אלרגיה לשמש, במדינה חמה

יש הרבה סיבות להגר, ואנשים מהגרים וישמיכו להגר. אבל לא הרבה שמענו על אנשים שמהגרים ממסיבות בריאותיות. יש מיליון ואחת סיבות למה לא טוב לי כאן, מהסיבה בסיסית שאני לא מתחברת בשיט לתרבות כאן ומרגישה שונה, מהשחיתות של הממשלה ומיוקר המחייה, מזה שבתור צעירה זה חלום בלהות להשיג דירה לעצמי ועוד ועוד … אבל הסיבה שמביסה במכה אחת את כל הסיבות האלו, היא בעצם סיבה בריאותית שגורמת לחיים שלי בישראל להיות בלתי נסבלים.

קיץ, עונה של כיף, שמש ים ואבטיח … כמעט כל אחד אוהב קיץ, אבל אצלי, קיץ זה עינוי אחד גדול, סבל ובעיקר סבל רב.

אני יכולה להתמודד עם שלג, עם סופת רעמים וברקים ועם ערפל, ואפילו מומלץ. אבל עם חום, ואפילו החמימות הכי קטנה, אני קורסת בשנייה.

מגיל קטן אני סובלת מאלרגיה לשמש, שבאה להגיד שלום בכל יום שמשי בחורף ומתמקמת סופית על הגוף כבר מתחילת מרץ ועד סוף ספטמבר-אוקטובר. זה בא לידי ביטוי בכוויות אדומות על הרגליים, ופריחה בעיקר על הגב והחלק העליון של הידיים והרגליים. גירודים מכאן ועד הודעה חדשה ועור אדום, שלפוחיות באצבעות, עיניים שורפות, אף נוטף ונימי דם שמתפוצצים. חשיפה מידית לשמש גורמת לי סינוור אוטומטי, מיגרנה וסחרחורת איומה. לא משנה גם אם שתיתי 5 כוסות מים לפני ויצאתי עם שמשיה, כובע, משקפי שמש. זה הסיוט שאני עוברת כל שנה בעיקר בין מאי לספטמבר.
האלרגיה הזו, לא באה לבד. היא מלוות ברגישות לא ברורה לחום, שאף רופא לא מצליח להגדיר. אפילו כשאני בחורף מול גוף חימום אני מתחילה להרגיש סיפטומים של עייפות, כאבי ראש, סחרחורת ובחילה. ובקיץ, האלרגיה והרגישות מתחברות להן יחד וגורמות לחיים שלי להיות בלתי נסבלים. אני לא יכולה לצאת מהבית, כשהייתי עוד תלמידה הייתי נשארת בבית בימי שרב או יוצאת ממש מוקדם עוד כשאין שמש חזקה. כשהייתי בבית בחופש הגדול, הייתי סוגרת את כל התריסים בבית עד שהייתה חשיכה מוחלטת ומדליקה מזגן על טמפרטורה נמוכה. אנשים היו קוראים לי ערפד. לא מסוגלת לסבול אף לו קרן שמש אחת. מיד אני מרגישה סחרחורת, כאבי ראש וגירודים. כשאני קמה כל בוקר ביום קיץ, אני ישר מסתנוורת מהשמש וכמעט נופלת, תוקפת אותי סחרחורת איומה ואני מסוגלת לא לאכול עד הערב בגלל הבחילות וחוסר התאבון שפוקד אותי. אני רצה לסגור את כל התריסים. כמובן, בגלל שאני לא לבד, בערב ההורים שלי פותחים את התריסים ולפעמים אנחנו רבים על השטות הזאת.
כל הזמן חם לי, כבר ממרץ אני לובשת חולצה קצרה ואומרת ביי לגרביים ולסוודרים. אפילו מטיול קצר בחוץ עם רוח קרירה אני חוזרת כולי מתנשפת ומזיעה. ממה ?!
ואם ההורים שלי לא מדליקים מזגן בלילה, אני גם לא מסוגלת לישון. אני סובלת הרבה מנדודי שינה בקיץ. אתם בטח מתארים כבר איך נראה חשבון החשמל שלנו כל קיץ … השנה למשל, מיוני עד ספטמבר רצוף המזגן היה פתוח רצוף כמעט 24/7.

כבר עכשיו אני בבית כי לקחתי כבר ימי מחלה כי קמתי בבוקר עם מיגרנות וסחרחורות. העיניים שלי שורפות ממש והפריחה ממשיכה להתפשט. אני לא רואה את עצמי מצליחה לתפקד כאן בארץ בעבודה, הרי אני לא יכולה להחסיר מעבודה במשך 4 חודשים רצוף בגלל אלרגיה. אף עבודה לא תקבל אותי ואם יוקר המחייה כאן אני לא רוצה לתאר אפילו מה יקרה לי. כל השפעות שלי והחום מגיע דווקא בקיץ. לפני שנתיים היה לי שפעת עם חום 38 והצטננות ביום שרבי של 40 מעלות בחוץ. ואפילו לא הדלקנו מזגן, כי הבית היה קר [ זה היה בתחילת מאי]. וזו ההוכחה שהשפעת לא מגיעה מהמזגנים. למחרת אגב, היה 23 מעלות וקריר, והשפעת נעלמה כלא הייתה.

מיותר לציין שאני סובלת הרבה מקוצר נשימה בגלל האובך כאן, בגלל החנק בקיץ. אני לא מסוגלת לא ללבוש גרביים ולא שום מכנס או חולצה ארוכה. כל שנה הייתי רבה עם המורה לספורט חחח.

אני לא יודעת מאיפה המקור של זה, והבנתי שאני לא היחידה במשפחה שלי שסובלת. גם דודה שלי וההורים שלי סובלים מזה, אבל לא בקיצוניות כמו שלי. חלק אומרים שזה בגלל שאני עם עור בהיר ושיער שטני, אחרים אומרים שזה בגלל שיש לי גנים של מדינה קרה, ואחרים, טוענים שזה חוסר התאמה קיצוני לאקלים הישראלי.

סבלתי מלא טענות מאנשים כשהייתי צעירה יותר שאני ממציאה את זה מעצלנות, ושזה לא הגיוני כי נולדתי בארץ. הרכזת של השירות לאומי צעקה עליי פעם אחת שאפסיק עם התירוצים העלובים האלו, כשאמרתי לה שאני לא מסוגלת לצאת החוצה כדי לעשות שליחויות כי אני מתמוטטת מהחום.
אבל אין קשר בכלל בין הדברים !

יש בעיה וצריך לפתור אותה. האלרגיה לחום מונעת ממני להתקדם בחיים. אני תקועה בבית, סובלת וחולה. במשך 4 חודשים של עינוי שלא נגמר, שרק המזגן מצליח להחזיק אותי בחיים. ואין לי ברירה, אני הייתי ואצטרך להמשיך לצאת. בין אם לקחת את אחותי מהגן כשהייתי צעירה יותר, בין אם ללכת לבית ספר או לעבודה … וכל יציאה כזו מרתקת אותי למיטה למשך שעתיים, עד שאני מתאוששת. בשנה שעברה, כשחזרתי הביתה משירות לאומי, והיה ממש חם, שפכתי על עצמי בקבוק מים מרוב שהרגשתי שאני עומדת להתמוטט. אני גוררת את עצמי בקושי לתחנת אוטובוס כשאני נוסעת לעבודה, עד כמה שהיא קרובה כל הדרך מלאה בשמש חזקה.

ויש פיתרון לסבל הזה. לכן אני רוצה יותר מתמיד להגר. אני רוצה פעם אחת לחיות חיים בריאים בלי חרדות מהקיץ ומכל יום שמשי. וכאן רציתי לשתף אתכם בצד הפחות מוכר להגירה, הצד הבריאותי. שלעיתים יש בעיה בריאותית שמאלצת לעבור למקום אחר, ובמקרה שלי, לאקלים קר. ולפי דעתי, זה קובע הכל. הזכות הבסיסית שלי לחיים בריאים.