Sign In

Remember Me

מהו קנאביס ולמה המדינה רודפת את הצרכנים שלו?

מאמר דעה מאת ע.ל.
winnerזהו המאמר הראשון על קנאביס. לקריאת מאמר ההמשך לחץ על הקישור : המדריך העולמי לחובבי הקנאביס

להלן תזכורת לגבי הסכנה הכי גדולה של הקנאביס: העובדה שהוא לא חוקי

אפשר למות ממנת יתר של אלכוהול. אפשר למות ממנת יתר של קפאין. אפשר למות ממנת יתר של אופטלגין, אקמול, דקסמול, אספירין, מורפיום ושלל סמים חוקיים. מה שאי אפשר, גם אם ממש מתאמצים, זה למות ממנת יתר של מריחואנה/קנאביס/חשיש/גראס או איך שלא תקראו לצמח הזה, שהפך להיות לא חוקי רק בגלל אינטרסים כלכליים של חברות התרופות (וכנראה גם הנייר והבדים). אתם יודעים למה אי אפשר למות ממנו? כי הוא בסך הכל צמח בעל רעילות נמוכה במיוחד (כדי לקבל "הרעלת קנאביס", שמעולם לא התרחשה בהיסטוריה, יש לעשן עשרות קילוגרמים (!) של קנאביס אורגני חזק במיוחד). כמובן שהקנאביס הוא לא חומר סינטתי מעובד.

אז מהו בעצם צמח הקנאביס?

מדובר בצמח בעל פרחים שקיים משחר האנושות, בעל סגולות רפואיות ותעשייתיות אינסופיות. משחר ההיסטוריה הקנאביס שימש בין השאר לייצור סיבים חזקים, חבלים, שמנים, בדים, ניירות, חוטים ועוד, לצד שימוש למטרות רפואיות רבות ומגוונות, שכן לקנאביס יכולת מופלאה לשכך כאבים ולעודד תיאבון למשל. בתרבויות רבות הקנאביס נחשב ל'עשב החכמה' במקרה היצירתי ולתרופת פלא במקרה הפרקטי. מכל עולם הצומח, הקנאביס הוא המתנה הכי מועילה ושימושית שניתנה לאנושות, שבתמורה – הוציאה אותו מהחוק.

הקנאביס הוא צמח שגדל פרא בעיקר במקומות שטופי שמש, אך ניתן גם לגדל זנים משובחים שלו בתנאי מעבדה. כאמור לצמח הקנאביס שימושים תעשייתיים רבים, אך שניים מתוך שלושת הזנים שלו משמשים גם לעישון, וגורמים לתחושת "היי" ('ריחוף', בעיקר זן הסאטיבה של הקנאביס) ו"סטונד" ('הימרחות', בעיקר זן האינדיקה של הקנאביס). החומר הפעיל בקנאביס, שנקרא THC והתגלה ע"י פרופ' רפאל משולם במכון יצמן למדע בשנת 1964, והוא אחראי לאותן תחושות משכרות.

cannabis-plantמזה הם כל כך מפחדים? צמח הקנאביס. משמאל: פרח קנאביס מוכן לקציר

כאשר הקנאביס מיועד לעישון, הוא מגיע בשתי צורות עיקריות: מריחואנה וחשיש.

מריחואנה – הפרחים המיובשים של נקבת הקנאביס (בהמשך נספר לכם על מקור השם מריחואנה). מכונה גם 'ירוק', כדי לעשן אותם, נוהגים לקצוץ את הפרחים עם מספריים או מטחנה (גריינדר) ולערבב עם טבק (כדי להקל על תהליך השריפה). לדעת רבים, המריחואנה היא הדרך הטבעית (והטעימה) ביותר להנות מהצמח – מעשנים מהדבר האמיתי, שלא עבר כל תהליך פרט לייבוש, וההשפעה לרוב נוטה לכיוון ה"upper" (מרימה את רמות האנרגיה, מצב הרוח והיצירתיות).

חשיש – חומר מוצק (מגיע לרוב בקוביות או אצבעות) שעשוי ממיצוי שמן הקנאביס. מכונה גם 'חום'. כדי לעשן חשיש, יש להמיס אותו (לרוב על כפית ייעודית או נייר כסף) ולערבב עם טבק. החשיש יכול להגיע ברמות חוזק שונות לחלוטין, וישנן מדינות (מרוקו או אפגניסטן למשל) בהן חשיש הוא הרבה יותר נפוץ ומקובל ממריחואנה. לחשיש טעם שונה לחלוטין, שלא מזכיר את הארומה של המריחואנה, ולרוב ההשפעה שלו נוטה להיות "downer", אז כדאי שתהיה בסביבה ספה זמינה.

ישנן סוגים נוספים, אם כי נפוצים פחות, של קנאביס: ג'אראס, שמן חשיש, אבקת THC וכו', אך מריחואנה וחשיש הם תוצרי הקנאביס הנפוצים ביותר.

שתי השיטות הנפוצות והמקובלות ביותר לעישון קנאביס (מריחואנה או חשיש) הן ג'ויינט ובאנג. ג'ויינט (או: ספליף) היא למעשה סיגריה מגולגלת (לרוב באופן ידני). שיטת עישון זו נפוצה מאוד, ומבטיחה לרוב 'סטלה' נעימה ועדינה. באנג (או: בקבוק) הוא בקבוק עם מעין 'מבחנה' שבה שמים את ה'קססה' (הערבוב של הטבק והקנאביס) ומדליקים – המים בחלקו התחתון של הבקבוק מסננים את הרעלים מהעשן, ואת השאיפה עצמה עושים מחלקו העליון של הבקבוק (הפעולה נקראת 'לעשות ראש'). ההבדל בהשפעה שבין ג'ויינט לבאנג מזכיר מעט את ההבדל בין שוט למשקה ששותים לאט: באנג 'עולה לראש' כמו שוט – מהר ועובד חזק יותר, אך יש שיטענו שההשפעה שלו חולפת גם מהר יותר.

ישנן שיטות שימוש/עישון נוספות לקנאביס, ביניהם גם המאדה (ופורייזר) שנפוץ בעיקר בקרב חולים שזקוקים למריחואנה רפואית, ולא רוצים להכניס עשן לריאות. בשיטה זו, שבשנים האחרונות נעשית יותר פופולרית גם בקרב מעשנים 'בשביל הכיף', פרחי הקנאביס מחוממים בשלמותם בתוך התקן זכוכית מיוחד, ורק האדים של החימום יוצאים מתוך צינורית, וכך ניתן 'לשאוף' את החומר הפעיל (ה-THC) ללא עשן.

איך הקנאביס יצא מהחוק?

תתפלאו לשמוע, אבל עד לשנות ה-30, הקנאביס היה חוקי ונפוץ ברוב מדינות העולם. לעשן ג'ויינט היה דומה לשתיית כוס יין, עישון סיגריה ואפילו בליסת סנדוויץ'. אז איך קרה שדווקא צמח טבעי, רב שימושי, נעים ולא מסוכן לשימוש, הפך ל"אויב הציבור" והוביל לפרופגנדה חסרת מעצורים, שגרמה לו להיות לא חוקי כמעט בכל מדינות העולם?

דווקא אמריקה, אותה אומה שמתגאה בהיותה אומה של חופש, היא האחראית לעוול ההיסטורי, להוקעה ולסטיגמה המוטעית על צמח הקנאביס. אבל עוד לפני שהאמריקנים הוציאו מהחוק את הקנאביס, הם ניסו להוציא מהחוק סם נפוץ אחר: האלכוהול.
בשנת 1920 החלה בארצות הברית תקופת היובש, 13 שנים שבהן האלכוהול הוצא מהחוק. בתקופה זו נאסרו מכירה, רכישה, ייצור או יבוא של משקאות אלכוהולים. בפועל האיסור הוליד רשת שלמה של עסקים בחסות המאפיה, שהמשיכו לספק את האלכוהול לכל דורש, כולל פאבים תת-קרקעיים. צריכת האלכוהול בארצות הברית כמעט ולא ירדה, והתגלתה תופעה מעניינת: האיסור רק גרם לתשוקה עזה יותר בקרב הציבור לצרוך את הסם האסור, האלכוהול. הרבה קוקטיילים מפורסמים, דוגמת "לונג איילד אייס טי", הומצאו דווקא באותה תקופה, כדי להסוות אלכוהול (והרבה) בתוך משקאות תמימים לכאורה.

בשנת 1933 הממשל האמריקני הבין את הטעות שלו, וביטל את היובש. לפתע עשרות אלפי פקחים ואנשי חוק מצאו את עצמם נטולי עבודה. כבר אז החלו רמזים שיש למצוא 'סם חדש' שיהיה אפשר לאסור, כדי לספק עבודה לאותם פקחים, שכל כך הורגלו לשפוך חביות של שיכר, וויסקי ובירות לבורות בפאתי העיירות.
לא לקח זמן רב עד שסומן ה'סם המסוכן' הבא: הקנאביס, שזכה במהרה לכינוי 'מריחואנה'. למה מריחואנה? כי המשתמשים העיקריים של הצמח, מלבד האצולה וסצינת הג'אז של ניו-אורלינס, היו המקסיקנים, ו'מרי חואן' זה שם מקסיקני טיפוסי כמו נניח 'משה כהן' בארץ. אדגר ג'יי הובר, לימים ראש אגף החקירות של ה-FBI, היה מקורב לטייקונים ששלטו בתעשיות התרופות, הנייר והבדים בארה"ב (כמו שיאיר לפיד, מגדולי מתנגדי הקנאביס של ישראל כיום, מקורב לסמנכ"ל 'טבע', אבל נגיע לזה בהמשך) והיה מרודפי הצמח הגדולים ביותר. היתה כאן חפיפת אינטרסים שנראית כמעט חלומית: 'סם' נפוץ בקרב מהגרים ושחורים, שהוא במקרה גם צמח רב-שימושי, שמרפא או עוזר להתמודד עם אינספור מחלות ובעיות, וממנו ניתן להפיק גם נייר, חבלים, בגדים, סבונים ואפילו בטון. אגב, באופן אירוני, הדגל האמריקני הראשון נתפר מבד המפ (סוג של קנאביס שמשמש בעיקר לתעשייה). הקנאביס הוא צמח שמעקב גרורות של סרטן, מעודד תיאבון ופותר בעיות תזונה, נלחם בבעיות במערכת העיכול, משכח כאבים יעיל במיוחד, ומעודד יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה. בדיוק מסוג הדברים שפוליטיקאים וטייקונים שונאים. הקנאביס היה ממש קוץ בתחת של תעשיית התרופות למשל. למה שמישהו יפזול לכיוון של אספירין או מורפיום למשל, אם הוא יכול לקטוף פרח של קנאביס מהאדנית, פרח מצמח שאי אפשר לרשום עליו פטנט, לעשן ולהרגיש טוב? ואם אפשר גם ליצור מקומות עבודה לאותם אנשי תקופת היובש, שיחרימו עציצים במקום לשפוך חביות, אז מה רע?
וככה, בצירוף נדיר של אינטרסים כלכליים, אחרי מסע הפחדה ודמוניזציה מתוכנן היטב (שכלל אינספור סרטים על כך שאנשים רוצחים אנשים אחרים או מתאבדים בהשפעת מריחואנה), הוצא הקנאביס מהחוק בשנת 1937 בארה"ב, שדאגה לאחר מכן להחתים את שאר מדינות העולם על אמנה בינלאומית, שהכניסה את הקנאביס לרשימת הסמים המסוכנים במרבית מדינות העולם (צעד חכם ומתבקש מבחינת בעלי האינטרסים, שרצו "לחסל" את הקנאביס גם מחוץ לארה"ב).

reefer-madness'טירוף החשיש', אחד ממסעות ההפחדה נגד הקנאביס ותוצריו

במקביל, החלו האמריקאים להפיץ אינספור סרטוני הפחדה, בהם מראים אנשים שמעשנים מריחואנה ומשתגעים במקרה הטוב או רוצחים אנשים במקרה הרע. מעניין שהיום כבר אף אחד לא יפיץ סרטים כאלה, כי ידוע שאף אחד לא משתגע ממריחואנה כמו שהראו אז, אבל גם היום בעלי האינטרסים מוצאים אינספור תירוצים כדי להוקיע את הצמח מדעת הקהל.


סרטון הפחדה משנות השישים שנפתח בכיתוב "הרוצח מס' 1 של האומה שלנו"
ומקשר את צריכת המריחואנה לתופעות כמו ריקוד, הומוסקסואליות ואכילת מזון מטוגן
(לא מתועד בהיסטוריה אפילו מקרה אחד של מוות כתוצאה ממריחואנה)

בשנות השישים והשבעים, בעקבות הגל הליברלי ששטף את העולם, החלו מספר מדינות לפקפק בנחיצות של המרדף חסר הפשרות נגד משתמשי ומפיצי הקנאביס. מספר מחקרים שהתפרסמו באותם שנים (בעיקר באוניברסיטאות בריטיות) טענו שלא נמצאה כל הוכחה לנזק ארוך טווח כתוצאה משימוש בקנאביס. למעשה, תוצאות המחקרים היו אפילו חיוביות: נמצא שהקנאביס הוא ממש צמח פלא, שמסוגל להציל או לשפר משמעותית את אורח חייהם של סובלים מבעיות שונות, ביניהם אנורקסיות, הפרעות אכילה, כאבים כרוניים, סרטן, קרוהן ועוד, תוך תלות נמוכה משמעותית מהתלות שמפתחים משתמשי אלכוהול וטבק למשל. המועצה הבריטית לענייני שימוש בסמים, שהוקמה ע"י הממשלה הבריטית, סיווגה את הקנאביס ברמה הנמוכה ביותר, רמה C (לשם השוואה, האלכוהול מסווג בין רמה A לרמה B)  וקבעה שהשימוש בקנאביס פחות מסוכן משימוש בטבק ובאלכוהול, מבחינה חברתית, בריאותית והתמכרותית (צפו בדו"ח)  ובנוסף, נמצא שהרעילות של הקנאביס כל כך נמוכה (עשרות מונים מקפאין למשל), שכדי להגיע לעשירית מסף הרעילות, צריך לעשן קילוגרמים ספורים (!) של קנאביס אורגני, מה שמסביר מדוע אין ולו מקרה מוות אחד מתועד כתוצאה משימוש בקנאביס בתולדות האנושות.

בעקבות אותם תחקירים, החלו מספר מדינות בארה"ב, ביניהם מדינות משמעותיות כמו ניו-יורק וקליפורניה, לחזור בהן מאיסור הקנאביס, אך בשל החוק הפדרלי בארה"ב לא היתה כמעט משמעות לעניין. באותה תקופה החליטה ממשלת הולנד על מדיניות חדשה של דה-קרימינליזציה (אי-הפללה): מעתה ניתן יהיה לקנות קנאביס באופן חופשי מחנויות מיוחדות (קופי שופס) מאושרות ע"י הממשלה, והרשויות יתעלמו לחלוטין מאחזקת קנאביס במשקל של עד חמישה גרם. מה שהחל כניסוי, התברר כהחלטה מוצלחת: סוחרי הסמים נעלמו מהרחובות, אחוזי השימוש בקנאביס (ובשאר סוגי הסמים) ירדו פלאים, ההתלהבות של ההולנדים עצמם מהצמח פחתה משמעותית, וכל זה לפני שמדברים על הרווח הגדול של ההולנדים מתיירות הקנאביס.

כשהאמריקנים השמרנים של אותה התקופה ראו שהקנאביס הולך והופך שוב ללגיטימי בחסות עוד ועוד מחקרים אקדמאים, הגו הקופירייטרים סלוגן מהפכני, שמלווה אותנו עד היום, סלוגן שנקרא "סם המעבר" או "סם השער". הסלוגן הציע את הרעיון הבא: "השימוש בקנאביס מוביל לשימוש בסמים קשים הרבה יותר, דוגמת הרואין". הסלוגן, שחסר כל ביסוס מדעי, עבד מצויין: גל חדש של פחד ושמרנות החל בארצות הברית, הורים שהכניסו שוב את הקנאביס לביתם בתקופת השיא של תרבות ההיפים, לפתע החלו לחשוב פעמיים. התמימות של אז גרמה להם להאמין לכל מה שאומרים בתקשורת, ואם הקנאביס גורם בסופו של דבר לשימוש בסמים קשים, עדיף להימנע ממנו ולהרחיק אותו מהילדים. באותה תקופה כבר היה מופרך לטעון שהקנאביס מוביל לשגעון ולרצח, אז הרשויות למלחמה בסמים ממש רכבו על הגל של 'סם המעבר', בניסיון נוסף להוקיע את הקנאביס מדעת הקהל העולמית. הבעיה היא שריבוי הערוצים, הנישות, תרבות הנגד וכמובן האינטרנט כבר לא איפשרו לרשויות ולתאגידים לשלוט בכל המידע שמגיע לאזרחים, מה שעורר שוב את ההמונים 'לבדוק' את עניין הקנאביס, ולמספר מדינות לבטל את ההפללה של צרכני הצמח (ועדה בריטית: עישון גראס – כמו לאכול מזון מהיר).

בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה מתחזקת של יחס חדש כלפי צמח הקנאביס בעולם. מדינות שלידן אפילו הגישה ההולנדית נראית שמרנית: בספרד, ארגנטינה וצ'כיה למשל אין הפללה על שימוש עצמי, ומותר לכל אזרח לגדל מס' עציצים בביתו. בפורטוגל ישנה מדיניות הסמים הליברלית באירופה, ובמדינה לא מפלילים כלל משתמשים בכל סוגי הסמים (כולל קשים!) מאז שנת 2001. באורוגואווי, המדינה השלווה שבין ארגנטינה לברזיל, ישנה החל מהשנה ליגליזציה מלאה (!) של קנאביס. הללויה.  לפירוט מלא של המקומות הסובלניים והמחמירים בעולם בנוגע לקנאביס, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה השנייה בסדרה: מדריך עולמי: באילו במדינות בעולם ניתן לעשן בשקט?

demonstration-for-cannabis-in-scotlandהפגנה בעד קנאביס בסקוטלנד

ואיך כל זה קשור לאתר leaveisrael.com?

מדינת ישראל היא אחת מאותן מדינות שלא השכילו 'לשחרר את החבל' ולתת לאזרחים לעשות את הבחירה: האם לצרוך קנאביס או לא. המדינה החליטה בשבילנו שקנאביס זה רע. זה לא אומר שאי אפשר להשיג אותו, אבל זה אומר שכדי לעשות את זה, צריך:

1. לבוא במגע עם גורמים מפוקפקים
2. לשלם ביוקר
3. לקבל 'חומר' באיכות ירודה (במקרה הטוב) או מעורבב בצואת פרות, אדולן ושאר חומרים (במקרה הרע)
4. לעבור על החוק – למרות שלא פגעת באיש

מה זה עוד אומר שהקנאביס לא חוקי בישראל?

1. מאות תיקים פליליים נפתחים מדי שנה לאזרחים נורמטיבים שהופכים להיות 'עבריינים ללא קורבנות' – מדוע שאזרח נורמטיבי יחשב לעבריין אם הוא לא פוגע באיש?
2. בשל הקושי/הסיכון בהשגת קנאביס, אנשים (כולל בני נוער) פונים לסמים חוקיים אחרים: אלכוהול (שמעודד אלימות, בניגוד לקנאביס שמעודד רוגע ויצירתיות), סמי פיצוציות (שכוללים שלל חומרים כימיים ממקורות לא ידועים), דבק מגע, גז מזגנים וכמובן סמים קשים.
3. משאבים ותקציבים רבים שמושקעים באכיפה ורדיפת משתמשי קנאביס יכלו להיות מופנים למלחמה בסמים אמיתיים (הרואין וקוקאין למשל) או אפילו באלכוהול (סם חוקי שגורם להרבה צרות ואלימות).
4. האיסור לא משיג שום מטרה – להיפך – מה שלא חוקי זוכה ל'סקס אפיל' – הריגוש שבמעשה לא חוקי. ההוכחה: במדינות בהן אין הפללה של משתמשי קנאביס – כמות המשתמשים יורדת פלאים!

עפ"י נתונים מהשנים 2005-2008, אחוז משתמשי הקנאביס בישראל עומד על 8.9%, ובהולנד (בה אין הפללה בשל שימוש אישי) רק 5.4%!

כמו כן, במחקרים אקדמאים רבים נמצא קשר בין מעמד חוקי לבין ירידה בכמות השימוש, בעקבות ירידה בהתלהבות ממה שהופך לחוקי (!). ישנו אפילו מחקר אמריקאי ששיבח את ההולנדים באומרו: "הצלחתם להפוך את הקנאביס למשעמם", ואכן, לאחר מדיניות אי-ההפללה, הפכה הולנד לאחת מהמדינות המערביות בהן אחוז השימוש הוא הנמוך ביותר (נמוך משמעותית מזה של ארה"ב או צרפת למשל).

אי אפשר 'להעלים' את הקנאביס, כמו שאי אפשר להעלים את האלכוהול. אפילו במדינות מוסלמיות, למרות הלכות האיסלאם המחמירות, רבים שותים המון אלכוהול בסתר (איראן למשל ידועה בכמות הזמנות עצומה של בקבוקי וודקה וליקרים מהמערב, ובאינספור מסיבות אלכוהול מחתרתיות). בני אדם תמיד יחפשו מפלט מהמציאות או משהו להרגע איתו בסוף יום העבודה, במיוחד באיזור לחוץ וחם כמו המזרח התיכון. במקום לתת לאזרחים להרעיל את עצמם עם תחליפים כימים, עדיף היה שהממשלה היתה מפקחת על הקנאביס הטבעי ואיכותו ומרוויחה ממנו יופי של מיסים!

חייבים להיות אובייקטיבים ולתת קרדיט מסויים לישראל. אמנם אנחנו רחוקים שנות אור מליגליזציה של קנאביס, אבל אני חייב לציין שאנחנו נמצאים במקום סביר באמצע ביחס לשאר מדינות העולם. על כמויות קטנות של קנאביס כנראה שלא תשבו בכלא, אבל עצם המגע הלא נעים עם שוטרים, האפשרות לבלות במעצר, הרישום הפלילי (שלעתים קרובות נסגר מתוך חוסר עניין לציבור) וההרגשה הכללית שאתם, אזרחים נורמלים, תורמים ושומרי חוק, נחשבים לעבריינים, עלול להיות מתסכל במיוחד. אחזקת כמויות גדולות יותר עלולה להיות עסק מסוכן מאוד, שכן אפילו כמות לא כל כך גדולה עלולה להחשב לסחר בסמים, תחום בו החוק לא מבדיל בין סמים קלים לקשים!

וכאן העת להזכיר שוב את שורת המחץ (הנכונה מאוד) שלנו: הסכנה הכי גדולה של הקנאביס היא שהוא לא חוקי! 

למתקשים: לא תמותו ממנו, לא תהיו חולים, לא תשתגעו אם אתם לא סכיזופרנים ולא תתמכרו אליו. אתם כן תתחילו לצחוק מדברים חדשים, כן יפתח לכם הראש, תהיו יותר יצירתיים, תהנו יותר ממוזיקה ושאר אמנויות, תהיו יותר חברותיים, תהנו יותר מאוכל (בעיקר מתוקים) ותרצו כל הזמן לשתות.

אז בישראל אמנם פחות מסוכן להדליק ג'ויינט מאשר בתאילנד, ביפן, במלזיה או ברוסיה – אבל כמו שזה נראה, במציאות הבטחוניסטית/לאומנית/צבאית/סאחית/השרדותית של ישראל – הליגליזציה עוד רחוקה שנות אור. במדינה מתוקנת מספיקה אי הפללה, או אישור לגדל איזה עציץ בבית אם אתה מעל גיל 21 ולא נמצא בשום סוג של שירות בטחוני – אבל גם זה נראה רחוק. אמנם חברי כנסת מסויימים הביעו את תמיכתם בקנאביס (מכל מגוון הקשת הפוליטית), אבל לאחרונה, דווקא מפולטיקאי פופולרי שמציג את עצמו כליברל, נשמעים קולות צורמים: יאיר לפיד ומפלגתו 'יש עתיד' ניצבים כרגע ב'חוד החנית' של המלחמה נגד הקנאביס. לפיד, שיש עדויות רבות לכך שעישן מריחואנה בצעירותו, הוא כיום המתנגד הבכיר והנמרץ ביותר (יחד עם שרת הבריאות ממפלגתו) לנורמליזציה כלשהי בנושא הקנאביס, אפילו הרפואי. ולמה? לאיש יש אידיאולוגיה עמוקה וברורה:


26 שניות של נימוק מפורט ומעמיק של יאיר לפיד בנוגע לקנאביס (כולל שורת המחץ 'כי זה לא חוקי')

ההתנגדות הגורפת של 'יש עתיד' לקנאביס, כזו שאפילו הרשות למלחמה בסמים כבר לא מראה, גרמה ללא מעט משתמשי קנאביס לתהות האם יאיר לפיד חתם על איזשהוא הסכם חשאי עם חברות התרופות, אחרת מה יכול להיות האינטרס של אדם כלשהו לצאת באופן כל כך גורף נגד הקנאביס? אז זהו, שיש פתרון לסוגיה: מסתבר שאחד מ'האבות המייסדים' של מפלגת יש עתיד הוא לא אחר מסמנכ"ל 'טבע':

foreign-interestsכשהסמנכ"ל (והמנכ"ל העתידי) של 'טבע' הוא אחד מהאבות המייסדים של 'יש עתיד', פלא שהמפלגה תתנגד לקנאביס באופן כל כך תקיף?
 (תודה לאתר 'קנאביס – מגזין עם כיוון')

והרי לכם עוד הוכחה לכך שמאחורי ההתנגדות לקנאביס עומדים כמעט תמיד אחד מהשניים:
1. אינטרסים כלכליים
2. בורות

מה צופן העתיד לצרכני הקנאביס בישראל?

בינתיים זה לא מריח טוב: המשטרה לא מרפה מהמגדלים, כי כמה קל 'להראות עבודה' ע"י תפיסת מגדלי או צרכני מריחואנה, שהם לרוב חבר'ה טובים שקטים ולא אלימים כמו משתמשי סמים קשים או אלכוהול (לאיזה שוטר יש עכשיו עצבים ללכת מכות או להסתכן עם נרקומנים אמיתיים או שיכורים אלימים?), בנוסף המחירים מרקיעי שחקים, איכות החומר לא מבוקרת, ישנן 'תקופות יובש' רבות ועדיין רוב הציבור בישראל שמרני בדעותיו ובתפיסת עולמו כלפי קנאביס. המציאות הבטחונית/השרדותית בישראל לא רק שלא מעודדת 'יציאה מהקופסא' או מהמיינסטרים הישראלי (מקסימום וודקה-רדבול), אלא שהיא לא מגלה שום סימפטיה כלפי אותם 'סטלנים' שבוחרים לסיים יום עבודה לחוץ עם איזה ג'ויינט. האם המצב צפוי להשתנות?

יש לקוות שיותר חברי כנסת כמו משה פייגלין ותמר זנדברג, שלא נדבר על חברי 'עלה ירוק', יצליחו להשמיע קול ולהעביר חקיקה כלשהי, שלפחות תשנה את היחס של הרשויות כלפי הקנאביס. זה לא נראה באופק, ועד שזה יקרה מאות אלפי ישראלים בעצם עוברים על החוק הישראלי בלי לפגוע באיש. נותר רק לקוות שיום אחד, אולי בעוד כמה עשורים, נתעורר לארץ שבה תפסיק המלחמה המיותרת והמטופשת הזו נגד צמח שיש בו כל כך הרבה תועלת וכל כך מעט נזק לאדם.

אמנם בישראל לא תוכלו להשתמש בקנאביס מבלי לעבור על החוק או לפחד ששמכם יוכתם, אבל יש לא מעט מדינות בעולם בהן שימוש בקנאביס הוא מקובל ונפוץ, ואפילו הרשויות לא יטרידו אתכם. במדינות אלו לרוב תמצאו גם תרבות קנאביס מפותחת ועשירה, לצד חופש אישי וליברליזם.
מהן אותן מדינות שבהן אפשר לעשן בשקט? במאמר הבא תמצאו מדריך עולמי מקיף:

מדריך עולמי: באילו במדינות בעולם ניתן לעשן בשקט?

להארות, הערות ועדכונים, אנא פנו אלינו ונעדכן בהקדם. תודה.


הגב

39 תגובות ב "מהו קנאביס ולמה המדינה רודפת את הצרכנים שלו?"

הודע אל
מיון לפי:   החדש ביותר | הישן ביותר | לפי מספר הצבעות