רבים משווים את הממשלה הישראלית הנוכחית לימי השלטון של המפלגה הנאצית. לדעתי, יש כאן פספוס גדול בהבנת המצב האמיתי שקורה בישראל. והפספוס הוא, שהמצב בישראל הוא בכמה רמות הרבה יותר גרוע.

פופוליזם = פופוליזם

אנחנו עדים בשנים האחרונות לגל פופוליסטי גלובלי ששוטף רבות ממדינות המערב. הגל הזה ניזון מבורים ושטופי מוח, אשר נכונים להאמין לתיאוריות קונספירציה מופרכות ומקבלים בהכנעה והבנה כל אמירה על "אויב מבית", "שלטון פקידים", "מלחמת אין ברירה" וכו'. הגל הזה שטף מדינות רבות באירופה בתחילת המאה הקודמת, ובמובן הזה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, די אחד לאחד.

פופוליזם, למי שלא מכיר, הוא שיטה פוליטית להשגת שליטה וכוח באמצעות משחק על רגשות לאומיים קשקושיים כאלה ואחרים. הרעיון הוא לאתר וללחוץ על אותן נקודות בעם שגורמות לתחושת כעס, חרדה, זעם. למשל, פופוליסטים ישתמשו ברטוריקה מופרזת ש"העם בסכנה", ו"כולם נגדנו". הם גם ימצאו כל הזמן שעירים לעזאזל, כל מיני אנשי קש כאלה ואחרים שאפשר לטפול עליהם את האשמה, כל פעם מישהו אחר. למשל, בתי המשפט, הצבא, הפקידים, הסמאל, אוסלו, המהגרים, העשירים וכו'. הרצון הוא כל הזמן לגעת ולגרות בנקודות הרגישות של ציבור שטופי המוח, כדי לעורר אותם ולהדליק אותם נגד אויבים דימיוניים. לפי ויקיפדיה:

פּוֹפּוּליזם (מלטינית: populus: 'ציבור' או 'עם'; בעברית, על פי הצעת האקדמיה ללשון עברית הֲמוֹנָאוּת) הוא סגנון בפוליטיקה, המנסה לרכוש את אהדת ותמיכת הציבור מתוך הדגשת רעיון "העם" כקבוצה אותנטית והומוגנית, והניגוד בינו ובין גורמים חיצוניים שאינם נמנים עם "העם האמיתי", למשל מיעוטים, מהגרים, מחנה פוליטי נגדי או קבוצות אליטה בעלות הון והשפעה.הפופוליזם מזוהה לעיתים קרובות עם עמדות אנטי-ממסדיות. פופוליזם אינו אידאולוגיה, אלא הוא אוסף של טקטיקות פוליטיות ורטוריות שמטרתן לצבור ולשמר כוח פוליטי. לכן ניתן ליישמו בהקשר של אג'נדות פוליטיות שונות.

הבעיה עם פופוליזם היא שהוא עובד. הוא עובד מעולה למען האמת. הוא עובד בכל מצב עולם, ובכל תקופה. אבל הוא משגשג בפרט בתקופות מאתגרות. כשקיים קושי, למשל כלכלי, אנשים נוטים להימשך לפתרונות קסם. הפופוליסט מנצל את זה בהנאה וחותר להעצים את כוחו עוד יותר.

היטלר אמר את הדברים האלה בספרו מיין קאמפף עוד לפני מאה שנה. ואפשר לראות שהוא היה חד מאוד בהבנה שלו את המציאות (אם לא יודעים מי כתב את הדברים אפשר לטעות ולחשוב שזה קטע מתוך יומנו של ביבי):

ההמונים נעים באיטיות, ותמיד דרוש להם זמן לפני שהם שמים לב למשהו. רק לאחר שחוזרים אלפי פעמים על הרעיונות הפשוטים ביותר, ההמונים לבסוף יזכרו אותם. כל תעמולה צריך שתהיה עממית ותקבע את הרמה שלה על-פי כושר הקליטה של המוגבל ביותר מקרב הציבור שאליו היא מכוונת. מכאן שהרמה שלה תהיה נמוכה יותר, ככל שגדול יותר ציבור האנשים שפונים אליו… כושר הקליטה של ההמון הרחב מוגבל מאוד; הבנתו מועטה, ולעומת זאת גדול מאוד כושר השיכחה שלו. לנוכח עובדות אלה, צריכה כל תעמולה יעילה להתרכז במספר מצומצם מאוד של נקודות ולנצל אותן בדרך של סיסמאות, עד שגם האחרון בציבור יוכל להסיק את המסקנה הרצויה לו מסיסמאות אלה.

פופליזם הוא השיטה הנאצית לעלות לשלטון ב-1933. בתקופה של כאוס גיאו-פוליטי בגרמניה, כשקיים בלגאן גדול במדינה, משבר כלכלי, ושנאת אחים תהומית כמעט, ניצלו הפופוליסטים הנאצים את המערכת ועלו לשלטון. כדי להבטיח את שלטונם הם דאגו (בעצמם או בעזרת ניצול הזדמנות) ששריפת הרייכסטאג תהדהד כאירוע פגיעה אנושה "בעם", וכך העבירו חוקי שעת חירום שנתנו להם כוח בלתי מוגבל למעשה (ביניהם חוק ההסמכה).

הפופוליזם כבש את גרמניה ב-1933 וכבש גם את ישראל ב-2023. גם שם, גם כאן, הפופוליזם הוזה ממוחו רעיונות מדומינים על כל מיני בגידות מבית ועל שלטון פקידים ובלה בלה אחר. אותה גברת בשינוי אדרת.

לכן, לכאורה, מסר מרגיע דווקא: מותו של הפופוליזם בגרמניה ב-1945 יהיה גם מותו של הפופוליזם בישראל בשלב זה או אחר. סיבה לאופטימיות?

אז זהו, שלא

ישנו הבדל אחד קטן, סמנטי כמעט, בין הפופוליזם של גרמניה לפופוליזם הישראלי של ימינו. והוא, דמוגרפיה. הדמוגרפיה בישראל הולכת בכיוון אחד ברור – יותר ויותר דת. יותר ויותר קולקטיביזם לאומני-יהודי.

השלטון הפופוליסטי בישראל לא סתם מנצל כוח באמצעות שטיפת מוח פופוליסטית. הוא נעזר רבות בשטיפת מוח שיטתית ויסודית ארוכת שנים שמבצע סרטן הדת מזה מאות ואלפי שנים. שטיפת המוח הזאת גורמת לכך שבעוד תקופה לא ארוכה, לא הפופוליזם ישמור על כוח הפופוליסטים בשלטון, אלא רוח רוב העם. רוב העם ירצה שלטון מלוכני ומיליטריסטי. רוב העם יאמין בביאת המשיח. רוב העם יחשוק בשליטה מן הירדן ועד לים. רוב העם ישאף לחזור לתקופת האבן, אם המטרה היא ניצחן אבסולוטי ומוחלט בכל האובים. רוב העם ישאף להוציא להורג בוגדי שלטון, פקידים ואנשים שאינם מתיישרים עם רוחו. רוב העם יעדיף דם ברחובות.

בגרמניה, הפופוליזם ניצח משום שהעם הגרמני היה מבולבל. דעתו לא היתה עקבית וברורה. באותה תקופה היתה בחירה בגדול בין שלטון פופוליסטי ימני לבין שלטון פופוליסטי קומוניסטי. שתי נקודות הקיצון הללו משלו בכיפה וההבחנה היתה בעיקר בין שתיהן. לכן, כשהשלטון הנאצי נפל, העם הגרמני התייצב. ביסודו הוא שלטון דמוקרטי וחותר לחיים שלווים ושקטים. העם הגרמני לא רוצה מלחמות. לא כדרך חיים בכל אופן.

בישראל, מנגד, השלטון הפופוליסטי ניצח היום לנוכח בלבול ומצוקה. אבל יש אבל גדול – השלטון הזה יילך ויזכה, עם הזמן, לתמיכת רוב העם, וזה רק יילך ויגבר. כמה שנראה היום שהמצב נורא, אנחנו עוד רק בתחילת הדרך.

רוב העם ייקח את ישראל לאט לאט למלחמת השמדה וכיבוש על-ידי ארצות ערב. זה מה שהרוב רוצה. זה מה שהוא יקבל.

תעשו לעצמכם טובה, רק תדאגו לברוח מכאן לפני כן.