חדש ועכשיו מצאנו בית שלפי דעת ארבעתנו יהיה מושלם עבור כולם ועבור האורחים שיגיעו (אמרתי לכולם פעם אחר פעם, עלינו לא מאיימים בביקור…). כל התהליך הראשוני הזה מהיר מאד ואם נשלב את זה שהחלטתי לעבוד תוך כדי נגיע לתוצאה שהיא פשוט אינטנסיביות מרוכזת היטב.
אתמול בשיחה עם האיש אמרתי שהבית שראינו נפלא אבל אני לא בטוחה שמבחינת הסטנדרנט הוא גבוה מזה שהיה לנו בישראל. שם הדלתות היו אקוסטיות, המטבח היה יפה יותר והיו שלוש מקלחות. בבית שאנחנו רוצים לרכוש ישנם שלושה חדרי שירותים ובשניים מהם יש מקלחת/ אמבטיה, הדלתות קצר יותר מיושנות ויש מצב שאצבע אותן, אבל יש ארונות קיר בכל מקום וזה בטוח יהפוך את הבית לנוח למגורים. התגובה שלו הייתה "האם יש משהו שאת כן מרוצה ממנו?" לדעתי כל מה שהוא שומע ממני הוא מה לא טוב פה ואכן, יש לי פער להדביק, פער שאני קוראת לו "שפה חדשה".
מהי אותה שפה? היא לא האנגלית שאני מכירה ומדברת ללא בושה עם כל אחד, גם אם ישנה עילגות לפעמים וגם אם מילים נעלמות לי מדי פעם. השפה היא מה שקורה פה, איך אנשים מתנהגים, מהם הניואנסים הקטנים של החיים ולא פחות חשוב, מה הם אוכלים פה. אני מכירה את ישראל, זו המדינה שגרתי בה במשך כמעט 37 שנים (להוציא טיולים רבים לחו"ל). עכשיו אני לומדת להכיר את קנדה או נכון יותר להגיד את סביבת סנט ג'ון ניו ברנסוויק. זו לא סביבה שאני מכירה, יש פה דברים מאד הגיוניים ויש פה דברים שונים לחלוטין.
למשל, אנשים לא מצפצפים פה, אפילו לא כשהרמזור הופך מאדום לירוק. נגיד אם לא התקדמתי, הם לא יצפצפו וזה… שונה. לא מוזר, הגיוני ושונה ממה שאני רגילה. בכלל, כל התנועה פה שונה כי ישנו אדום משתלב ימינה (כלומר הרמזור יכול להיות אדום ועדיין אפשר יהיה לפנות ימינה), ישנו ירוק משתלב שמאלה שחלקו פנוי רק לאלו הפונים ימינה ובחלקו נחלק עם אלו הממשיכים ישר וישנם פסים שהם אחרים ולשם כך אלמד תיאוריה (עוד דבר שאני רוצה לעשות במהרה).
דוגמה הפוכה לחלוטין פה היא האוכל. כבר כתבתי שאני טבעונית ובעוד שישראל היא מעוז נפלא לגור בו לטבעוניים, בקנדה (וכאן אני די מכלילה) ובעיקר בעיר שאני ערכתי בה קניות, לא ממש החליטו לתת פתרונות לכך. יותר מכך, לא בכל הסופרים ישנו חלב סויה. אגב, עבור אנשים שומרי כשרות בסיסית של חלב-בשר, החיים גם מורכבים ותמיד יש לקרוא את כל המרכיבים. למשל, יש פה דוריטוס… חטיף תמיד לכאורה ואני לא מבינה מדוע החליטו שיהיו בו מוצרי חלב? בקיצור, זה דורש יותר תשומת לב, למידה וקריאה של מרכיבים רבים בסופר (ואני לא חובבת קניות גדולה). מעבר לכך, האוכל פה ברובו מוכן. ישנם מקררים ענקיים עם אוכל שכל מה שצריך לעשות הוא לשים אותו במיקרו ולאכול. בקיצור, איכס (וזו רק דעתי האישית ודעת סובבי).
עוד כמה דברים קטנים שהיו לנו הם השירות פה. אני משערת שזו הסביבה אבל… שכרנו את הדירה הזמנית שלנו מחברה אשר עושה תחזוקת דירות וניהולן. את הדירה קיבלנו ביומיים איחור כי הם שכחו ליידע אותנו וגם המילה "קיבלנו" היא לא מדויקת כי הם לא התקשרו כמו שביקשנו להגיד שאנחנו יכולים להיכנס אלא לנו היה מפתח ופשוט נכנסנו פנימה… עכשיו, השארתי להם הודעה שיש נזילה בברז ולפני שבוע הם אמרו שיגיעו. זה מוזר לי, בעיקר כי בשיחה משותפת התשובה שלהם היא: "מצוין, ברור לנו עכשיו למה לא נתנו שירות ועכשיו הכל נפלא". לא ברור לי. לעומת זאת, השירות בבנק, של המתווך, בבריכות השחייה ואפילו במגרש הטניס, היה נפלא.
אני פה אמנם רק עשרה ימים אבל מרגישה שאת הלמידה שלי אחווה עוד זמן רב. כמובן, יש לי פתיחות לתהליך, אך אני לא תמיד מרוצה ומחייכת, בכל זאת, אני עוד לא קנדית.