אמש נערכו בחירות חמישיות. מאז כבר ספרו כמעט את כל הקולות והתוצאה הייתה עגומה, אם כי לא מפתיעה: גוש הימין עם ניצחון ענק של 65 מנדטים כאשר הכוכב העולה החדש הוא האדון איתמר בן גביר שהצליח להגיע ל-14 מנדטים.
אני מניח שרובכם כבר יודעים לבד מה זה בעצם אומר ומדוע אני טוען שהמצב עגום. לכן לא אלאה אתכם בפרטים האלה ואגש ישירות לעניין.
היום בהפסקת הצהריים בעבודה, קיימתי שיחה על המצב עם חברי ושותפי לעבודה, נקרא לו לצורך הנוחות א'. שוחחתי עם א', בחור אינטליגנטי ותרבותי שדעותיו ודעותיי שונות, והעליתי את תחושת התסכול העמוקה שלי מהמצב ואת הרצון האמיתי שלי להגר מכאן לארץ אחרת. הוא מבחינתו ניסה להסביר לי את נקודת מבטו ואמר שלדעתו זו שגיאה מפני ש"המקום של היהודי הוא בישראל וליהודי אין שום מקום אחר". הוא גם נתן דוגמה ואמר שיהודים בחו"ל חשופים לשנאה ואנטישמיות ושרק כאן בישראל הם יהיו הכי בטוחים.
וכך, כל אחד מאיתנו העלה טיעוני קונטרה נגדיים סביב נושא השנאה כלפי יהודים והביטחון של היהודים, עד שבסוף אמרתי לו את המשפט הבא: "עדיפה לי שנאת זרים מאשר שנאת אחים". והסברתי לו: כאשר מישהו זר שונא אותך, זה כואב. אבל כאשר "אח" שלך, בן עמך, שונא אותך רק בגלל שאתה שונה ממנו, בין אם זה בדעות או בין אם זה במשהו אחר, זה כואב פי כמה וכמה וזה הרבה יותר גרוע. זה כואב ברמה סנטימנטלית. אמרתי לו שלמשל, אם ערבי שונא אותי מסיבות פוליטיות ידועות, זה לא נעים מצד אחד, אבל זה גם לא מאוד כואב לי מצד שני, כי אין לי ממנו ציפיות מיוחדות. אבל לעומת זאת, כשבן עמי מכנה אותי כ"אח" שלו מצד אחד, ושונא אותי לחלוטין מצד שני רק מפני שאני שונה ממנו, אני עם זה לא יכול לחיות ולכן אני מעדיף להגר. שנאת האחים בישראל היא ארסית, הרסנית וצורבת ביותר. אני לדאבוני משוייך בעל כורחי לקבוצה מוקצית מחמת מיאוס בישראל שנקראת "מחנה השמאל".
בבחירות האחרונות ראינו בבירור מה רוב הציבור (אם כי רוב לא מוחלט) חושב על השמאל. ומעבר לזה, יש את הסיבות האחרות שבגינן אני לא רוצה להמשיך לחיות בישראל כמו למשל התרבות הקלוקלת, החוצפה הישראלית, המיליטנטיות החברתית, הכפייה הדתית, המלחמות, הטרור וכו'…
בשיחה שלי עם א' ניסיתי גם להסביר לו שלרצון להגר יש עוד שיקולים נוספים כמו למשל השתייכות חברתית – ניסיתי להסביר לו שאני לא מרגיש שייך לישראל מבחינה חברתית ושאני פשוט רגיל לחיים בישראל ובזכות זה אני שורד פה.
כשאמרתי ל-א' שעדיפה לי שנאת זרים על שנאת אחים, ה"אתה טועה" פתאום הפך ל"אתה צודק". ועכשיו הייתי רוצה שתגידו לי אתם מה דעתכם? מה אתם חושבים על זה?
כמעט ואין שמאל בישראל. מפלגת העבודה שפעם היתה המפלגה הגדולה ביותר קיבלה מנדטים ספורים, ועם נוסיף את קולות הערבים אז השמאל בארץ מגיע אולי ל- 10%.
מה זה שמאל? קומוניזם.
מה זה ימין? פאשיזם.
אני חושב ששניהם גרועים באותה המדינה. אבל בישראל יש בעצם סוג שלישי: תיאוקרטיה יהודית פאסישטית.טוב גם זה ימין, אבל לא ימין כלכלי, אלא ימין בדלני. אני משוכנע שהמדיניות הכלכלית שלהם תמשיך להיות סוציאליסטית כמו תמיד.
לרדת מהארץ הפך להיות יותר רלוונטי מאי פעם 🙂
הישראלי הנודד, חיכיתי וציפיתי להתייחסות שלך. בגדול, שמאל וימין בישראל הם רק שמות. אין לזה באמת משמעות ויש שני מחנות: טירוף מול שפיות, כך לפחות אני רואה את הדברים. ועם כל מה שקורה בימים הנוראים האלה, כשמחנה הטירוף ניצח בבחירות, אני חושב שאי אפשר כבר להגדיר את ישראל כמדינה מערבית יותר, אלא מדינת עולם שלישי. אני לא אסביר זאת כאן משום שבשביל זה יידרשו לי לפחות שלושה מאמרים ארוכים.
נו, אז תן שלושה מאמרים. בוא נכניס חתול בשובך היונים…
אני לא בטוח שכדאי.
אני מכבד את תגובתך ושואל מהו מחנה השפיות?
אני מבין היטב למה אתה מתכוון, אבל האם מפלגת העבודה או 'יש עתיד' הם מפלגות שפויות?
אני מסכים שהם לא סוגדים ליהווה ימ"ש, אבל יש או שיש להם אלים אחרים (הדת הירוקה למשל), או שאין להם שום דבר, הם רק מברברים ומתקלמים מה שהשמאל במערב אומר.
האם זה יותר טוב מהימין הדתי הפומנדליסטי? אולי קצת, אבל לא בהרבה.
האם אני מעדיף לראות אותם בשלטון מאשר את הימין? כנראה שכן, רק כי החזות שלהם יותר נקיה ונעימה, אבל אני לא אצביע להם.
מחנה השפיות הוא שפוי באופן יחסי למחנה המטורף באמת, קרי סמוטריץ, בן גביר, מפלגת נעם וכיוצ"ב. הם שפויים יחסית אליהם גם מבחינת תפישת העולם וגם מבחינת ניקיון הכפיים, שכן מחנה הטירוף הוא לא רק פונדמנטליסטי אלא גם רווי שחיתויות למכביר. מעבר לזה, אני לא חושב שיש צורך להוסיף עוד הסברים. התמונה נראית די ברורה.
בהחלט נכון. גם אם בתיאוריה הימין והשמאל המוחלטים הם רע, אכזר וקולקטיביסט באופן שווה, מבחינה מעשית הימין בישראל הרבה יותר קרוב לקצה שלו מאשר השמאל המגמגם. לכן, מבחינה זו הימין פשיסט יותר מאשר שהשמאל קומוניסט, למרות שכיום השמאל לא מייצג (בנתיים) בכלל ערכים קומוניסטים אלא סוציאליסטים, בעוד הימין דוהר לפשיזם. מבחינה זו אתה אומר שעדיף לישראל שמאל מתון ומבולבל מאשר ימין קיצוני ובדלני – ואני מסכים איתך. אבל אגלה לך סוד – כאן באתר במאמרים והתגובות אני מנסה להביא את נקודת המבט הקיצונית והצרה באופן בוטה ומעורר מחשבה או רתיעה, אבל בפועל המצב והחיים הם לא שחור ולבן ואני רואה… קרא עוד e »
אנשי השמאל גם שונאים בחלקם.כי ככה זה בחיים
שונאים את מי שלא כמוני.אין על זה שליטה.
אנשים פוחדים מהאחר כשפוחדים אז שונאים.
השמאל שונא את המזרחיים- החרדים- הדתיים-
הימניים-ושומרי המסורת.כמובן שגם אשכנזים
אשר לא כמוהם.אז מה להם כי ילינו?
אני לא חושב וגם בטוח שלא כל מי שאינו שמאלני
שונא את השמאל.השינאה יותר כלפי ארגונים
שבעד הפלסטינים ופחות נגד שמאלני רגיל.
זה ממש לא מכון להכליל.
זה נכון שגם לצד השמאלי לא חסר. אני לא מתכחש לעובדה המצערת שהשנאה קיימת בשני הצדדים, אבל במאמר הזה התמקדתי בעיקר במצב האישי שלי ובתחושות שלי. ואם לרגע נתייחס שוב לשנאה של הימין (לא כל הימין) כלפי השמאל, לי לפחות נדמה שהגבולות מטשטשים והשונאים כבר לא מבחינים בין שמאל נורמלי לשמאל רדיקלי. בתור מי ששייך גם לבני עדות המזרח, אני מסכים בהחלט שזה כואב שיש גם שנאה מהכיוון ההפוך, גם כלפי מזרחים וגם כלפי דתיים. אולי לא הסברתי זאת כמו שצריך במאמר, אבל מה שכואב לי יותר מהכל זה שנאת האחים הנוראית הזאת שמשתוללת בארץ מכל הכיוונים, לווא דווקא מימין.
זה לא שייך לשמאל ולימין.
זה ככה בכל העולם
כל אחד רואה יריב במי שאינו כמוהו.
קל וחומר שזה מפלגה יריבה.
אני לא מצפה מאנשים לאהבה
אלא לפחות לא לשנוא.
ולפחות לא להראות את זה.
אני איתך באותה דעה. יריבות היא לא בהכרח דבר רע. אבל ברגע שיריבות הופכת לשנאה זאת כבר בעיה קשה. אני לא מצפה שכולם יאהבו אותי, זה לא מציאותי. אבל מכאן ועד לשנוא ככה סתם בלי להכיר, זה כואב ולא משנה מאיפה זה בא. אבל כשמדובר בשנאת אחים, זה כואב יותר.
היי Flying Dutchman 🙂 תודה על המאמר, תיכף אקרא.
האם אפשר להוסיף לו תמונה? אתה יכול למצוא תמונות חינם באתרים כמו:
https://pixabay.com/
https://unsplash.com/
נשתמע!
תודה רבה:)
סידרתי את התמונה. אם אתה זקוק לעזרה בהוספת התמונה למאמרים הבאים, שלח לי מייל 🙂
אם תוכל לעזור גם לי יהיה מצוין. תודה..
תודה מקרב לב!!
העם אמר את דברו;לא טוב לך-תישאר בחול.
אנשים משתמשים בהמלצה שלך: הם נשארים בחו"ל.
לגביך, כשאתה כותב מה שאתה חושב, זה עושה שני דברים:
1. מוכיח את הטענה דלעיל.
2. מממש את זכותך להביע דעה. סה"כ כיף, נכון?
אני לא מבין מה הבעיה בבן גביר והגוש,אשמח אם תסביר לי מה היא.
תודה על ההרמה להנחתה. שווה פוסט נפרד. תישאר איתנו
הבעיה שהוא ימני ולימני אין זכות
להחלטת העם.הדמוקרטיה
שייכת רק לשמאל.במידה והעם בחר בו.
וגם אם לא אז העם לא דמוקרטי.
ממילא דעתו אינה נתונה לשיקול דעת.
גם הימין לא יקבל שלטון שמאל.
אבל הכח של התקשורת- בגץ- והצמתים
החשובים עדיין בידי השמאל.
מה אומר ומה אדבר? כאן במקום מגוריי בקצה מערב, כל היום אני עסוק רק בלהדוף גל אחרי גל של התנכלויות אנטישמיות… הייתי אומר שה-"יהדות" שלי היא כל מה שמעסיק את הגויים. לא זאת אלא אף זאת: ה-"יהדות" שלי לא מפסיקה להעסיק אותי! הייתי ממשיך, אבל אני חייב לרוץ לסגור פה מניין…
שנאה זה שנאה, ולא ממש משנה מאיפה היא מגיעה. כשבן אדם רוצה ברעתך, זה לא משנה אם הוא ישראלי,
ערבי, גרמני או אמריקאי. ע"פ מבקרי האתר, לא חסרה שנאה באופן כללי בארץ הקודש, מכלל מקורות.
כמובן גם לא חסרה שנאה בכלל העולם.
אני מסתכל על זה מנקודה כוללת, קרי סך הכל שנאה, ולא נותן משקל נוסף למקור השנאה.
אני מאמין שהרבה ממבקרי האתר שהיגרו, יוכלו להסכים שבמקומם החדש יש פחות שנאה מארץ הקודש.
אני מסכים עם זה ששנאה היא שנאה וזה תמיד כואב. אבל שוב, במקרה שלי, כואבת לי יותר שנאה מבית מאשר שנאה מבחוץ. זו תחושה אישית שלי, אבל כל אחד מרגיש משהו אחר.
חלילא, אני לא מוריד מדעתך. חשוב היה לי רק לציין שלמרות שכואבת לך יותר שנאה פנימית בישראל, שנאה בחו"ל עשויה לכאוב לא פחות.
זה ברור.יותר כואב לך ששכן לא אומר שלום
מאשר סתם מכר אקראי
שראית ברחוב והתעלם.
קל וחומר אם זה חבר.
השאלה האם בכלל יש הרגשת שייכות
האם שמאלן או ימני
ירגישו אחווה בכלל או כל אדם שונה
מהותית ירגיש בכלל אחווה כלפיו
אני בספק רב
המדינה היא של מיגזרים.
איש לנפשו.וגם זה קצת מוגזם
לחשוב שימני יראה בימני אחר
את האדם היקר בעולם.
וכן שמאלני ירגיש כלפי שמאלני
אחר כאילו הוא האיש היקר בעולם.
זה ממש לא עובד ככה.
כל אחד לעצמו לבסוף