אף אחד לא מחכה לכם בחו"ל

לפני כמה שנים התקשרה אליי חברה שביקשה שאעזור לה לעזוב את ישראל. בדיוק היו בחירות, שוב קיבלו זיבי (לאף אחד כבר אין כוח לומר את כל הפתגם), אני רוצה לעוף מישרא-הל, תעזרי לי.

כמו חברה טובה באמת ניסיתי לעזור.

לאן את רוצה לעבור?

לא אכפת לי, העיקר לעוף מפה. לאן שקל להגר, לאן שלא צריך דרכון אירופי או גרין קארד, לאן שלא צריך מקצוע מבוקש, לאן שאפשר להסתדר באנגלית. אבל לא אמריקה כי שם יש טראמפ וגם טראמפ יהיה זיבי, באנגליה מזג האוויר איכסה ובקנדה מזג האוויר פיכסה, אוסטרליה זה רחוק, אבל בכל מקום אחר שבו אפשר להסתדר עם אנגלית.

טוב תבחרי מדינת יעד ותתחילי לבדוק.

מה צריך לבדוק? מה צריך לעשות? כמה זמן צריך לחכות וכמה זה יעלה? הפניתי אותה לקרוא כאן באתר, ברמה של לינקים לכתבות ספציפיות. זה לא עוזר לי, תבדקי לי.

רוצה פינלנד?

בפינלנד נחמד ועל פינלנד אני גם יודעת, וחוץ מזה שאני כאן ויהיה כיף ולפחות תהיה כאן בת אדם אחת שאת מכירה. בדקתי לה פינלנד, ואז היא נזכרת שממש ממש קר וחשוך בפינלנד. נזכרת אחרי שעשיתי בשבילה עבודת נמלים.

אבל אין לי דרכון אירופי, מי יקח אותי בלי דרכון אירופי? אין לי שם עבודה, אין לי שם דירה, אין לי חשבון בנק.

תירוצים, תירוצים, תירוצים.

מה שעצוב זה שהיא בטוחה שהיא באמת רוצה לעזוב את ישראל והיא באמת מאוד לא מרוצה מהחיים בישראל, אבל כמו הרבה מאוד ישראלים היא נגועה בגישה עקומה מאוד לגבי הגירה.

מדיניות ההגירה לישראל, אם בכלל אפשר לקרוא לזה ככה, היא אחת ההזויות ביותר שקיימות. נתחיל בזה שהיא מבוססת על חוקי הגזע שנקבעו בגרמניה הנאצית, לפי החוק היבש אך ורק מי שמוגדר כיהודי רשאי להגר לישראל ומי שהוגדר מספיק יהודי כדי להישלח לאושוויץ יוגדר מספיק יהודי להיות רשאי להגר לישראל. הנקודה הבאה היא שמדינת ישראל מעודדת ואפילו משכנעת באופן פעיל אנשים שהיא מגדירה כיהודים להגר אליה. לא רק שהם מוזמנים ללא שום תנאים אלא גם תקבלו סל קליטה, סיוע ראשוני בהתאקלמות וליטרלי שטיח אדום בשדה התעופה.

ולא משנה מאיפה הגעתם, לא משנה אם אין לכם השכלה ואין לכם כסף, לא משנה בני כמה אתם ולא משנה כלום. רק תהיו יהודים, גם אפילו לא לפי ההלכה, בואו בכל זאת ותחיו בישראל כאזרחים סוג ב'. אבל לא נגלה לכם שתהיו סוג ב', בואו בואו.

לדעתי זה מה שגורם למצעד התירוצים של ישראלים שרוצים להגר למדינות אחרות, הם מצפים שגם במדינות אחרות יתנהגו כאילו שהם עושים טובה שהם באים לגור שם. אני שומעת וקוראת הרבה דיבורים על 'אם מציעים לי עבודה בניו יורק אני עובר מחר', 'אם היתה לי דירה בפריז הייתי חושב לגור שם'.

אפשר למצוא עבודה בניו יורק ואפשר לשכור או לקנות דירה בפריז, אבל למה שמישהו יציע לכם?

ויש את העוד יותר הזויים, אלה עם שטיפת מוח שהם מכנים 'אידיאולוגיה', שאומרים שלא יעזבו את ישראל גם אם יתנו להם דירה בחינם במרכז עיר הבירה ועבודה עם משכורת גבוהה במדינה אחרת, אלה אותם האנשים שמצהירים שלא יחללו שבת אפילו גם אם יציעו להם מיליארד דולר.

שניה, מכינים לכם צ'ק.

איפה מחלקים דירות, עבודות עם משכורות גבוהות ומיליארדי דולרים סתם ככה? נשמע שמנסים להמציא תוכנית ריאליטי זדונית במיוחד שתבחן את הגבולות והעקרונות של אנשי ה'ערכים', יהיה מאוד מעניין מה יקרה אם איזה מולטי מיליארדר משועמם באמת יציע דברים כאלה רק כדי לראות מה כל אלה יעשו ברגע האמת…

הגירה למדינה ששווה לגור בה היא מדינה שיש בה מדיניות הגירה נורמלית והיא תהיה כרוכה במאמץ, השקעה ועבודה כי המהגר הוא זה שצריך לשכנע את המדינה לתת לו לגור בה ולא ההיפך. אלא אם יש לך אזרחות של מדינת היעד אבל גם זה לא מבטיח הגירה מוצלחת, זה חוסך רק את הבירוקרטיה של אישור שהייה ועבודה. גם אם יש לך אזרחות אף אחד לא יזמין אותך, ירדוף אחריך וישכנע אותך לבוא, וגם לא יעשו במקומך כלום.

עדיין צריך למצוא עבודה, למצוא דירה, לפתוח חשבון בנק, לקנות רכב או ללמוד להשתמש בתחבורה הציבורית, ללמוד את השפה והתרבות, למצוא חברים חדשים ובעצם לבנות את כל החיים שלך מחדש.

אם אין אזרחות של המדינה שרוצים לגור בה צריך למצוא דרך לקבל אישור לגור בה, ומדינות נורמליות לא סתם מזמינות כל אחד להגיע ובטח שלא להישאר בהן. אם יש לך מקצוע מבוקש זה יכול לעזור אבל אם לא אז אפשר ללמוד מקצוע שמבוקש איפה שרוצה לגור, אפשר להירשם ללימודים שם.

יש עוד אפשרויות אבל מה שחשוב לזכור זה שתמיד יהיה צריך לעבוד ולהתאמץ כי באמת שאף אחד לא מחכה לכם בחו"ל.

גם לעבור לגור עם בן זוג במדינה שהוא אזרח בה זה בסך הכל קיצור דרך, בניגוד למה שנהוג לחשוב להתחתן עם אזרח האיחוד האירופי לא מקנה מיד אזרחות. המקור של הטעות הזאת היא שוב בגלל ההשוואה לישראל, שמערימה קשיים מעבר לכל גבול הגיוני על בני זוג של אזרחים ישראלים כשבן הזוג הזר אינו יהודי. ביחס להליך שבן זוג זר צריך לעבור כדי לקבל אזרחות ישראלית באמת אפשר להתבלבל ולחשוב שארצות אחרות נותנות אזרחות אוטומטית למי שמתחתן עם בן זוג אזרח מקומי.

בישראל אזרח זר יקבל יחס של פושע ויעבור חקירות ויחווה מעקבים כמו פושע רק כי הוא רוצה לגור עם בן או בת זוג ישראלים בישראל. אישור עבודה לא תקבל, נקבור אותך בניירת ובמקרה של פרידה או אפילו מוות של בן הזוג הישראלי תגורש מישראל גם אם חייתם בה כזוג נשוי במשך שנים ארוכות ואפילו אם יש לכם ילדים משותפים.

לא יודעת מה קורה במדינות אחרות אבל לפינלנד אפשר להגר כדי לחיות עם בן זוג אזרח פינלנד גם ללא נישואין. בשלב הראשון מקבלים אישור שהייה לשנה, אחר כך לארבע שנים (אם אני זוכרת נכון) ואז באופן קבוע. כל אישורי השהייה האלה כוללים גם אישור לעבוד בכל היקף משרה שרוצים, שירותי בריאות ורווחה ובכלל זכויות סוציאליות, וכמובן את החובה לשלם מסים. כדי לקבל אזרחות צריך לעבור מבחן בשפה הפינית (מי שלא עובר את המבחן לא יקבל אזרחות גם עם נישואין לאזרח פיני) ולהוכיח יכולת פרנסה (עבודה או תמיכת בן הזוג) אבל לא חייבים להתחתן, אף אחד לא בולש אחריכם ובמקרה של פרידה בן הזוג הזר לא יגורש אם יש לו סיבה אחרת להישאר בפינלנד.

בישראל לא מעניין אף אחד אם בנוסף לזוגיות עם ישראלי יש לך גם עבודה, לימודים, חברים ובכלל קיום עצמאי כלשהו מחוץ להיותך בן או בת זוג של אזרח ישראלי. הסתיימה הזוגיות- ביי.

לדעתי זה ממש מעוות להקטין את קיומו של אדם בפני עצמו, לרוב בני האדם יש חיים משל עצמם והם לא רק בני זוג של מישהו. במהלך כמה שנים אפשר לבנות לעצמך חיים שלמים שהזוגיות היא חלק מהם, לפחות רשויות ההגירה של פינלנד מבינות את זה.

במקרה כזה אולי יש בן או בת זוג שכן מחכים לכם בחו"ל אבל עדיין צריך להשתלב במדינה חדשה, ועדיין אף אחד לא יעשה במקומכם שום דבר.

היוצא מן הכלל של 'אף אחד לא מחכה לכם בחו"ל' זה רילוקיישן.

לפי מה שידוע לי ברילוקיישן כבר יש הצעת עבודה במדינה אחרת או שהעובד עובר לסניף של אותה החברה במדינה אחרת, יש דירה מוכנה או לפחות סיוע במציאת דירה והמעסיק מטפל בכל אישורי השהייה. זו לא אפשרות שזמינה לכולם, יותר למי שעובדים בחברות בינלאומיות שיש להן סניפים גם בישראל.

נראה שבישראל הביטוי 'רילוקיישן' משמש כשם נרדף להגירה, כלומר שוב מצפים שמישהו אחר יעשה במקומכם את כל העבודה וכל מה שתצטרכו לעשות בעצמכם זה לארוז ולטוס.

בפינלנד הגישה העצלנית הזאת היא מתכון לכישלון. שום דבר לא בא בקלות וכל מה שיש לך או רוצה שיהיה לך צריך להרוויח, אף אחד לא יעשה במקומך שום דבר.

ביטוי מאוד ישראלי בהקשר של הגירה שיש לי איתו בעיה זה 'נחיתה רכה', נתקלתי בו לא פעם כאן באתר וגם מעוד אנשים שביקשו ממני עצות להגירה. נתחיל בזה שאני לא ממש מבינה את המשמעות של 'נחיתה רכה' כי אצלי זה יוצר אסוציאציה לעצלנות ומתקשר לתנאים שמקבלים המהגרים היהודים לישראל, מחכים לך עם דירה לפחות זמנית וסיוע כלשהו. אולי כשמהגרים מישראל הכוונה היא קהילה יהודית או ישראלית להשתלב בה?

אני עצמי לא חברה בשום דבר כזה ואין לי שום קשר עם יהודים או ישראלים בפינלנד כקהילות, לדעתי אין בזה שום יתרון ובכלל מה הטעם להגר אם מתכוונים להסתגר בתוך הקהילה, אבל כן יכולה להבין למה יהיו מהגרים שיחפשו מדי פעם את חברת בני ארץ מוצאם.

אחד החששות הנפוצים מבחינת הגירה זה ההיבט החברתי, אולי אפשר למצוא דירה ועבודה אבל לפתח חיי חברה ופנאי יכול להיות יותר מאתגר ולפחות לדעתי זו הסיבה שאנשים מחפשים את בני ארץ מוצאם כשהם מהגרים למדינה אחרת כי אלה אנשים שלפחות מדברים את אותה שפה ומגיעים מאותה התרבות. האם זו הכוונה במושג 'נחיתה רכה'? האמת היא שבשבילי זה לא היה רלוונטי והסתדרתי עם פינים ילידים מהרגע שהגעתי לכאן, אם הכוונה היא חברתית זה לפחות לא נשמע כמו עצלנות…

שוב, לא יודעת לגבי מדינות אחרות אבל בפינלנד אף אחד לא מקבל נחיתה רכה בשום תחום. זו ארץ קשוחה עם מנטליות שמקדשת עצמאות ועבודה, הציפייה שיעשו משהו במקומך תזכה אותך בבוז והסתמכות על קשרים והיכרויות לא תביא אותך רחוק. זה מתבטא בדברים קטנים יחסית, למשל כשיוצאים לטיול בטבע ורוצים להבעיר אש במקום שמיועד לכך תמיד יהיו שם עצים מוכנים אבל לפני שעוזבים צריך לחטוב ולמלא בחזרה את מה שהשתמשת בו כי אין ארוחות חינם וגם אין בולי עץ בחינם.

בימינו כל המידע שאפשר לרצות, בכל תחום שהוא ולא רק לגבי הגירה, זמין באינטרנט. צריך לחטט ולחפש עד שמוצאים, זה לא בהכרח יהיה קל ומהיר ואין שום סיבה שמישהו יעשה את זה במקומך אלא אם יש מי שמציע שירות כזה בתשלום. רוצה לדעת מה צריך לעשות כדי להגר לפינלנד? חיפוש בגוגל יתן הרבה מידע לפחות באנגלית, כמו בכל נושא אחר. מצד שני זה מידע כללי וכל מי שרוצה להגר יצטרך לברר דברים לפי נסיבות חייו ולפי מה שרלוונטי עבורו.

למה נזכרתי דווקא עכשיו בחברה שהתקשרה אליי לפני כמה שנים וביקשה שאעזור לה להגר?

כי היא עשתה את זה שוב למחרת התקיפה של איראן את ישראל ועוד פעם בסוף השבוע האחרון, וגם הפעם היא לא באמת תהגר.

היא גם לא האמינה שאני באמת אהגר ודי הפתיע אותה כשאחרי קיץ 2011 ומחאת הקוטג' שלו באמת היגרתי, כמו שאמרתי שאעשה אם המאבק הזה ייכשל. איתה ישבתי באוהלים ברוטשילד וביחד עשינו תוכניות לעתיד טוב יותר, אבל בישראל לא יודעים לעשות מחאה ובבחירות שהגיעו אחריה שוב קיבלתם זיבי. וזה גם מה שימשיך לקרות בבחירות הבאות, כלומר נראה שזה מה שמשום מה העם רוצה.

אני החלטתי לעמוד במילה שלי אבל בעיקר החלטתי שמעכשיו לומי עושה מה שטוב בשביל לומי ואנשים אחרים מוזמנים לקחת אחריות על חייהם שלהם, הצבעתי ברגליים ובאמת עזבתי.

אם כבר הגעתי לקיץ 2011 ולטענותי על שבישראל לא יודעים לעשות מחאה אפרט קצת, כשהגעתי לאוהלים ברוטשילד היה קצת קשה לא לראות בזה בילוי. יושבים באוהלים, מישהו מנגן או משמיע מוזיקה, מכינים ומקשטים שלטים ובערב הולכים להפגנה, אחרי ההפגנה חוזרים לאפטר פארטי קטן באוהלים ואז הביתה. מתכננים את המשך השבוע, אני לא יכולה לבוא להפגנה היום כי צריכה לקום מוקדם בבוקר לעבודה. ואני לא אוהב את הסלב שמופיע בהפגנה מחר, אחכה שתהיה הפגנה עם הופעה שווה. גם אני חטאתי באלה, אמנם הקפדתי להשתתף בכמה שיותר הפגנות אבל המחאה האמיתית היתה בחרם צרכנים והדרישה האמיתית היתה החלפת השלטון.

בפעם היחידה שהייתי בהפגנה שבאמת הרגישה כמו הפגנה מישהו ניפץ איזה חלון, הגיעו כמה ניידות והמפגינים התפזרו כמו עכברים מבוהלים. נכון שזה לא לגיטימי לשבור חלונות אבל התמונה שנוצרה במקום, של מפגינים שבורחים כשבאה משטרה ומקלקלת את הכיף, היתה אחד הדברים שגרמו לי להתייאש סופית מהכאילו מחאה הזאת. בבחירות הבאות השלטון לא התחלף וההישג היחיד היה הורדת מחיר הקוטג' באיזה שקל וחצי, ייאיי.

האמת היא שכן היה שם הישג משמעותי מאוד אבל לא עבור העם, אלא דווקא עבור נבחרי הציבור. הם ראו שהציבור לא באמת יתנגד למה שהוא לא מרוצה, כדי להמשיך להשתין בכיף על הציבור אולי צריך לחלק לו קצת מטריות אז בסך הכל שווה.

אותה הגישה העצלנית היא זו שגם מונעת מאנשים לעשות מעשה ולהגר, או שבאמת לא מספיק רע להם ויש להם מספיק מה להפסיד. מי שלא יכולה ללכת להפגנה כי היא צריכה לקום מוקדם לעבודה מעדיפה להישאר באזור הנוחות שלה, לא לקחת סיכון כי הסיכון הוא לאבד את העבודה ואז יהיה עוד יותר גרוע. זה לא לקחת ברצינות את ההפגנה ובעצם להבין שנוכחותה או אי נוכחותה שם לא תעשה הבדל. כשמדובר בהגירה ההחלטה אם לעשות או לא לעשות מעשה משפיעה עליך ישירות ובאופן מיידי אבל גם הסיכון והמאמץ הנדרשים הם גבוהים בהתאם, עדיף לקטר על כמה שרע בישראל ולהשאיר את העזיבה כחלומות ותוכניות תיאורטיות. וכמובן לטוס למדינה אחרת לפחות פעמיים בשנה, הגירה זה מסובך מדי אז נסתפק בסופ"ש התרעננות פה ושם.

למרבה האירוניה לבן הזוג של אותה החברה יש אזרחות של מדינה באיחוד האירופי (היא שכחה שזה עוזר גם לה בעיקר אחרי שהם התחתנו) ולשניהם מקצועות מבוקשים, שניהם מצהירים בכל הזדמנות שהם מתים לעוף מישרא-הל אבל הם לא באמת יעשו את זה. הם יכולים לבחור מדינה באיחוד שהם רוצים לגור בה, לברר איך מתאקלמים בה ולמצוא שם דירה ועבודות, אבל הם מאוד פוחדים לעזוב את החרא שהם מכירים.

כל התירוצים, ההשתפנות והעצלנות זה בעצם להפנים שבאמת אף אחד לא מחכה לכם בחו"ל. זה יכול להיות מייאש, אבל מי שפשוט לא רואה את עצמו מבלה את שארית חייו בישראל יעשה מה שצריך לעשות ויתגבר על המכשולים.

היא אולי התקשרה לבקש את עזרתי בהגירה אבל מה שהיא באמת רצתה זה לקטר, להוציא עצבים על החיים בישראל, להביע בגלוי ובמילים את קנאתה (המפרגנת) על שהצלחתי לעוף משם אבל בעיקר לשכנע את עצמה שהיא לא באמת תהגר. גם לא אם באמת מישהו יעשה במקומה את כל הבירורים והסידורים, עד לרמה של לארוז לה את המזוודה, וזה קצת מעציב אותי.

מה למדנו מכל זה?

הגירה זה עבודה קשה וצריך להתאמץ כדי להצליח. גם אם יש לכם אזרחות, בן או בת זוג אזרחי מדינת היעד או אם אתם מהגרים במסגרת רילוקיישן אולי חסכו לכם קצת בירוקרטיה אבל זה קיצור דרך, עדיין יש הרבה דרך.

ישראל היא יוצאת מן הכלל, הכאילו-מדיניות הגירה של ישראל היא ייחודית ושאר העולם לא מתנהל ככה. שוב, גם לא אם יש לכם אזרחות של מדינת היעד. כדי להגר למדינה נורמלית ברוב המקרים צריך שיתקיימו תנאים כלשהם למתן אישור שהייה ועבודה, אזרחות תקבלו אחרי כמה שנים של מגורים בה ותוכיחו שהשתלבתם בה לפחות ברמה כלשהי.

תמיד יש סיבות ותירוצים למה לא להגר, ולצורך העניין למה לא לעשות משהו אחר שרוצים, ואם החלטנו שרוצים אז החלטנו שגם מוכנים להתאמץ כדי להשיג את המטרה. חפשו עבודה, בדקו מחירי שכירות, מצאו מסגרות לילדים, הירשמו ללימודי שפה.

עשו את כל זה בעצמכם, להתייעץ תמיד אפשר וכדאי אבל אף אחד לא יעשה במקומכם את העבודה.

עוד כמה מילים לגבי נחיתה רכה:

כן אפשר להקל על עצמך את תהליך ההגירה, אבל זה משהו שצריך לעשות בעצמך וידרוש לא מעט עבודת הכנה. ברוב המקרים מי שמהגר למדינה אחרת מתכנן את זה הרבה זמן מראש, זמן שבו אפשר להספיק הרבה עוד לפני שנוחתים במדינה שעוברים לגור בה.

אפשר לפחות להתחיל ללמוד את השפה, אפשר להתחיל לחפש דירה ולהכיר את שוק הנדל"ן המקומי, אפשר להיכנס לאתרים של חנויות מקומיות ולראות מה מוכרים בהן, אפשר לברר איפה מתקיימות פעילויות פנאי שאוהבים, אפשר לברר על איך משתמשים בתחבורה הציבורית ואם כבר יודעים פחות או יותר איפה נגור אפשר גם לתכנן מסלולים. אפשר גם לצאת לסיורים וירטואליים כמעט בכל מקום בעולם, להסתכל על מפות של האזור, אם מגיעים לשם לביקור לפני שעוברים סופית אפשר להתנסות בכל זה. אפשר לקרוא אתרי חדשות ותוכן של המדינה שמתכוונים לעבור אליה גם אם עדיין לא התחלתם ללמוד את השפה, הפיצ'ר של גוגל טרנסלייט מאוד יעיל ומאוד עזר לי כשהתחלתי לקרוא בפינית.

כמובן שאפשר למצוא מידע ופירוט ברשת, גם יש קהילות ברשתות החברתיות שמיועדות בדיוק לדברים כאלה, אבל לדעתי זה הורס את הכיף. כשהייתי מהגרת חדשה בפינלנד מאוד אהבתי להיתקע שעות בסופרמרקט ובעיקר בחנויות הכלבו ולחפש כל מיני מאכלים חדשים, שנים לאחר מכן אני עדיין מוצאת דברים חדשים ומעניינים וזה עדיין כיף.

עכשיו זה עוד יותר כיף כי הכרתי כאן חברה בסטי חדשה שחולקת איתי את התחביב הזה, במקום לסיים את הקניות במהירות אנחנו נתקעות שעה ליד כל מדף כמו שתי הזויות וקוראות את התויות על הגבינות…