*ייתכן שזו לאו דווקא בעיה ישראלית, אך דווקא כישראלי אני סובל ממנה מאוד.
השנאה. השנאה היא הלך הרוח בישראל- ואני מאמין שכל ישראלי מושפע ממנה. אנחנו עוברים הרבה זמנים לא
פשוטים במדינה הזאת, וזה בהחלט פוצע את הנפש. גם אלה שאומרים ש"יהיה בסדר" מצטרפים למועדון. יש הרבה דברים
שכואבים לי בחיים במדינת ישראל. יוקר המחייה, השחיתות, המלחמות, מזג האוויר, הרשימה לא נגמרת.
אבל, הדבר שהכי כואב לי הוא השנאה. כי אפשר לראות אותה בכל עבר, בחדשות, ברחוב, בצבא, בבית, היא נמצאת
בכל מקום שאפשר לדרוך בו בארץ. הרדיקליזם נהיה מנת חלקנו. אם יש משהו שבאמת הרס את מדינת ישראל, זה יצר
השנאה, הנקמנות, והרצון להשמיד ולהרוס, במקום הרצון לאהוב, לבנות, להתקדם, ולהתפתח הלאה כחברה. כשאני
שומע משפטים כמו "אין חפים מפשע בעזה", אני לא יכול שלא להזדעזע מכמה דומים לאויבנו הפכנו.
וזה עוד הקמצוץ שבקמצוץ.
- "למחות את עמלק",
- "כל ילד הוא אויב",
- "צריך להרעיב אותם",
- "להפיל עליהם אטום",
ויש שיגידו ניחא, כי אלה אויבינו- אבל השנאה הזאת יוקדת גם בקרבינו. איחולי מוות, נאצות, אלימות, על כל אחד
שמעז לא להתיישר עם הנרטיב. כל הבעת ביקורת ומחשבה חופשית היא דבר בלתי אפשרי בישראל! פעם זו הייתה
תופעת שוליים – השנאה הזאת. והיום, היא בקדמת הבמה- אם אתה לא שונא, משהו איתך דפוק. אם אתה לא רוצה
לרצוח ערבים, אז אתה בוגד. אם אתה לא אוהב את ביבי, אתה שמאלן, ואם אתה לא מאמין באלוהים, אתה כופר
מטונף, והרשימה רק הולכת ונמשכת. שלא נדבר על העובדה ש"חילוני ליברל" הפך להיות כינוי גנאי בישראל 2025.
אני יודע שהעולם שלנו הוא לא אידיאלי. יש רבים שרוצים בהשמדתנו, שונאים אותנו, הורגים אותנו, וכן הלאה. אבל,
נדמה לי שלהילחם בשנאה ואלימות עם שנאה ואלימות לא בדיוק מובילים אותנו לתוצאות. אני- לא כמוהם. אין מה
לעשות, צריך צבא, צריך להילחם, אבל אי אפשר לאבד את השפיות. זה לא עושה לי כיף להרוג, לא עושה לי כיף לשנוא,
לא עושה לי כיף להטיף למוות של אחרים- לא משנה מי אלה, ואני חושב שהמדינה שלנו היא כבר מעבר לנקודת
הריפוי במישור הזה. אנשים פה צמאים לדם. אבל הדם הזה- לא מרפא שום כאב.
השנאה היא אינסטרומנט, היא מוטיבטור, היא מאחדת, היא ממריצה, היא ממכרת, היא פה ואוזן לבורים, לגזענים, ולרפי שכל.
כיצד אדם יכול לשנוא ולא להרגיש שהוא עצמו מתרקב מבפנים? זו השאלה אשר מטרידה אותי ולא נותנת לי מנוחה.
אני יכול לא להסכים, אני יכול להתנגד, אני יכול להגן על עצמי בגופי- ואם צריך גם עם נשק, אבל אני לא יכול לשנוא.
וזה למה, אני לא מתאים לישראל.
אני. לא. יכול. לשנוא. אני לא רוצה לשנוא, אני לא מאמין בשנאה, וחבל לי מאוד שזה ככה. כמו שאמרתי, אני לא פציפיסט.
אבל, אני גם לא פאשיסט, אני לא ברברי, אני לא גזען, אני לא פרימיטיב, ולכן- אני גם לא ישראלי. עצוב מאוד שזה ככה.
כנראה שזה מאפיין שמלווה כל מדינה שמלקקת את הפצעים ממלחמות. אממה, שכל מדינות העולם המערביות כבר התקדמו–
הצרפתים והגרמנים לא רוצים לאכול זה את זה, אפילו חבל הבלקן שידוע בזוועותיו כבר הפסיק עם שפיכת הדמים, אבל אנחנו?
עדיין מאחור. וזה הזמן להגיד- אני לא מסכים!
אני רוצה לשמור על השפיות שלי ולכן אני אלך למקום אחר. בכל מקום יש מלחמות, בכל מקום יש פשע, אלימות, בלגן,
אבל לא בכל מקום יש שנאה כמו שיש בישראל. וזה מסר למדינה היקרה שלי- אפשר להילחם באויבים גם בלי להוציא מהפה
משפטים של היטלר. אפשר, ורצוי לשמור על השפיות. אפשר לאהוב. זה יותר טוב מלשנוא.
דם של ערבים לא יחזיר לנו את הילדים ולא יעשה אותנו שמחים יותר. הניצחון הכי גדול שיכול להיות ליהודים,
ולכל עם שחווה רדיפות, הוא שמירה על השפיות. ולצערי, במלחמה הזאת, הפסדנו לחלוטין. ומדינה יקרה, הפסדת גם אותי.
לשנה הבאה בנורבגיה הבנויה,
אדיוס!
אתה מדהים , ושיהיה לך המון המון בהצלחה . גם אני בדרך, לצרפת אהובתי מקווה מאוד בשנה הבאה vive la FRANCE !
מזדהה לגמרי. ואמר מי שאמר, לא אזכיר את שמו, שברגע שתהיה להיהודים מדינה הם יתחילו לאכול את השני.
מאמר יפה ואני מאוד מזדהה.
יש סיבה מצוינת לשנאה בין אנשים – עודף כוח לשלטון מרכזי.
ברגע שבן אדם מפעיל עליך כוח כופה אתה שונא אותו.
אם היה יותר כוח לשלטון המקומי, וכל אחד היה יכול לחיות את חייו בנחת אז אנשים היו פחות עוינים אחד לשני. והיו מסוגלים למצוא את הנקודות המאחדות ביניהם.
הבעיה היא הכפיה. היא זו שיוצרת את השנאה.
נכון, יש הסתה ושנאה בישראל, אין ספק וגם אני חושבת שהממשלה אחראית על המון מחילוקי הדעות הקיימים באופן כללי. אבל אני רוצה להתייחס למה שכתבת – "אין חפים מפשע בעזה". אני מזמינה אותך לקרוא את הספר "חטוף" של אלי שרעבי, שורד שבי ששהה 491 יום בעזה, במקום ש"שבי" זו מילה נעימה בשבילו. הוא תיאר שכשהם נחטפו, הם שהו בבית של משפחה. עם ילדים. עם אנשים "חפים מפשע", כאלה שאולי לא היו עם ווסטים וקלצ'ניקוב, אבל כן חשבו במוחם שאנחנו, היהודים, צריכים לעזוב את ישראל ולחזור למדינות שבאנו מהם (ארצות ערב, אירופה וכולי) ושהם יחיו בארץ. הם שהו במנהרות שהכניסה אליהן… Read more »
שנאה היא רגש, ולא ניתן למנוע אותה (במיוחד כשאתה חי במדינה שאתה שונא כל־כך). הבחירה היא איך לפרוק את השנאה. אפשר לפרוק את השנאה בעזרת מילים, כמו 'הישראלי הנודד' למשל; ואפשר לפרוק אותה בעזרת כוח, כמו ישראלים רבים אחרים.
ואגב, קו־מפריד (–) הוא לא סימן פיסוק רגיל, ונהוג לכתוב רווח גם מימינו וגם משמאלו.
בכל מקרה, נהניתי לקרוא את המאמר. תודה על שכתבת אותו.
התפיסה בישראל היא לא הומניסטית בבסיס שלה. היא הישרדותית והיא נובעת מאיזושהי טראומה קולקטיבית לא מעובדת שהשתרשה בתרבות. זה מתחיל מזה שאנחנו ״עם נרדף״ ש״ישנאו אותו לנצח״ ״זה רק עניין של זמן עד שהגויים יתהפכו עלינו״. בעצם תפיסה כמעט מיסטית שבה בכל אדם יש שנאת יהודים חבויה עמוק שעתידה להתפרץ. ואז מקימים מדינה למטרות הגנה ולא איכות חיים. ואז תשומת הלב של הפוליטיקה היא תמיד ביטחון בלבד. הבעיות הכלכליות משניות כי איכות חיים משנית להישרדות. ואז ״אהבה״ היא נחלת האירופאים הרכים ולא צורך נפשי בסיסי. מי שרוצה לחיות את החיים לשם החיים ולאו דווקא לשרוד בלבד לא יסתדר כאן –… Read more »
מאמר יפה. אני אוסיף שיש משהו בישראלי המצוי שמעורר אצלו דחייה על סף גזענות ממש שהוא ההשוואה בין "אנחנו והם". אותם צריך לשנוא, כי "הם פחות טובים מאיתנו, הם לא ישראלים והם לא יבינו אותנו לעולם." בדרך כלל העניין של הישראלי המצוי בתרבויות ועמים אחרים נע בין זילזול לחוסר כבוד. זה דיי דוחה. ולא מאפיין אך ורק גישה נגד "עמים ולאומים שונים" אלא גם בתוך ישראל, כי השבט שלי עליון. באופן טביעי הגישה הגזענית שואבת את רעיונותיה מהיהדות שרואה בגויים אנשים נחותים, קרובים יותר לבהמה מאשר לגזע היהודי הטהור, שדם גרמני, סליחה, דם יהודי זורם בעורקיו. אללה עכבר! סליחה, שמע… Read more »
היה לי קונפליקט כזה הרבה זמן עם עצמי. ניסיתי לראות כבן אדם האם הרעיונות הימנים-קיצוניים האלה באמת יכולים לשעשע אותי. האם אני באמת יכול להסכים, ברצינות, ללא הומור עם הדברים שנאמרים במשנתם של היהודים? ולא רק במשנתם של היהודים, אלא במשנתם של הנאצים, או בגישתם של כל בעלי תסביך העליונות. תסביך העליונות בדרך כלל מלווה ברעיונות כמו רק החזק שורד, ודרוויניזם חברתי, וכל הדברים האלה- בקיצור, אנחנו הנבחרים, וצריך לעשות פילטרציה לכל הזבל האנושי. זה רעיון שהוא סוטה. לכל האנשים שאוחזים בתסביך העליונות יש קבוצה אחת (או יותר) שהם רואים כפחות מהם, וברגע שהם רואים אותם כפחות מהם, מתחיל תהליך… Read more »
׳הרואה למרחק׳, מאמר מצויין! הייתי מציע לערוך את הקפיצות המוזרות במעבר בין השורות, אבל זה לא נורא – התוכן חשוב יותר. לגבי השנאה בישראל, אני מסכים מאד שהיא התגברה מאד בשנים האחרונות הן בהיקף שלה והן בעוצמה שלה, אבל מהפרספקטיבה שלי כמישהו כנראה מעט יותר מבוגר ממך, לדעתי היא היתה קיימת תמיד בישראל, אפילו מאז קום המדינה. לדעתי, השינאה הזו בישראל היא תופעת-לוואי של דחיפה עצומה מטעם מנהיגי המדינה וגם אזרחים רבים בעצמם מאז קום המדינה ל **קונפורמיזם קיצוני**. לדוגמה, אני זוכר מהילדוּת שלי המון הצקות כלפי אישית כמו ״אשכנזי סבון״, אבל גם כלפי אחרים סביבי מעדות אחרות, כמו ״פרסי… Read more »
מסכים עם זה. כאילו לא משנה מה תעשה- יתפסו עליך משהו לא טוב. מה שאתה לובש, מה שאתה חושב, מה שאתה שומע, מה שאתה בוחר להאמין (או לא להאמין בו), הדת שלך (יהודי או גוי), הגזע שלך, הצבע שלך, מה שאתה עובד, מה שאתה לומד, מה שאתה מרוויח, מה שאתה אוכל (כשר או לא), מה שאתה מצביע בבחירות, ובכללי כל דעה שנשמעת קצת מוזר. יש פה זינופוביה פסיכית וסלידה מוחלטת מכל מה שלא בא להם טוב בעין. דוחפים אותנו לשבלונה אחת שבה מותר להאמין רק בדבר אחד ובאמת אחת ולעשות דבר אחד. כמו איזה מדינה קומוניסטית. אני מניח שזה קשור… Read more »
מה אתה טוען בעצם? ששימור השונות היה מקטין את הקיטוב והשנאה?
כדי לסתור את זה מספיק להתבונן על הקבוצה האחת שהותר לה לאורך כל השנים לשמר את השונות שלה, החרדים, האם השנאה בינם לבין הקבוצות האחרות נמוכה יותר?
מה שקורה בישראל כרגע הוא פשוט שינוי דמוגרפי גדול שמעביר את המדינה ממנטליות חילונית מערבית למנטליות מזרחית דתית, כרגע הקבוצות השונות בגדלים די שקולים ולכן יש המון קיטוב, בעוד עשור שניים, אחרי שהחרדים יעסקו עוד קצת בפרו ורבו, הכף תיטה בצורה מובהקת לכיוון המזרחי דתי, החילונים יעזבו או יטמעו והשנאה והקיטוב יפחתו בצורה משמעותית.
בקיצור, יש למה לחכות.
הי מנשה, לגבי החרדים, אני לא חושב ש ״הותר להם לשמר את השונות״, אלא פשוט הם בעצמם נלחמו בכוח כדי לא להשתלב, ולא נותרה לשאר הציבור ברירה, במיוחד כאשר הם היו לשון-המאזניים בפוליטיקה ברוב סבבי הבחירות. לדעתי, הלחץ לקונפורמיזם קיצוני הגיע גם ממנהיגי המדינה בקום המדינה ובשנות הצנע וגם מרוב העם עצמו (מלבד החרדים כמובן). לגבי העתיד במדינת ישראל, אני מסכים איתך שיהיה שינוי דמוגרפי עם רוב דתי מאד, אבל לדעתי הוא לא יורכב רק מהחרדים, אלא גם מ״דתיים לאומיים״, שבעיניי הם יותר משיחיים מאשר ציוניים. גם להם יש קצב ילודה גבוה מאד שדומה לחרדים. אני מסיק מכך, שאפילו אם… Read more »
איזה טעות עשו ראשי המדינה שלא הנחילו הפרדה מלאה בין דת ומדינה. החרדים הם בעלי הבית של מדינת ישראל, באור ירוק ובמימון מלא של תושבי ישראל. אילו היו לנו ממשלות שסופרות אותנו, זהות אזרחית מגובשת מאשר לצילה של היהדות, כל דבר שהם עשו מקום המדינה לא היה עובר לסדר היום. לא הפטורים, לא הקצבאות, לא האבטלה, לא הזנחת לימודי ליבה, לא העלמת מיסים, לא מעשי זוועות בילדיהם… כל זה לא היה קורה! לא היו נכנסים אל המובלעת הזאת שבה ישראל מתאבדת מבחינה דמוגרפית. בושה וכלימה לאותם ציונים שהקימו את המדינה, חילונים ברמ"ח איבריהם שלא השכילו לעגן את המעמד של ישראל… Read more »
הסמנטיקה לגבי האם "הותר להם" או ש"הם דרשו" פחות חשובה בעיני, מה שחשוב הוא שהם קיבלו אוטונומיה כמעט מוחלטת לשמר את תרבותם וזה לא הפחית את השנאה כהוא זה, אם כבר זה הגביר אותה. אני גם כופר באופן כללי באמירה שבישראל יש עודף קונפורמיזם, קח לדוגמא את מערכת החינוך, ילד דתי לאומי וילד חילוני שגרים באותו רחוב ילמדו בשתי מסגרות ציבוריות שונות (ממלכתי וממלכתי דתי) וייפגשו במסגרת זהה אולי (צבא) רק בגיל 18, האם זה דבר נפוץ בעולם שלכל ציבור יש מערכת חינוך ציבורית משלו והוא לא מתערבב עם השאר? לדעתי דווקא היה צריך "לערבב את הכל" הרבה יותר טוב,… Read more »
לגבי מה יקרה כשהחילונים יעזבו?
יכול באמת להיות שהחרדים והחרד"לים יריבו בינהם, אני מאחל לשני הצדדים בהצלחה במקרה כזה ומקווה שכספי הפנסיה שלי שתקועים בישראל ישרדו את זה 🙂
מאמר אדיר!
תודה לך!
מעריך את התגובה, אני פעם בכמה חודשים אולי אכתוב איזה משהו ככל שאני אהיה כבר יותר מאורגן על ההגירה. חולם על הפיורדים של נורבגיה, אבל חלומות וחוד ומציאות לחוד ומעשים לחוד. עד אז, אני בארץ- לטוב ולרע 🙂
אני יכול להגיד לך, שהשנאה שאתה מתאר אינה חדשה. אני ראיתי אותה בתור ילד, כבר בשנות ה-90.
עוד סיבה למה עזבתי.
אני יכול לתאר לעצמי, בטח בעשור נפיץ כמו בשנות ה-90… לא נולדתי אז, אבל כנראה שאותו רצח של ראש ממשלת ישראל דאז יצחק רבין היה קו פרשת המים בחייהם של ישראלים רבים. אני לא בהכרח שוחר-שלום דגול כי אני מבין את המורכבויות של המצב שלנו בארץ, אבל אני לחלוטין בז לשנאה, ואני עוד יותר בז למדיניות מלחמות הנצח ברשות הברון שצמח לנו פה במשך שלושה עשורים במדינה וחירב אותה. מלחמה זה בסדר – אבל כשצריך, ולצרכים קיומיים. לא כי איזה אחד רוצה לדחות את הצרות המשפטיות שלו ולהישאר בשלטון. זה זלזול משווע בחיים של כל האנשים שהולכים להילחם וחלקם (סלח… Read more »