מכל העמדות, הגישות וההצעות שרצות מסביב מאז פרוץ המלחמה ולמעשה מאז הקמת הממשלה, הרעיון הכי אוילי, יומרני ובזוי בעיני – הוא רעיון ההיפרדות.

ואת זה אני אומר – כמי שאין לו שום זיקה לרוב העם, שהוא בעיני נאלח, בור ושטוף מוח.

רעיון ההיפרדות

רעיון ההיפרדות נגזר מהפערים התרבותיים והחברתיים בין הליברלים לשמרנים בישראל. הליברלים בגדול לא מוכנים להמשיך לממן את הבטלנות והבורות השמרנית, ובצדק מסוים, ולכן הם קוראים למדינה להתפצל לשתיים – מדינת ישראל וממלכת יהודה. בישראל יגורו ההייטקיסטים השמאלנים, וביהודה יגורו שטופי המוח הבורים. סך הכל, נשמע טוב.

רעיון ההיפרדות יוצא מתוך ההבנה העמוקה שחלחלה בחברה הישראלית בשנה האחרונה ביתר שאת, לפיה כלו כל הקיצים. לא ניתן עוד לגשר על התהום הפעורה בין שני הציבורים הללו, ולא ניתן להגיע לשום הסכמה איתם. לכן, לפי אותו רעיון, הדרך הנכונה היא להתגרש.

לרעיון הזה הרבה כוונות טובות, והוא נגזר ממקום שמנסה להתמודד עם הבעיה בצורה יצירתית. אבל כמה שהוא נגזר ממקום חיובי, ככה הוא יותר נבזי ומטומטם.

במהות – מדובר ברעיון דיקטטורי להחריד

איש מבין הקוראים להיפרדות לא מבין מהי דמוקרטיה. ואת זה אני אומר, שוב, כמי שהוא ליברל, חילוני, הייטקיסט, מצביע שמאל, יוצא 8200 ו-750 בפסיכומטרי. דמוקרטיה היא לא רצון החכמים או המשכילים (הלוואי שהיתה). דמוקרטיה היא רצון העם. ואם העם הוא בור להחריד, וזה המצב כאן, אז לכפות החלטות רציונליות כאלה ואחרות על העם משמעה דיקטטורה. ולא, לא חשוב אם מי שיוזם אותה הוא ציוני גדול שעשה צבא שנים ארוכות וכואב לו לראות את המדינה שלו מידרדרת לפי תהום. מה שחשוב הוא לכבד את רצון הבוחר. והבוחר בישראל, טיפש ושטוף מוח ככל שיהיה, ועל זה שהוא כזה אין מחלוקת באתר הזה, הוא עדיין רוב העם, ולפי כללי המשחק הדמוקרטיים הוא זכאי לעצב את גורלו ועתידו כפי שהוא מבין.

רעיון ההיפרדות הוא רעיון אנטי דמוקרטי בצורה קיצונית. נסביר זאת כך: הלכתם לשחק כדורגל בשכונה. התחלקתם ל-3 ראשי קבוצות שיתחרו ביניהן בטורניר. ערכתם הגרלה (דמוקרטית) ויצא שאתם מספר 3 בבחירת השחקנים. השניים שלפניכם לקחו לכם את כל השחקנים הטובים. נשארו לכם רק הפחות טובים. בשל כך פוצצתם את המשחק והודעתם לכל השחקנים: מי שרוצה לשחק באמת שיילך איתנו למגרש ליד ונשחק שם. זה נשמע מגוחך ואידיוטי אבל זה בדיוק רעיון ההיפרדות.

רעיון ההיפרדות הוא דרך המילוט הדיקטטורית והשפלה של כל אלו שהפכו עם השנים למיעוט. אחרי המון שנים נפל להם האסימון שהם מיעוט נדכא בעם, לא רלוונטיים בעליל, אולי 20-25% מבעלי זכות הבחירה, היום, ובדרך להיות 5-8% בתוך עשור שניים. בשל כך, הם מנסים לחמוק מהיותם מיעוט, ולכן קוראים להיפרד. הפסדתם – אז אתם מפוצצים את המשחק.

בפרקטיקה – יש יותר סיכוי שהחמאס יצטרפו כאזרחי המדינה מאשר שתהיה היפרדות בין שני חלקי העם

מעבר לעניין המהותי. בפרקטיקה, אין לרעיון הזה שום סיכוי. אפילו לא 1 מ-1,000. יש יותר סיכוי שיצרפו את החמאס כאזרח למדינה לפני שציבור הבורים יסכימו לגרוע אתכם מהעם. רוצים לצאת? בבקשה, נתב"ג פתוח (בינתיים). אבל אל תחיו בסרט שמישהו פה ישחרר מילימטר מהמדינה הזאת בשבילכם. הפסדתם בבחירות, כבדו את רצון הבוחר. אם רוצים פה להמליך מלכים, סעו לאירופה, לארה"ב, שם אין מלכים ואין סיפורי אגדות.

כדי לייצר היפרדות, כדי להתגרש, צריך להסכים. פה, אין סיכוי שתהיה הסכמה. שחררו מזה. תתקדמו למה שיותר רלוונטי. מי שלא טוב לו בישראל, שיעזוב. זה פשוט. לא צריך לסבך כל דבר.

אבל אני מממן אותם! הם לא ציונים! הם דיקטטורים!

אל תבלבלו לי את המוח על אידיאלים וערכים. אתם בדיוק כמו מה שאתם מייחסים לצד השני – דיקטטורים. רק שבניגוד אליו, אין לכם פיתה על הראש אבל יש לכם חזות אקדמית ושפה מצוחצחת. מעבר לזה אתם בדיוק אותו הדבר. ובגלל שאתם כל כך דומים, אתם פונים לאותה שיטה: לשאוף שהכוח יהיה אצלכם. המימון, הציונות, הצבא, החילוניות – זה רק תירוץ.

רוצים להיפרד? ברלין, לונדון, ניו-יורק – כרטיס כיוון אחד.