Sign In

Remember Me

פרק רביעי: אתנחתא

פרק רביעי: אתנחתא

מהי Duricle ואיפה היא נמצאת?

Duricle היא – ובכן, איך היו קוראים לזה באטלס ברוור מהדורה שישית, זו שבשנות השבעים יכולת להתגאות בה, כי היתה חדשה? "מקום נושא שם". יש שם בקושי כמה בתים, מאוד לא סמוכים זה לזה. מבחינה מוניציפלית המקום "שייך", אם אפשר לומר כך, ל "עיירה" (עאלק…) Fox Cove-Mortier, אשר יש בה בממוצע אדם אחד ל- 100 דונם, ואשר הידלדלות האוכלוסייה בה היא חלק מתהליך נטישת היישובים הכפריים לאורך חופי ניופאונדלנד, המתרחשת כבר כמה עשורים. תהליך זה קשור להתמוטטות הדיג בחוף האטלנטי בגלל דיג-יתר של הקוד, נושא מעניין בפני עצמו שאולי ייסקר ברשומה נפרדת.

מה מעניין ב- Duricle?

היא שוכנת בצד שביל נחמד, שאפשר ללכת בו כשעה ומשהו ולחזור את אותן שעה ומשהו בכיוון ההפוך, ואפשר גם לעבור בו בטרקטורון (ATV, "four wheeler") החביב כל כך על המקומיים בדרכם מאי-שם לאן-שהוא במהלך סופי השבוע. בעונה זו אפשר למצוא בצידי השביל אוכמניות לרוב, ומדי פעם גם פטל וכן ענבות אחרות, למשל Saskatoon Berries (לא להתבלבל עם Dogberries – מרות וקשות לעיכול ללא בישול).

ומה קרה לי ב- Duricle?

ובכן, מפעם לפעם מפעֵם לו מנוע דו-פעימתי לאורך השביל, ובקטעים מסויימים הוא צר וניתן לאותו טרקטורון לעבור בו, רק בקושי. אני שומע אותו מרחוק (כי די שקט) ואני בוחר לעצור בצד השביל במקום שבו, ובכן יש מקום להכיל אותי וגם את הרוכב. בדרך כלל שני רוכבים. עומד ומחכה שם שיעברו. כשהם חולפים על פני אני מנפנף לשלום ומחייך, והם מרימים כף יד לשלום ומברכים במנוד ראש ואני לא רואה אם הם מחייכים כי ראשם בקסדה. תמיד, ואין שוטרים, והם גם נוסעים לאט באופן שנראה כמעט מופגן, עד שאתה נזכר שאין פה על מי לעשות רושם.

אז היום, כששמעתי את הטרטור הדו-פעימתי מתקרב, יצא שהייתי בקטע שהיה די צר לכל אורכו. מכיוון שלא מצאתי "מפרץ" בצד השביל לעמוד בו בנוחות, ובכן עמדתי באי-נוחות בולטת, מגובנן כלשהו ומכונס בתוך השיחים. שני הרוכבים האטו לידי, החלפנו מנוד-ראש כמקובל ונופפנו בכפות ידינו לשלום והם אמרו "תודה". כלומר, הם אמרו בעצם "thank you", כי לא אומרים פה "תודה". אבל הבנתי בכל זאת. הישראלי שבי שאל את עצמו מה קרה פה. הם הביעו תודתם על כך שעמדתי בצד. אמנם תיארתי כבר עד כמה הקנדים נחמדים.

ובכל זאת, יונית, אומר זאת כך: הטרקטורון אמר תודה להולך הרגל, כי הולך הרגל טרח לפנות לו מקום כדי לעבור. דפוקים הא?

קיכלי הסהרון היה – לא לפי הסדר – יזם, חבר קיבוץ, מנהל הנדסה, מדריך טיולים, מפקד בצבא, פקח ברשות שמורות הטבע, חקלאי, צולל, צפר, ועוד כל מיני.  הוא אב לשלוש בנות מחוננות, עובד וכותב במקום רחוק וקר.

Subscribe
Notify of

7 Comments
Newest
Oldest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
Admin
22 days ago

Duricle? אתה גר שם? אוו… בדקתי במפה ולא ידעתי שהמקום הזה בכלל קיים. אבל יש אטרקציה – שביל נחמד 😀 זה נשמע שמצאת את השקט שלך במקום השלו הזה. גם אני לא מבין מה הפואנטה. כלומר, זה לא רק טבעי שהצד "העובר" יגיד תודה לצד "העוצר"? מה אני מפספס פה. חודש שעבר נסעתי לחופשה בדרום אנגליה ונסענו בשביל אפר צר לאיזה חווה. זה היה שביל לרכב אחד, אבל ברגע שראיתי רכב מגיע ממול כל אחד חיפש מפרץ לעצור בו, אם היה להם הייתי ממשיך לנסוע ואומר תודה ולההיפך. המצב הזה הוא כמעט אינטמי. הרי בשביל שתיארת לא עוברים הרבה אנשים,… Read more »

Reply to  קיכלי הסהרון
22 days ago

בעיקרון כנהג, אתה חייב לעצור, ולתת זכות קדימה להולך הרגל (במעבר חצייה). אז זה לא קורה שהולך רגל ממתין לך, כי אתה צריך להמתין לו, אבל אני זוכר מקרה שאישה עם עגלת תינוק רצתה לחצות מעבר חצייה והיא חששה שלא אשים לב, אז לאחר שעצרתי נופפתי לה עם היד והיא עברה עם העגלה. זה קורה.

כן, אני מבין, בישראל לאף אחד לא איכפת מהולכי הרגל, אבל יצא לך לבקר בתאילנד? – שם הולכי הרגל אמורים להידרס כעונש על שאעזו לחצות כביש…

Tomer
Guest
22 days ago

אולי אני כבר יותר מדי שנים כאן מכדי לשים לב, אבל מה הסנסציה בדיוק?

מדרידאי
Guest
Reply to  קיכלי הסהרון
21 days ago

טרקטורון….זה בקטנה, מה תאמר על קורקינט החשמלי ברחבי הערים !
זה מפגע מסוכן ביותר שאף אחד לא אוכף, כמו תמיד, חוקים יש למכביר אך אכיפה 0

מאוד נהנה לקרוא את הפוסטים שלך, המשך בבקשה.