אזרחים יקרים, שימו לב

אזהרה: הדברים הכתובים כאן הם דעתי בלבד. הנה *בדיוק* מה אני חושב על מדינת ישראל.

צה"ל

גיוס חובה לצה"ל הוא פגיעה בוטה בזכויות האדם, וחירות הפרט של אזרחי ישראל. העובדות הן ברורות: מדינה שמכריחיה את אזרחיה להתגייס ולמות למען ביטחונה (בין אם יש צורך או לא), לא יכולה להיקרא דמוקרטיה. גיוס החובה משמעותו שהמדינה מעודדת את האזרח לשים את העם והמדינה (הקולקטיב), בעדיפות יותר גבוהה מעצמו. בכך, המדינה גורמת לו לשים בצד את מימוש רווחתו האישית והכלכלית (כאינדיבידואל). כפי שאתם יודעים, ישראל כרגע נמצאת במלחמה – לכן יש צורך בלוחמים. לצערי, כמו בכל מלחמה, הרבה חיילים נופלים בקרב. רק בשנה הזו, נפלו מאות לוחמים בהגנתם על מדינת ישראל.

לפני שאמשיך, גילוי נאות: לא התגייסתי לצבא, כי לא ראיתי לנכון להיות לוחם, ולא ראיתי לנכון לעשות תפקיד אחר שהצבא מייעד אותי אליו, אם התפקיד הזה לא מניב לי אפיק תעסוקתי או כלים לחיים. זה נשמע אגואיסטי ומנותק לחלוטין – אבל כזה אני. תועלתן. מי שמכיר את מדינת ישראל יודע שאין פה מתנות חינם. ברגע שרוצים לשנורר מאיתנו כמה שקלים, עושים את זה בלי בעיות. אבל ברגע שמבקשים ממני לתת 3 שנים מהחיים שלי, מצפים שאני אעשה את זה כמו טטלה.

נחזור לנושא. אני בהחלט מעריך את האנשים שנפלו בקרב. להגיד שלא, זו תהיה התרסה. הם לא אשמים בדבר. שוטפים לנו את המוח מגיל קטן כמה הצבא זה חשוב, ושאם לא נעשה צבא לא תהיה מדינה. וזה בהחלט נכון. אבל אנחנו חייבים לדבר על המדינה הישראלית שכרגע עומדת (ועומדת זו מילה גדולה לתאר את מצבה).

איזו מדינה היא ישראל? מה היא מקנה לתושביה בתודה לתרומה האדירה שלהם?

האם היא מקנה לנו ביטחון? לא. בגלל משחקי האגו של גנרלים באגפי הצבא השונים למיניהם, אלפי אנשים שהיו בחיים לפני שנה כבר לא איתנו.

האם היא מקנה לנו חופש? לא. אבל על זה אני אדבר בתת-כותרת הבאה.

האם היא מקנה לנו רווחה כלכלית? ממש לא. וגם על זה אנחנו נדבר בתת-כותרת. כי יש על מה.

זה חלק חשוב. אז תקשיבו לי טוב. האם חברי הכנסת שלנו, האנשים שאשכרה אחראים על לאן הולך חלק נכבד מהכסף שלנו (ולאילו מקומות), ואחראים על אחוז המיסוי (השוד) שאנחנו נאלצים לשלם להם: כן, כן, אותם אנשים שאחראים להעביר חוקים לסדר היום במדינת ישראל, מה הם חושבים עליכם החיילים? מה הם חושבים עלינו האזרחים? האם הם שמים עלינו? האם הם סופרים אותנו? ממש לא. הצחקתם אותם. אני רק אגיד לכם סוד. מאחורי הקלעים, אין פה אפילו אופוזיציה. זו הצגה אחת גדולה. מאחורי הצעקות הבהמתיות זה על זה בערוץ הכנסת, והלכלוכים בערוצי המדיה, הם כולם חברים של כולם. מה רע להם? או כמו שאמר ח"כ גולדקנופף: "מה שייכת הממשלה למלחמה? למי רע פה?" – הוא צודק. הכסף שלו דופק, והמשכורת שלו כל חודש כמו שעון. זה לא הוא שהולך למות, זה אתם. זה לא הוא ששולח את הילדים שלו להילחם, אצלו החיים דבש. (אפילו הבן של הסגול מתפנק לו במיאמי בזמן שאתם בג'אבליה. לא מרגישים פראיירים? – האבטחה על חשבונינו, גם בגואטמלה).

---

טוב – חפרתי! אני מודה. הנה כמה ציטוטים של "הערכה לחיילים" מאת חברי הכנסת שלנו:

קרעי על הטייסים הסרבנים: "לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם" | ח"כ גולדקנופף: "יותר קשה ללמוד תורה מלהיות לוחם בחזית" | נתניהו: "המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, אבל לא בלי ממשלה" |

יכולתי להמשיך – וזה רק מהקדנציה הנוכחית. הבנתם את הנקודה – ישראל היא לא מדינה ששווה לשרת.

מעניין אותי מאוד, אם הייתה בישראל פחות שטיפת מוח על הצבא – כמה מוות של אנשים היה נחסך? כמה אנשים היו מתעוררים ואומרים "אני לא רוצה להיות בשר תותחים של המדינה הזו"? כמה אנשים היו זונחים את הקשר הטיפשי בין אדם ואדמה, והיו מצילים את עצמם מהתופת? כנראה שלעולם לא נדע.

בשורה התחתונה – עשו לעצמכם טובה, ותוציאו מהראש את המחשבה של "אני רוצה למות למען אחרים". אתם בני אדם לרשות עצמכם, והחיים והבריאות שלכם יותר חשובים מכל צבא, ומכל מדינה באשר היא.

דת ומדינה

אני באמת צריך להסביר? אני באמת חייב? טוב. בוא נתחיל.

בישראל אין הפרדה של דת ומדינה. אפילו לא קצת. המדינה שלנו היא "יהודית ודמוקרטית". שמתם לב? קודם "יהודית" ואז "דמוקרטית".

נישואין

אם אתם חד מיניים (ובכללי מקהילה הגאה), חסרי דת, או אתאיסטים, אין לכם אפשרות להתחתן בארץ ללא הרבנות. עובדה מעניינת- ישראל היא אחת מכמה מדינות בודדות שבהן אין נישואים אזרחיים. מי הן שאר המדינות שבהן אין נישואים אזרחיים? ערב הסעודית, לוב, לבנון, תימן, איראן, סוריה, איחוד האמירויות הערביות, ירדן, מאוריטניה, קטר וישראל. וואו, אנחנו בחבורה ממש טובה ומתקדמת! – זה ממש מצחיק שאנחנו צוחקים על המוסלמים שהם פרימיטיביים – אבל אנחנו בדיוק כמוהם! כנראה אנחנו לא כל כך שונים מבני הדודים שלנו.

שבת וחגים

כל מה שאמור להיות פתוח ולעבוד במדינה נורמלית שלא מאמינה כל-כך חזק בחבר דמיוני בשמיים, סגור: תחבורה ציבורית, מרכולים, אפילו אל על לא טסה בשבת, כשאנשים אשכרה תקועים בחו"ל וצריכים לחזור הביתה. על ההפסקה של העבודות בכביש בשבת כבר שילמנו מיליונים. יש סיבה? אין סיבה. נצמדים להלכות מימי התנ"ך ומקווים שזה יתאים למדינה מודרנית. ספויילר: זה לא. אני לא מבין למה עושים טיפה יותר מאמץ להתקדם ל-2024, ומעדיפים להישאר ב-3000 לפנה"ס. אבל זה המחיר של להיות קונפירמיסטים, פחדנים, ולהיצמד לסטטוס קוו כדי לא לפגוע ברגשות של מגזר מסויים. מעניין איזה.

ברית מילה

שיגעון פסיכי שחייב להפסיק זה ברית מילה. די להטלת מומים בילדים בשם ה"מסורת". איזה מן מסורת זאת? למה אנחנו חוגגים קיצוץ איברים של תינוקות? אני באמת לא מבין את המנהג הזה. בתור אחד ש-"עבר קיצוץ" (ואיני נחשב יהודי על פי ההלכה), איבדתי חלק מגופי. אני לא מתגעגע אליו מי יודע מה, אבל בכל זאת איבדתי אותו. אין שום סיבה נורמלית לעשות זאת במאה ה-21, חוץ מנורמות חברתיות שמאוד נפוצות בארץ.

"מה יגידו על הילד אם לא נעשה לו ברית?", "איך יסתכלו עליו אנשים אחרים?" – מממ. כאל בן אדם? ככה זה עובד לא?

אני לא חושב שקיימת עוד מדינה בעולם, שבה מסתכלים על אנשים שלא גזרו לילד שלהם את הזין בפרצוף תמוה. וזה אומר עלינו הרבה.

כשרות

אתם יודעים מה? עם יום כיפור זרמתי. לא צמתי כמובן, אבל נהניתי מהיום הזה.

אבל כשרות? לא.

לשמחתי, במדינת ישראל יש הרבה מקומות שלא שומרים כשרות, ככה שלכל סועד יש את הטעם שלו.

אבל, דבר אחד שעדיין מטמטם אותי זה איסור החמץ. זה נראה לכם נורמלי שמכסים את החמץ בסופרמרקט ביריעת בד?

למה אוכל הופך להיות מוקצה בגלל תאריך מסויים בשנה הקלנדרית?

מדובר במנהג מטומטם, שמביא איתו תוצאות מטומטמות – בן 3 נפצע בינוני-קשה בטקס ביעור חמץ בראש העין: "הלהבות תפסו את הילד". לא רק שאנשים נפצעים מהמנהג השטותי הזה, בגלל חוק החמץ, בן אדם שמאושפז בבית חולים לא יכול לאכול פיתה מסכנה. מה פאקינג אכפת להם מה אנחנו מכניסים לפה? אין לי בעיה עם דתות. אין לי בעיה עם מסורות. יש לי בעיה כשהמסורת הזו נכפית עליי

אני מכבד את אמונותיכם כיהודים, אך המדינה אינה מכבדת את היעדר אמונותיי כאתאיסט.

כלכלה

בקדנציה הנוכחית של ממשלתנו, ובכללי במדינת ישראל – מבוצעות טעויות יסודיות וקריטיות בניהול הכלכלה הישראלית. לא סתם הורידו אותנו בשתיים-שלוש דרגות אשראי בסוכנויות המובילות בעולם. באמת הגיע לנו. יש לנו שר אוצר דרעק, שלא יודע את העבודה שלו. הוא רק מעמיד פנים שהוא יודע משהו. כשאני ראיתי תמונה שלו עם הספר "השקעות לעצלנים" נמצא לצידו על השולחן, כבר הבנתי שכלכלית אנחנו "לא על הסוס".

אני לא ממציא את זה.

למי שלא יודע, אני תומך בקפיטליזם, ובשוק החופשי. אבל מה שקורה בישראל זה לא שוק חופשי. זה אולי יותר דומה לשיעור חופשי – כשבאה מורה מחליפה, וכולם שמים עליה פס.

מונופולים, ריכוזיות במשק, ותחרות בשוק חופשי

אף אחד בישראל לא נלחם לפרק מונופולים. אף אחד  לא דואג לרגולציה כדי לשמור על התחרות במשק, אין פיקוח שמאפשר לשחקנים חדשים להיכנס לשוק, מבלי להירמס בצורה עבריינית על ידי הוותיקים. אין פיקוח, אין דין, ואין דיין. מישהו יכול להתחרות בחברת חשמל? תזכורת – יש רק אחת. מישהו יכול להתחרות בסופרים הגדולים, ביבואנים הבלעדיים – ולהפחית את הריכוזיות בענף המזון? רק תנסו.

אחד המונופולים השנואים עליי הוא הרבנות הראשית – שעושה לנו את המוות, ומייקרת לנו כל "ספריי לשירותים" ו "מגבונים לחים" בטענה שצריך לעשות עליו כשרות. אם זה לא מטומטם מספיק – מה אם אתם רוצים לפתוח כשרות מקבילה משלכם? רוב הסיכויים שתקבלו שיחות איומים.

מדינת ישראל היקרה – מה הבעיה שפעם אחת, תפתחי את השוק לייבוא מקביל כמו שצריך? ברפורמת הסלולר, עשיתם את זה, וזה עבד. למה לא עכשיו? למה לא בחשמל? למה לא במוצרי מזון? למה? – ייתכן שהממשלה שלנו מושפעת יותר מדי מלוביסטים, ומאינטרסים פנימיים ו"מסייעת" לבלום את היבוא המקביל. לא באמת אכפת להם שאנחנו משלמים יקר יותר, אם זה זה משרת את המטרה שלהם. לצערי, גם הבדיחה הזו – על חשבוננו בלבד.

החרדים

איזה נושא כבד. בוא נתחיל מכמה נקודות עיקריות.

• לתת מיליארדים בכספים קואליציונים לחרדים ולמתנחלים, רק כדי לרצות אותם ושיישארו בקואליציה, זה לא צעד חכם כלכלית. זה מרוקן את קופת המדינה, ומכניס אותה לגירעון.
• לא, קברי צדיקים, כוללים, ישיבות, ומוסדות חינוך שלא מלמדים מקצועות ליבה, הם לא השקעה כלכלית נבונה. הם לא מכשירים את הנוער החרדי לשוק העבודה הכללי.
• אלו שכן עובדים, עובדים בשחור, ומשקרים על ההכנסות שלהם כדי לקבל מהמדינה עוד סיוע. מישהו ברשות המיסים אי פעם בדק כמה מהחרדים עובדים בשחור?
• לשלם קצבאות לאברכים לומדי תורה (על חשבון משלם המיסים) במקום שהם ייצאו לעבוד, זה כבר פשוט קומוניזם. איך מישהו שלא עובד, מקבל כסף? מאיפה ההגיון הזה, מקרל מרקס?
• המדינה שלנו, פשוטו כמשמעו, מתמרצת בטלנות, אבטלה, עצלנות, ועושה את זה כל זה רק בשביל פוליטיקה זולה. פשוט עצוב לראות את זה.
• ועכשיו? עם סבסוד מעונות היום? אתם חושבים שזה נורמלי שחרדים ודתיים מביאים כל כך הרבה ילדים בלי יכולת לגדל אותם?
• למה כספי המיסים של הציבור הכללי צריכים לגדל את הילדים שלכם? מדובר בשערורייה.
• אם בלי סבסוד מעונות אתם לא מסוגלים להחזיק ילדים – אז יש לי טיפ ענק בשבילכם: אל תביאו ילדים. או לחילופין, אל תביאו כל כך הרבה כאלה.
• אגב, זה שהם לא חלק מהצבא, גם גורם לנו להפסיד עשרות מיליארדים של כסף פוטנציאלי.

אני חושב שזה מספיק. אבל בוא נחשוב שנייה. חרדים מביאים בין 5-6 ילדים בממוצע. הם מתרבים בקצב מפחיד. רובם לא ממש מועילים לכלכלה שלנו, כפי שכבר הצגנו. תוך כמה שנים אתם חושבים שמעמד הביניים העובד יקרוס? הנטל בצבא, הנטל בעבודה, הנטל במיסים, הכל נופל על מעמד הביניים. אתם ידעתם שבישראל חילוני משלם פי 6 יותר מיסים מחרדי?

אז מה עושים איתם?  – יש פיתרון מאוד פשוט. סוגרים את הברז. מפתיע, אני יודע. הופכים את החרדים לאזרחי המדינה, ולא למגזר-על עם זכויות יתר כפי שהיה עד היום. מפסיקים לממן מוסדות חינוך ללא ליבה. מפסיקים לממן ישיבות. מפרידים בין דת ומדינה – וכל אחד שרוצה להיות דתי מעתה ואילך, שיישלם על כך בעצמו. בנוסף, מגייסים אותם כמו כולם. הסברתי שגיוס חובה הוא לא אידיאלי בעליל, אבל אפילו במודל הזה הם לא תורמים. אני לא מאשים את החרדים – המדינה נותנת להם את כל היד, והם מנצלים את זה. אם רוצים להציל את הכלכלה שלנו, צריך להפסיק להיכנע למאפייה החרדית, לפני שאנחנו קורסים טוטאלית. אם זה לא קרה כבר.

הבזבוז הממשלתי

כן, החרדים הם חלק גדול מהבעיה, אבל מישהו פעם בדק על מה הממשלה שלנו מבזבזת? אפילו הממשלה שלנו לא בודקת על מה הממשלה שלנו מבזבזת. כמו שהשר פרוש נוהג לקרוא לכספי הציבור שלנו: "זה כסף שלי, ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות איתו". בוא נראה. זה הזמן לדבר מספרים. הנה משרדי הממשלה שאגף התקציב הגדיר כמיותרים, אבל לא ייסגרו. מוכנים?

• משרד המורשת (עמיחי אליהו) – 71 מיליון שקלים.
• משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות (אורית סטרוק) – 331 מיליון שקלים.
• משרד ירושלים ומסורת ישראל (מאיר פרוש) – 53 מיליון שקלים.
• משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות (עמיחי שיקלי) – 34 מיליון שקלים.
• משרד לשיתוף פעולה אזורי (דוד אמסלם) – 18 מיליון שקלים.
• משרד לנושאים אסטרטגיים (רון דרמר) – 10 מיליון שקלים.
• המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה (מאי גולן) – 92 מיליון שקלים.
• משרד הנגב והגליל (יצחק וסרלאוף) – 182 מיליון שקלים.
• משרד החדשנות, המדע, והטכנולוגיה (גילה גמליאל) – 390 מיליון שקלים.
• והכי גרוע: המשרד לשירותי דת (מיכאל מלכיאלי) – 557 מיליון שקלים.

אתם מבינים שכל זה פשוט הולך מהכיס שלנו, נכון? איך לעזאזל משרדי ממשלה שמוגדרים כמיותרים ע"י אגף התקציב לא נסגרים?

אולי בגלל שממשלת ישראל עסוקה יותר בלחלק ג'ובים יותר מאשר לחלק את התקציב בצורה נכונה? כמו בחוק הרבנים שניסו להעביר מתחת לשולחן?  חבר'ה, מדובר פה בבית בושת כלכלי.

אז מה הפיתרון? פשוט לרדת מהארץ?

כן.

ולא. לא כל כך מהר.

המיתוס האירופאי

הרבה פעמים אנחנו נוטים לדמיין את אירופה כמעין גן עדן שבו כולם חיים בעושר ובאושר, אבל גם להם יש בעיות. אולי לא טילים, מלחמות, ונתניהו, אבל מספיק כדי שאני אבטיח לכם שהם לא חיים בלי לחץ. גם שם קורעים את עצמם בעבודה. ובינינו – מי שאף פעם לא היה קרייריסט גדול, עובד קשה, חזק, חרוץ, או מסודר כלכלית, לא ממש יימצא את עצמו במקומות אחרים, אלא אם כן ישנה את האופי ומוסר העבודה שלו. המדינות הטובות באירופה דורשות מהמהגרים רמה הרבה יותר גבוהה של יכולות מאשר מהמקומיים. בניגוד לישראל, שם צריך להוכיח להם שאתה שייך – ולהילחם על המקום שלך כל יום במשך שנים. אין שטיח אדום בכניסה.

ההתחלות הן תמיד קשות.

ברוב המדינות המערביות האלו כן יש שיפור מאיכות החיים בישראל, אבל – בכל מקום שמהגרים אליו ההתחלות תמיד קשות בצורה פנומנלית. בכמה שנים הראשונות להגירה, אנשים מוצלחים וחכמים וטובים מצאו את עצמם בבעיטה החוצה חזרה לארץ, לא כל סיפור הגירה הוא הצלחה. היה נחמד להציג את זה ככה, אבל זה לא ככה במציאות.

אז מה כן רצוי לעשות? בעיקר לפתוח את הראש.

• לחתור לקריירה/מקצוע נחשק שיכול לאפשר לכם להיות "מבוקשים" גם בחו"ל.
• מחקר על ויזות שהייה שונות שיכולות להקל על תהליך ההתאזרחות שלכם (אם אתם חסרי דרכון זר).
• ללמוד את השפה מאפס.
• להכיר אנשים שגרים במדינה שאתם רוצים להגר אליה/אזרחים שגרים בה.
• לחשוב על להתחיל לימודים שם, ולא בארץ. (יעזור להשתקע באמת במדינה הזו בשלב מאוחר יותר).
• ללמוד את כל הבירוקרטיה והפרוצדורה של מעבר מדינה, ונכונות לשכור את שירותיו של יועץ הגירה.

תכינו את עצמכם טוב טוב לפני שאתם צוללים למים. מי שצולל מוקדם מדי לפעמים פוגע בבטון.

כשתרגישו שהגיע הזמן לעזוב – אתם תדעו.

כל שינוי שאנחנו עושים בחיים הוא בעיקר מעשי. אבל הוא גם מחשבתי.

"כאן נולדתי וכאן אני אמות" זה לא דפוס מחשבה של מהגר.

מי יודע מה יהיה מחר? מגמת ההידרדרות של ישראל, שהצבעתי עליה באופן כל כך נוקב במאמר הזה, עלולה להיות בעלת השלכות הרסניות. לישראל עדיין יש פוטנציאל, אבל הדמוגרפיה שלה יכולה (ממש בעשורים הקרובים) להוריד כמעט לחלוטין את רמת החיים הגבוהה שהתרגלנו אליה. צריכות להתבצע רפורמות משמעותיות במדינה הזו, משום שנקודת האל-חזור קרובה מתמיד.

לצערי, נראה שזה לא הכיוון – לפחות כל עוד פוליטיקה זולה חשובה יותר מחיי אדם בישראל.