הגירה למטרת לימודים

סיימתם תיכון והחלטתם ללמוד לימודים אקדמיים במדינה שאינה ישראל? סיימתם תואר ראשון ואתם מעוניינים להמשיך הלאה ולמצוא תואר שני שיתאים לכם יותר מההיצע בארץ, אולי בגרמניה? ואולי סיימתם תואר שני כבר ואת הדוקטורט אתם חולמים לעשות באוניברסיטת אוקספורד? אולי הפוסט-דוק בארצות הברית קורץ לכם יותר? ואולי בכלל מעניין אתכם ללמוד שפה חדשה? כדי לענות על שאלות אלו, כינסנו עבורכם את המידע הבסיסי לגבי העולם שבחוץ, וצירפנו גם לינקים שמאפשרים מחקר לגבי כל מדינה ומדינה בנפרד.

לימודים מחוץ לישראל אינם "רק" לימודים לתואר או תעודה. הם מאפשרים לכם לחוות את העולם: להכיר חברים חדשים, תרבויות מרתקות ומקומות מדהימים. בהרבה מקרים רמת הלימודים בישראל אינה מספקת ו/או אינה מתוקצבת, תנאי הקבלה אינם מאפשרים גם לבעלי ציונים גבוהים מאוד להתקבל לפקולטות מסוימות (לפעמים בשל יותר מדי התנשאות וחשיבות עצמית של האוניברסיטה), ומיותר לומר שתואר מהאוניברסיטה העברית לא קורץ למעסיקים כמו תואר מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק.

הכלל הבסיסי לכל העולם: לכל אוניברסיטה חוקים משלה, ולא קשור באיזו מדינה היא נמצאת. יש כללים מקובלים לגבי שפת הלימוד בתארים מסוימים ובמדינות מסוימות, אבל כל אוניברסיטה היא עולם ומלואו. יש הבדל בין אוניברסיטאות ציבוריות, אוניברסיטאות פרטיות, קולג'ים קהילתיים ומכללות פרטיות. יש מדינות בהן אין צורך בתואר אקדמאי, ובאותה מידה אדם יכול לעשות הכשרה מקצועית, שכוללת גם תיאוריה וגם פרקטיקה.

בכל תחום יש דירוג פנימי של מוסדות הלימוד המובילים. כך, לדוגמא, בוגרי בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד נחשבים ליותר טובים מאלו של אוניברסיטת וירג'יניה (UVA), אך בוגרי מחלקת היסטוריה אמריקאית של UVA נחשבים לטופ שבטופ בארצות הברית, ואילו אלו שיצאו מהארוורד, קצת פחות.

תואר ראשון: ישנה חשיבות למוסד הלימוד, אך במדינות רבות, ובעיקר בארצות הברית, תואר ראשון הוא ארבע שנים (השנתיים הראשונות הן בדרך כלל לימודים כלליים). בארבע השנים הללו אתם צריכים להחליט לאן פניכם מועדות, ואז לנסות להתקבל לבית ספר לתואר שני (רפואה, משפטים וכו'). בנוסף, בכל מדינה צריך להוכיח במבחן את היכולת שלכם לשלוט בשפה המקומית. לתואר ראשון בגרמניה, למשל, כמעט ולא קיימות תכניות שאפשר להתקבל אליהן ללא ידיעת גרמנית ברמה אקדמית, כפי שהוגדרה על ידי האיחוד האירופי. עם זאת, בפולין והונגריה, לדוגמא, אין צורך בידיעת השפה המקומית בלימודי רפואה.

תואר שני: אם עשיתם תואר ראשון בישראל, והחלטתם להמשיך לתואר שני במדינה אחרת (תואר שני שאינו מצריך פרקטיקה, כמו רפואה או משפטים), יש לשים לב מה כוללת התכנית בתואר אותה אתם רוצים לעשות. הרבה מתכניות התואר השני משולבות כמסלול ישיר לדוקטורט, ולכן נמשכות 7 שנים, ולא שנה או שנתיים. כמובן שלא כל התכניות לתואר שני הן כאלו (יש הרבה תכניות מצוינות למנהל עסקים, למשל, שנמשכות שנה או שנתיים). כמו כן, יש הרבה מאוד תכניות בינלאומיות, כלומר לדוברי אנגלית.

דוקטורט: כאן האפשרויות רבות יותר משום שרוב המסלולים הם באנגלית. עם זאת, תנאי הקבלה הם פחות "ידידותיים למשתמש" ולעיתים קיימת דרישה סמויה (כלומר, שאינה מוכרזת בפומבי ובאתר האוניברסיטה) לתואר מאותה המדינה. כך, לדוגמה, בגרמניה אין אפשרות להתקבל לדוקטורט אם אין לכם לפחות תואר אחד מאוניברסיטה גרמנית. אנחנו ממליצים על גישה אקטיבית לפני הגשת הבקשה להתקבל לדוקטורט, והיא פניה לפרופסורים שעוסקים בתחום שלכם ובאוניברסיטאות שאתם רוצים להתקבל אליהן. אם תעניינו אותם מספיק ותבקשו (ותקבלו) ראיון אישי, זה ייתן לכם נקודת פתיחה ועדיפות בתהליך הקבלה. בארצות הברית ובריטניה זה מאוד מקובל, אבל בגרמניה יש איסור גורף על פרופסורים לדבר איתכם לפני הקבלה לתואר. כמו שאמרנו, כל מדינה ו/או אוניברסיטה הן עולם ומלואו…

לינקים פנימיים:

• עשרה הבדלים בין מבחן IELTS ומבחן TOEFL

סרטון – למה ללמוד בחו"ל?

להארות, הערות ועדכונים, אנא פנו אלינו ונעדכן בהקדם, תודה!