Sign In

Remember Me

אודות טל גיביש

כשהייתי נערה צעירה קראתי את הספר "אני, כריסטיאנה פ." – ספר שהשאיר עליי את חותמו. קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בי כאשר הגעתי לברלין בפעם הראשונה, לפני יותר מעשור. זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי רגועה ונשמתי לרווחה. הרגשתי חופש, שזהו הבית.

שנים לאחר מכן המשכתי לבקר עוד פעמים רבות בברלין. בברלין יש מקום להיפסטרים, פנסיונרים, משפחות צעירות ובעיקר לאנשים שמעוניינים לחיות את חייהם בשלום ובשקט. לאף אחד לא איכפת מי אתה ואף אחד לא מדבר איתך, אלא אם פנית אליו. כולם מתעסקים בענייניהם שלהם ולאף אחד לא היה איכפת אם אני נשואה, לסבית, מה יקרה לקעקועים שלי כשאהיה זקנה או אמות, אם יש לי ילדים או שאני מתכננת בקרוב. ברוב אזורי ברלין אין כמעט רעש, אין אזעקות ואין צפירות, מלבד אלו של רכבי כוחות הביטחון. האנשים חופשיים, רגועים וכה נחמדים, אפילו שהסטיגמה הרווחת לגבי גרמנים היא שהם קרים ולא-נחמדים לזרים. סטיגמות, הסתבר לי די מהר, לא תמיד נכונות.

גרתי בתל אביב לפני שעברתי לברלין. הלכתי לעבודה בבוקר, עבדתי 14-16 שעות בממוצע ליום, חזרתי הביתה עייפה ומותשת, ממשיכה ליום הבא, ועדיין נותרתי ללא כסף בסוף החודש. שכר הדירה היה גבוה ויוקר המחיה… טוב, נו, אתם מכירים את זה.

המעבר לברלין פתח בפניי ערוצים חדשים והיכרויות חדשות. רק צריך לרצות, לקוות ולהאמין שהעתיד יהיה טוב יותר.


הגב

1 תגובה ב "אודות טל גיביש"

הודע אל
מיון לפי:   החדש ביותר | הישן ביותר | לפי מספר הצבעות
wpDiscuz